רבים מכירים את תהליך היציאה מהארון, אך מעטים באמת מבינים במה הוא כרוך. בשנים האחרונות אנו עדים להתקדמות של ממש ביחס החברה להומוסקסואלים, וכתוצאה מכך חשים הומוסקסואלים ולסביות רבים נוח יותר עם נטייתם המינית וחוששים פחות מבעבר "לצאת מהארון" ולחשוף את עצמם בפני חבריהם, משפחתם והחברה כולה.
למרות ההתקדמות, תהליך היציאה מהארון היה ונשאר תהליך מורכב, קשה ובעל השלכות רבות על הפרט החווה אותו. בכוונתי להראות כי על אף הקשיים והפחדים, תהליך היציאה מהארון משתלם ומועיל לעושה אותו.
למאמר שני חלקים: הראשון בודק מהי יציאה מהארון ועוסק בתהליך עצמו - (תהליך שראשיתו בחיים בתוך הארון - הלבטים, הפחדים - וסיומו בהתוודות להורים, לחברים ולחברה). בחלק השני, שיפורסם בשבוע הבא, אבדוק את השלכות פעולה זו על הפרט היוצא ועל החברה הסובבת אותו. כמו כן אדון גם בתופעת ה"אאוטינג" כתוצאה נוספת של התהליך.
תהליך היציאה מהארון הוא קשה, מעורר פחדים רבים ובעל דרגות שונות. ראשית, יש צורך להגדיר בדיוק מהי "יציאה מהארון".
יציאה מהארון - תהליך שאינו נגמר
המונח יציאה מהארון ("Coming Out") בא לתאר מצב בו אדם מגלה לאחרים עובדות המתייחסות לעצמו והמעוררות רגישות רבה, חרדה או בושה. בהקשר ההומוסקסואלי (והנפוץ ביותר) הכוונה היא לחשיפת הנטייה המינית השונה בפני החברה הסובבת, אך משתמשים במונח זה גם לגבי אנשים המגלים לסביבה פרטים רגישים אחרים, כגון נשיאת וירוס האיידס, אלכוהוליזם וכו'.
יציאה מהארון היא גם מטאפורה המגדירה סדרת תהליכים של קבלה עצמית, גיבוש הזהות המינית, וחשיפתה לחברים, למשפחה, ולחברה. כלומר - אין מדובר בסיטואציה חד פעמית, אלא בתהליך מתמשך שתחילתו בגיבוש הזהות העצמית והמשכו בהתוודות לחברים קרובים או לחברה. על אף שניתן להצביע עליו באופן כללי, יש לציין כי זהו תהליך אינדיבידואלי המתרחש אצל כל הומוסקסואל או לסבית בצורה שונה. יתכן, למשל, כי ההורים מגלים את העובדות עוד לפני שהבן השלים את תהליכי הקבלה העצמית שלו (למשל, על־ידי קריאת מכתב "מפליל"), ויתכן אף כי אדם ישלים רק חלק מתהליכי היציאה מהארון בשל הקשיים הכרוכים בכך. היציאה מהארון הנה תהליך שסופו אינו מוגדר, וזאת כיוון שההומוסקסואלים והלסביות מהווים מיעוט בלתי נראה. ההערכה המבוססת על מחקרו המפורסם של אלפרד קינסי (Sexual Behavior in the Human Male, 1948) היא שכשבעה עד עשרה אחוזים מבני האדם ברחבי תבל הם בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית. אולם, מכיוון שאין להומוסקסואלים וללסביות מאפיינים חיצוניים המזהים אותם או מייחדים אותם כקבוצה, הרי שלא נתן לזהותם מבלי שירצו בכך. לכן, גם אדם שנטיותיו ידועות "לכולם" ידרש, בבואו להכיר אנשים חדשים, לצאת מחדש מהארון, אם הוא אכן חפץ בכך. זהו גם תהליך של בחירה, ולא כל הומוסקסואל או לסבית יבחרו לעבור אותו.
החיים בתוך הארון והגורמים ליציאה
בבואנו להבין את היציאה מהארון יש לבחון את התחושות המלוות את החיים בתוכו. תחושה חזקה ובסיסית של האדם הנמצא "בארון" היא הבדידות: הפחד מדחייה, מנטישה ומגילוי עלול להביא להתרחקות מאנשים קרובים. על כן, כל הספקות האישיים והקונפליקטים הפנימיים בתקופה הזאת, כמו גם החרדות והתהיות באשר להשלכות של הרגשות ההומוסקסואלים המתעוררים, נחווים בבדידות - בארון. הומוסקסואלים ולסביות רבים חשים כי אין אף אחד בעולם שיוכל לעזור להם וכי הם לבדם. דבר זה יכול להביא במקרים מסוימים גם למחשבות אובדניות. במחקר שנערך על־ידי אוניברסיטת טורונטו על התאבדויות בני נוער עולה כי: (א) מספר נסיונות ההתאבדות של הומוסקסואלים ולסביות צעירים גבוה פי שניים עד שלושה מזה של הטרוסקסואלים צעירים; (ב) הומוסקסואלים ולסביות צעירים מבצעים 30 אחוז ממעשי ההתאבדויות בקרב בני נוער בשנה.
הבדידות והפחד משליכים וגורמים גם לתחושות אחרות, כגון חוסר שייכות והרגשה של ניהול חיים כפולים. הומוסקסואלים ולסביות רבים החיים חיי הסתרה נאלצים לשקר במרבית (אם לא בכל) המסגרות החברתיות בהן הם חיים. לכן, בכדי להשתייך, נוקטים הומוסקסואלים ולסביות רבים אסטרטגיה של קונפורמיסטיות מוחלטת ומכחישים את המציאות הרגשית שלהם. קבוצת גיל הנעורים, לה השייכות החברתית קריטית ביותר לגיבוש הזהות העצמית, היא הנפגעת העיקרית מההסתרה. בדידות חברתית ודיכוי המשיכה המינית בגיל זה נעשים לעיתים קרובות על חשבון פיתוחם הנורמלי של הכישורים והמיומנויות ליצירת קשרים בין־אישיים, ומונעים מאותם צעירים להכיר את עצמם באמת.
ניתן להצביע על עוד שלוש תחושות מרכזיות הנובעות מהשהיה בארון: א. שנאה עצמית - תחושה זו מתעוררת עקב הפנמת הדעות הקדומות והעמדות השליליות הרווחות בחברה כלפי ההומוסקסואליות; ב. פחד וחרדה - עקב היחשפות לסחיטה, שהרי בהשארות בארון יש הסתרה רבה; ג. בלבול הזהות - ברוב המקרים חלה תחושה זו במקביל לגיל ההתבגרות או לפניו. בשלב זה חשים הצעיר או הצעירה בלבול בכל מה שקשור לזהות עצמית בכלל ולזהות מינית בפרט. תחושה זו נובעת מן הפער שבין הציפיות שבני נוער אלה מפתחים ביחס לעצמם לבין ההתנסויות והתחושות ההומוסקסואליות שהם חשים בפועל.
הפחדים והחששות ביציאה מן הארון
תחושות קשות אלו מהוות, למעשה, את הגורמים ליציאה מן הארון, אך גם את תהליך היציאה עצמו מלווה בפחדים רבים. בקרב בוגרים היוצאים מן הארון קיים פחד מאיבוד סטטוס חברתי ותעסוקתי. הומוסקסואלים ולסביות רבים חוששים כי אם יחשפו את נטייתם במקום העבודה יפגע קידומם או אפילו יאולצו לעזוב אותו. בעבר היה חשש ממשי מפני ניכור חברתי ופגיעה של ממש ביוצא מן הארון. עצמת החרדה הנובעת מחשש לסנקציות חברתיות תלויה במידה רבה בגורמים כגון תגובת המשפחה, הנסיבות בהן גילה אדם את נטייתו, המסגרות להן הוא יכול לפנות לעזרה וכו'. בארץ נוסף גם הפחד מההעברה מתפקיד צבאי או בטחוני. הומוסקסואלים ולסביות שיחשפו בצבא עלולים שלא לקבל סיווג בטחוני גבוה וכן לא להיות מקודמים בחברה מצ'ואיסטית וגברית כל כך.
פחד נוסף הוא זה הכרוך במשפחה, אותו ניתן לחלק לשני סוגים. הראשון - הפחד מדחייה, אי־קבלה וניתוק הקשר. כאשר בתקופת ההסתרה נוצר חיץ וניתוק עם ההורים, הפחד גדול אף יותר. השני - הרצון שלא להכאיב להורים, או להעציב או לאכזב אותם.
דרגות ושלבים ביציאה מן הארון
ליציאה מן הארון קיימות שלוש "דרגות" עיקריות: הדרגה הראשונה היא דרגת הגיבוש וההכרה העצמית בזהות ההומוסקסואלית. שלב זה הנו פנימי, והוא מתרחש בזמן השהייה בארון. על־פי מודל שפותח על ידי טרוידן (Troiden) בשנת 1987, דרגה זו מתחלקת גם היא לשלושה שלבים. הראשון הוא שלב הרגישות (Sensitization): בגילאים שלפני הבגרות המינית, מרבית ההומוסקסואלים והלסביות מדברים על כך שחשו עצמם שונים, בעיקר על בסיס נושאי ההתעניינות, אופיים של הבילויים, הפעילות בשעות הפנאי, ספורט וכו'. ממחקרה של שרה אבני (המשמעות והאתגר: להיות הומוסקסואל או לסבית בחברה הטרוסקסואלית והומופובית, 2000) עולה כי השונות או ה"אחרות" נתפשת לעיתים קרובות כדבר שלילי, וכן כי צעירים רבים מזהים את המשיכה אל בני מינם בתקופה שלפני ההתבגרות המינית ובתקופת ההתבגרות המינית, אך אינם מגדירים את עצמם בשלב הזה כהומוסקסואלים. השלב השני לפי מודל זה הוא שלב הבלבול (Identity Confusion) - זהו שלב של תהיות, ספקות, וטרדות, העשוי להמשך שנים מספר. לבני הנוער, שהשאלה המרכזית בהוויתם - "מי אני" - מקבלת את התשובה: "אני שייך לקבוצה סטיגמטית, לא מקובלת ואולי אף חולה או סוטה", יש תחושה קשה ביותר, בעיקר משום שבשלב זה הנער או הנערה צריכים להתמודד בכוחות עצמם עם הקשיים. האפשרות לשתף אחרים, הורים, בני משפחה או חברים, נדחית בדרך־כלל על הסף. השלב האחרון הוא שלב קבלת הזהות ההומוסקסואלית (Identity Assumption): בשלב זה מאמצים צעירים הומוסקסואלים ולסביות את התג "הומוסקסואל" או "לסבית" כמושג המתאר את עצמם. כלומר, נטייתם המינית מתקבלת כעובדה קיימת.
דרגת היציאה השנייה מהארון היא חיצונית, ובה חושף האדם את נטייתו המינית השונה בפני חבריו, משפחתו והסובבים אותו. קיימות כמה תת דרגות, שכן יכול אדם להיחשף בפני חבריו אך לא בפני משפחתו או להיפך. יציאה זו מהארון מהווה נקודת מפתח בגיבוש הזהות ההומוסקסואלית. בדרך־כלל זוהי החלטה יזומה המתרחשת בעקבות תהליך הדרגתי של הבשלה ושינוי תודעתי. אנרגיה רבה מושקעת בקבלת ההחלטה - איפה, מתי, איך ולמי לספר - וכן בדאגה בנוגע לתוצאות האפשריות של היציאה מהארון לגבי אנשים משמעותיים. על־פי ה"אנציקלופדיה לכל המשפחה", הומוסקסואלים רבים - גברים ונשים כאחד - מתוודים תחילה בפני אלה היכולים להיות בני זוגם המיניים. אם הם אינם נדחים, ואם הם מתנסים בחוויות מוצלחות נוספות, הרי שעם הזמן הם עשויים לאזור אומץ ולשתף גם את בני משפחתם ואת חבריהם האחרים ברגשותיהם, באהבותיהם ובמשיכתם המינית.
הדרגה השלישית היא היציאה הפומבית. כשלב אחרון, יהיו מעט הומוסקסואלים ולסביות אשר ירהיבו עוז ויחשפו את נטייתם זו גם בפומבי - באמצעי התקשורת, למשל - ובכך "יצאו מן הארון" אל העולם. יציאה זו מקורה בסיבות שונות אשר עיקרן תועלת אישית או הכרה בכך שיציאתם יכולה להועיל ולעזור להומוסקסואלים וללסביות אחרים הנמצאים בארון וזקוקים למודלים חיוביים.
המשך המאמר בשבוע הבא: מהם המכשולים העומדים בפני היוצאים מהארון, ומה בכל זאת נתן להרוויח מהתהליך הכואב?
|
קישורים
אוניברסיטת טורונטו - הומוסקסואלים לסביות וביסקסואלים
נטייה חד־מינית - מתוך אתר "סנונית"
|