שיעור ראשון במקרו־כלכלה
פתיחת שוק לתחרות חופשית בשלושה שלבים: בשלב הראשון, השוק נמצא תחת הגמוניה של המונופול - ושל המונופול בלבד; בשלב השני, מצליח גורם מתחרה לשבור את קירות הביורוקרטיה ולחדור לשוק. המונופול נעמד על רגליו האחוריות, בועט, משתולל, מוחה, מזהיר ומתריע - בניסיון לדחות את הקץ; בשלב השלישי, המונופול משלים עם קיומו של הגורם המתחרה, מבין שהחגיגה נגמרה, ומתאים עצמו לתנאי תחרות.
נושא מאבקי הדת בישראל ראוי שיידון במונחים השאולים מעולם הכלכלה, ולו רק בשל העובדה שבבסיסו עומד השילוש הקדוש: כוח, פוליטיקה וכסף.
המאבק שמנהלים האורתודוכסים (להלן: המונופול) והרפורמים (להלן: הגורם המתחרה) נמצא כעת בשלב השני, שלב הביניים. בשלב הביניים, כאמור, המונופול נעמד על רגליו האחוריות, בועט, משתולל, מוחה, מזהיר ומתריע. וזה בדיוק מה שעושים ראשי העדה החרדית. לצורך העניין, עומדים לרשותם שלושה אמצעים טקטיים: השמצת הגורם המתחרה, כוח ההרגל של הצרכן והעלמת מידע השוואתי מהצרכן.
א. השמצת הגורם המתחרה - אליבא דראשי העדה החרדית, הרפורמים אינם אלא עדת ליצנים המייסדת דת חדשה. הם לא הראשונים שנוקטים בטקטיקה הזו: עם מתן האישורים המתאימים לפעולה לקופות החולים המתחרות, הזהירה קופת חולים כללית את מבוטחיה, לבל יצטרפו לקופות חולים אשר תשלכנה אותם לעת זקנה.
ב. כוח ההרגל של הצרכן - ראשי הזרם האורתודוכסי הרגילו אותנו לחשוב שיהדות זה קפוטה ושטריימל. שכל מה שנמצא דרומה מ"בני עקיבא" הוא "פוסט יהדות", "יהדות לייט" וכו'. גם כאן היה מי שהקדים אותם: ב"בזק בינלאומי" הרגילו אותנו לחשוב, שבשביל לנהל שיחה יומית עם הקרובים בחו"ל - צריך למשכן את הבית.
ג. העלמת מידע השוואתי מהצרכן - כבר מינקות לימדו אותנו שיהודי מאמין אינו נוסע בשבת. מה ששכחו ללמד אותנו, הוא שבדת הנוצרית - המחויבת לתנ"ך, או "הברית הישנה" בפיהם, לא פחות מאתנו - נתפסים מאמיני "הכנסייה של היום השביעי", השובתים ממלאכה בשבת, כקומץ פנאטי ונלעג - אפילו על־ידי הקתולים האדוקים ביותר. אפילו כאן הפטנט לא רשום על שם האורתודוכסים: בעידן טרום הכבלים, הזהירו ראשי הערוץ הראשון מפני ריבוי ערוצי טלוויזיה שיגרום להשתלטות אילי הון על צינורות המידע, אבל שכחו לציין שבארצות הברית קיימים עשרות ערוצי טלוויזיה מזה עשרות שנים, ועדיין לא קם הגאון התקשורתי שהצליח להשתלט על צינורות המידע.
קשה, אגב, להאשים את האורתודוכסים. הם נמצאים תחת איום. למונופול - כל מונופול - אין שום עניין בתחרות. גם אין לו עניין בשיפור השירות או בהשקעה בשימור לקוחותיו. המצב החדש, בו לא זאת בלבד שהוא נאלץ לוותר על נתחים מהעוגה, אלא צריך גם להזיע על־מנת להשאיר בידיו את הנתחים הנותרים - לא נוח, בלשון המעטה, לממסד האורתודוכסי. המונופול מורגל לשליטה על מאה אחוזים מהשוק. כניסת גורם מתחרה חדש לשוק מחייבת רביזיה, שיפור השירות והיערכות מחודשת. אפשר להבין אותם - ולא צריך להתרגש מהם. אנחנו כבר היינו בסרט הזה. ויותר מפעם אחת:
מישהו הרי לימד אותנו פעם ש"הגיע זמן לשון" היא תוכנית לפריים־טיים; מישהו, וזה לא היה כל־כך מזמן, הרי לימד אותנו פעם שחברת "פלאפון" ("לי זה עולה יותר") לא יכולה לגבות פחות ממחיר שלוש שיחות יוצאות עבור דקת שיחה נכנסת.
אסור לנו לשכוח שגם אנחנו, צרכני שירות הדת - לפעמים בעל כורחנו ושלא בטובתנו - מהווים צד בעניין. לנו, הצרכנים - ואפילו נבחר בסופו של דבר בשירותי הדת (המשופרים) של היהדות האורתודוכסית - יש אינטרס מובהק בתחרות חופשית.
המעבר לשלב השלישי, בו "שוק" שירותי הדת ייפתח לתחרות חופשית, הוא בלתי נמנע. הוא רק עניין של זמן. עניין של זמן ושל מאמץ מצדנו.
משמרות הצביעות
אם אפשר להבין (אבל לא צריך להתרגש) מטענות הרפורמים, הרי שהתגייסותם של אפיקורסים גמורים כיוסי גורביץ למלחמת המגן שמנהלים ראשי הממסד האורתודוכסי, היא תמוהה ומקוממת.
להלן תשובותיי למבחר טענות ממאמרו:
"יש מקום לחשד שחלק גדול מהמשתתפים החדשים באו לבתי הכנסת של הרפורמים במיוחד כדי לעצבן את האורתודוכסים..." - נכון, יש כמה אפיקורסים גמורים שעושים בתנועה הרפורמית שימוש אינסטרומנטלי לצורכי התרסה כלפי החרדים. השימוש הוא ציני, מניפולטיבי ומכוער. אבל - ואת זה אסור לשכוח - מאחורי כל הגימיקים והפוטו־אופס מסתתרת קהילה הולכת וגדלה של ציבור מאמינים. יתרה מכך, בכל פעם בה חסידי ברסלב קופצים לצלילי טראנסים על טנק המצוות ברחוב שינקין בתל־אביב, מצטרפים אליהם כמה אפיקורסים גמורים שרוצים לעשות שמח (וגם ללגלג, כדרך אגב, על החברים התמהוניים). זה לא גורם ליוסי גורביץ לטעון כלפי חסידי ברסלב שהם מזוייפים, וזה לא גורם לו להטיל ספק באמינות אמונתם.
"אמרו לי שהרפורמים מתמקדים במצוות שבין אדם לחברו, ולא בין אדם למקום (בין אדם לאלוהיו - ש.א.); עניתי שלא צריך דת, כדי לנהוג בהגינות האחד עם השני..." - יכול להיות שלא. אבל בתלמוד נטען דווקא שה' עשוי לסלוח על עבירות שבין אדם למקום, אך לעולם לא ימחל על עבירות שבין אדם לחברו; זכורים גם דבריו של רבי עקיבא: "'ואהבת לרעך כמוך' - זה כלל גדול בתורה"; ולמי שרוצה תוספת - מספרים על גר שרצה להתגייר בהליך מזורז, הגיע להלל הזקן, וביקש ללמוד את כל התורה "על רגל אחת". "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", אמר לו הלל הזקן, "ואת השאר - צא ולמד!".
"הרפורמים הם מעין גרסת 'ניו־אייג" של היהדות: יהדות אינסטנט, בלי דאגות מיותרות, בלי צורך בלימוד ארוך..." - הסמכה לרבנות בתנועה הרפורמית דורשת חמש שנות לימוד אינטנסיבי. כמה זמן, בדיוק, אורכים לימודי ההסמכה לרבנות בממסד האורתודוכסי?
"אדם הנוסע לבית הכנסת בשבת, עובר על איסור שעונשו מוות" - ראשית, מדובר בפרשנות אחת בלבד. שנית, איך קרה הדבר שפעיל ש"ס ממוצע שממהר לסיים את תפילת יום השבת על־מנת להספיק לצפות במשחק כדורגל, הוא בעיני מוריו הרוחניים בגדר "תינוק שנשבה", ודינו של יהודי רפורמי הנוסע בשבת לבית הכנסת הוא מיתה?
|
קישורים
יוסי גורביץ - השגות על התנועה הרפורמית
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש