בעידן של משבר כלכלי חדש, שמצטרף למשבר תרבותי ותיק עד כדי קביעוּת, אחת ממילות הקסם היא "התייעלות" - בדרך כלל כזו שכרוכה בסגירה של כל דבר שזז, ומיזוג השרידים העשנים במסגרת מחלקות מאוחדות, קטנות יותר במספר המועסקים בהן אבל נרחבות בהרבה בתחום הפעולה שעליו הן אחראיות. והמגמה הזאת מתרחשת לא רק במישור הארגוני, אלא גם בהגדרות המשתנות של תפקידים מסוימים.
תפקיד אחד חשוב שעבר את התהליך הזה (שאפשר לקרוא לו "הרחבת תחום המאבק") הוא זה של העורך הספרותי. ההגדרה האוטונומית של התפקיד הולכת ומתבטלת, למעשה, ומועברת לתוך תפקיד־גג כללי, שמכונה פשוט "עורך" ומכיל בתוכו את כל סוגי העריכה - ספרותית, עיתונאית, תוכנית־אינטרנטית וכו'. על כך מעידה הניידות הגדולה בין סוגי העריכה השונים, שנתפסת כיום כדבר מובן מאליו: המחשבה השולטת היא שכל עורך בפועל מתחום אחד הוא עורך בפוטנציה בתחום אחר.
השם העדכני בנדידת העורכים הגדולה, שמקורה הוא בעיתונות (ובעיתון הארץ בפרט) הוא זה של איריס מור, עד לא מזמן עורכת מוסף גלריה, שמונתה לעורכת הראשית של הוצאת כתר. לפניה עברו השנה עוד עורכים מאותו עיתון למשרות עריכה בהוצאות ספרים: חנוך מרמרי, לשעבר העורך הראשי של העיתון, שהפך לעורך הראשי של כנרת זמורה ביתן; דרור משעני, לשעבר עורך מוסף ספרים, שמונה לעורך מקור בכתר; וגליה ליכט, לשעבר ראש מערכת הכתבות, שמונתה לראש מערך ספרי העיון בכנרת.
בבסיס המגמה הנמשכת הזאת עומדת התפיסה, שתפקיד העורך הספרותי הוא שווה־ערך לזה של העורך העיתונאי. השאלה היא רק עד כמה זה נכון. יש, כמובן, קווי דמיון בין התפקידים: שני סוגי העריכה משלבים עבודה על טקסטים יחד עם הנחיית כותבים; בשניהם יש גם היבט ניהולי, שהטווח שלו מתרחב ככל שהתפקיד ממוקם גבוה יותר בהיררכיה (ומגיע להחלטות כספיות ברמות הבכירות יותר).
מצד שני, יש גם הבדלים, והגדול שבהם הוא שכתיבה עיתונאית היא ברובה (ובמיטבה) פונקציונלית, מוכוונת מטרה חיצונית קונקרטית, בעוד שכתיבה ספרותית היא בעלת אינטרסים מסוג אחר לגמרי, ומשרתת מטרות שנובעות מתוך עצמה. העריכה העיתונאית היא מקצוע טכני שפועל בדרכים ברורות, ממוסדות והיררכיות: העורך הוא חלק מ"שרשרת פיקוד" שבה מתקבלות החלטות שמשפיעות גם על רמת הטקסט, והכותב - במקרה הזה, הכתב - נמצא ברוב המקרים מתחתיו באותה היררכיה.
העריכה הספרותית, לעומת זאת, הרבה פחות טכנית והרבה יותר ערטילאית: גבולות ההתערבות בטקסט, זהות המשפיעים עליו ואפילו היחסים שבין העורך לבין הכותב, כל אלה הם עניין שמשתנה לפי הנסיבות והאנשים המעורבים. אי־אפשר לומר שהסופר כפוף רשמית לעורך הספרותי - גם אם בפועל יש לאחרון מרות כלשהי על הראשון, עדיין לא מתקיימים ביניהם יחסים כמו אלה שבין בוס לעובד. קשה הרבה יותר לומר מי מבין השניים פועל בשירות מי.
הדמיון הבסיסי שבין עריכה עיתונאית לעריכה ספרותית מקל, בוודאי, על מעבר של אותו אדם בין שני התחומים, ובכל זאת, ההתאמה לא מובנת מאליה. עורך עיתונאי רגיל לראות בטקסט אמצעי בלבד (למסירת מידע), שאפשר וצריך לשנות אותו בכל מידה שתידרש כדי שיעמוד בדרישות המקצועיות הברורות. עורך ספרותי, לעומת זאת, אמור לראות את הטקסט כמטרה סופית. השינוי הזה לא קל כמו שנדמה, ואי־אפשר להניח כמובן מאליו שכולם מסוגלים לבצע אותו.
אבל יותר מזה, מיטשטשת עכשיו עצם ההגדרה של עורך ספרותי כמקצוע נפרד. וזה בוודאי קשור גם לירידת מעמדה של הספרות עצמה, והפיכתה למוצר צריכה שרוב ההילה התרבותית שלו נשללה ממנו. הרעיון, שלפיו כל עורך מתאים בהכרח לכל תפקיד עריכתי, דומה לטענה שכל מהנדס מתאים בהכרח לכל מקצוע הנדסי. ואני לא יודע מה איתכם, אבל אם היתה מתפשטת בארץ אופנה שלפיה מהנדסי תוכנה הופכים בהמוניהם למהנדסי בניין, הייתי מתחיל לשמור מרחק מגשרים.
בכל זה אין שום כוונה לומר, שיש פגם במינויים העריכתיים המסוימים שנעשו השנה. להפך, אני בטוח שההוצאות דאגו לגייס אנשים מתאימים, כי לתפקידים האלה יש השפעה גדולה על ההצלחה שלהן. אלא שמה שמתבטא עכשיו במינוי של מקצוענים ראויים, שיש להם במקרה עבר עיתונאי, יכול להוביל די מהר, גם בלי כוונה כלשהי, להסרה מוחלטת של הגבול שבין המקצועות. עולם המושגים של העיתונות, שהיא מקצוע פונקציונלי וקצר־רוח, ייובא בכמויות גדולות אל תוך הספרות, שהיא מקצוע הפוך לגמרי.
מכאן קצרה הדרך ל"התייעלות" במובן הרע של המילה: התעלמות מהצדדים הייחודיים של תפקיד העורך הספרותי, והפיכתו לעבודת פס־ייצור טכנית, מוכוונת תפוקה ומטרה - כמו העריכה העיתונאית, שממנה מגיע כוח האדם לספרות. זה יכול להשתלב מצוין, וכנראה גם ישתלב, עם המסחור המשתולל של ההוצאות - ואז תימצא לספרות "מטרה" חדשה, שאותה העורכים יוכלו לשרת ולעצב את הטקסטים בדמותה. כך שאפשר להוסיף את העריכה הספרותית לרשימת המינים בסכנת הכחדה, ולקוות שלא נקרא על גורלה העגום איפשהו בעמודים האחוריים של העיתון.
המאמר פורסם לראשונה בבלוג של דן בורנשטיין, ליבריסטאן.
|
קישורים
הרחבת תחום המאבק - ספרו של מישל וולבק באתר הוצאת בבל
פורסם לראשונה - עורך הגלות, ליבריסטאן
ליבריסטאן - הבלוג של דן בורנשטיין
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש