 |
יוסי גורביץ בשיר הלל לרמטכ"ל שאול מופז. באמת!
|
|
| טור אישי • יוסי גורביץ • יום ו', 8/9/2000, 23:24 |
|
 |
|
| (צילום: ממשלת ארה"ב) |
|
לא האמנתי שאני אומר אי פעם דבר כפירה שכזה, אבל הנה: כל הכבוד לרמטכ"ל.
מתקבל הרושם שמופז הוא רמטכ"ל אחר, שונה ממה שהכרנו. אני, אישית, לא אתפלא אם הוא לא יפנה לפוליטיקה. דומה שמזה עשור וחצי, מאז משה וחצי, לא עמד בראש צה"ל רמטכ"ל שהתפקיד עניין אותו בפני עצמו, ולא כקרש קפיצה לפוליטיקה או לעסקים הגדולים.
לפני דקות ספורות סיימתי לצפות במסיבת העיתונאים של הרמטכ"ל, שדנה באסון דובדבן. כשהאסון קרה, הפגנתי את הציניות הידועה שלי, שנשענת על הכרות עם שקרים רבים מדי של דובר צה"ל, טיוחים רבים של קצינים בכירים, ומקרים ללא מספר של כסוי תחת. הערכתי שגם הפעם, כלום לא יקרה. הצבא ימשיך לחקור את עצמו, ימשיך לא להסיק מסקנות, וימשיך לא לקחת אחריות.
התבדיתי. חלקים גדולים מהמערכת תפקדו כרגיל - הקצינים הזוטרים כיסתחו, הלוחמים שרו את שיר הרעות וחשבו שבכך הם מגינים על עצמם, אבל הרמטכ"ל, והקצינים הבכירים, שנו ממנהגם.
האוגדונר ומפקד היחידה פרשו מתפקידם, ודומה שאיש לא ביקש מהם להשאר בו. מ"פ כושל הודח. קצין זוטר אוויל - הודח. הצלפים, שאיש לא לימד אותם שחלק מרכזי מתפקידם הוא היכולת לא ללחוץ על ההדק, הודחו. היחידה כולה נוערה וספגה נזיפה רמטכ"לית, ולמעשה הוכרזה כבלתי כשירה לפעילות. הביקורת לא פסחה - בשידור חי! - אפילו על אלוף הפיקוד. מופז אף מתח ביקורת עקיפה - לפחות כך זה נראה לי - על המצב (שתולדתו, כמו חלק גדול מהאסונות של צה"ל, בלבנון) שבו יש צורך בגנרל כדי לפקח על פעולה בסדר גודל של מחלקה מתוגברת.
מופז עשה כאן דבר שלא נעשה במשך שנים רבות: הוא הטיל על המפקדים אחריות למעשיהם. הבעיה היא, כמובן, שבמשך שנים רבות התרגלו מפקדי צה"ל שלא לקחת אחריות. לא על אסונות, בכל מקרה. הדברים הגיעו לשיא תחת אהוד ברק ואמנון ליפקין־שחק, שניים מהגרועים ברמטכ"לים, שהביאו את צה"ל אל עברי פי פחת. משום מה, חוסר כשרונם בניהול הצבא הפך אותם, אוטומטית, למועמדים להנהגת המדינה. אחד מהם, לפחות, כבר נמצא בלתי כשיר לכך.
אם מופז ימשיך כך, הוא מסתכן בהפיכת צה"ל לצבא מקצועי. ספק אם שכבת השומן הגדולה של הקצונה תסכים עם מהלך מסוכן כל־כך. צריך לאחל לו בהצלחה.
ובכל זאת, מופז: אם אתה כבר מנער את הצבא, והופך על פיהם נהלים קבועים באבן, אולי תעשה משהו בקשר לריטואל האיום השנתי? כל שנה, קציני צה"ל מאיימים עלינו בשורה ארוכה של אסונות, האחד גרוע ממשנהו, אם לא יקבלו תוספת תקציב. כל שנה, לא קורה כלום. השנה הגדיל הצבא לעשות והאלוף סוקניק איים שבמלחמה הבאה, החיילים יסעו לחזית באוטובוסים. אולי כדאי להפסיק עם זה? אולי כדאי להעריך מחדש את מצבו של הצבא, שבעבר נאלץ להתמודד עם ירדן, סוריה ומצרים, וכעת נאלץ להתמודד רק עם הצבא הסורי המתפורר והמיליציה הפלסטינית? אולי ראוי לפרק את חטיבת גבעתי?
ושאלת כפירה לסיום: אולי גם ראוי לשקול מחדש את כל נושא יחידת מסתערבים? האם התועלת שהיא מביאה - חיסול מבוקשים - שווה לנזק - ירי בלתי מדויק, באזרחים ובחיילים כאחד, שנאה ומרירות מצד הפלסטינים - שהיא גורמת? והאם באמת היה צורך לפוצץ את הבית שבו שהה אבו הונוד, גם בלי לאפשר לתושביו לעתור לבג"צ, כמקובל?
כנראה שאני נסחף. עד כאן. יש גבול לדברים שאפילו מופז מסוגל לעשות.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש