 |
הדיון סביב שידור הראיון הטלפוני עם יגאל עמיר בשני ערוצי טלוויזיה נסוב על שני נושאים: שאלת חוקיות הראיון והשידור, והדילמה המוסרית ששידור כזה מעלה. התשובה בנושא החוקי ברורה. בסוגיה המוסרית, חרף התגובה האינסטינקטיבית של רבים, ישנם טעמים בזכות שידור הראיון ומתן פתחון פה ליגאל עמיר.
|
|
| תקשורת • יהונתן קלינגר • יום ד', 5/11/2008, 0:03 |
|
| |
המאמר הזה המתין מספר ימים במגירה כדי לא להתפרסם לפני שיירגעו הרוחות ותשקוט ההתלהטות של אנשים סביב דיון בנושא. עם רוצחים פוטנציאליים של ראשי הממשלה, שעלולים להיות מושפעים מדברי יגאל עמיר, הסליחה מראש.
רבות דובר בימים האחרונים על (אי) שידורו של הראיון עם רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, בשני הערוצים המרכזיים בטלוויזיה. לכאורה, פעילויות חשאיות בוצעו באישון לילה, תוך שמראיינים הוברחו לבית משפחתו של עמיר כדי לראיין אותו במסגרת זמן השיחה המוקצה לו ולמשפחתו. לאחר שראיונות אלה עובדו ונטחנו, הוחלט לשדר בערוצים פרומו, שבעצם סיכם את כל הדברים שהיה לעמיר לומר באותו ראיון. כעת עלתה השאלה האם לשדר את הראיון המלא או לא. חשוב לזכור שמרגע שהפרומו שודר, אין כל הבדל אם ישודר הראיון או לא. בדומה לפרק של "סאות'פארק", שמציג מקרה בו פאמילי גאי מתכוונים לשדר את דמותו של מוחמד, די בפרומו כדי לנטוע זעם.
דעתי, שעשויה לא להתחבב על המיינסטרים הישראלי, היא שאסור לבטל או לצנזר את הראיון, ושיש לאפשר את שידור דבריו של עמיר. החטא היה של התקשורת, ולא של עמיר, והתקשורת צריכה לשלם את המחיר ולשדר את הראיון, בלא לקבל את מחילת הציבור כעת.
בזמן הזה אף אחד לא שוקל לפתוח בחקירה נגד אמצעי התקשורת על הפרת הוראות שירות בתי הסוהר בנושא שיחות טלפון של אסירים. תקנות אלה אוסרות על אסירים שעברו עבירות משמעת או השתמשו בטלפון לאיומים לבצע שיחות. דווקא דנים בשאלה האם לשדר את הראיון או לא, למרות שתקנון מועצת העיתונות אוסר להשיג סיפורים עיתונאיים באמצעים פסולים. ערוצי הטלוויזיה נמצאים בישראל מעל לחוק. ערוצי הטלויזיה רק דנים בשאלה האם ראוי לשדר או לא ראוי לשדר, ולא מתייחסים לשאלה האם חוקי בכלל לשדר את הראיון.
הראיון הוא מידע שהושג על ידי שני ערוצי הטלוויזיה תוך הפרת החוק, שבו נקבע כי שיחות טלפון עבור אסירים הינן הטבה. מבלי להידרש לצדקת החוק (שלהערכתי הוא פסול), השאלה היא לא האם לשדר את הראיון עם יגאל עמיר או לא, אלא האם בכלל היה ראוי לערוך אותו.
חוקית, ברור לנו שהראיון עם יגאל עמיר הוכן בצורה נסתרת (כמו תחקירים רבים אחרים) ונעשה תוך הונאה של רשויות השלטון. לכן, חוקית התשובה ברורה. מוסרית, השאלה חמורה הרבה יותר: לעמיר יש חופש ביטוי. חובת העיתונות היא לדווח על נושאים שיש בהם עניין לציבור. דבריו של עמיר ככל הנראה לא נעימים לאוזן. אבל אפילו מי שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין ולא התחרט על כך עד ליום זה, עדיין זכאי לאותן הגנות בחוק שכל אזרח זכאי להן: הוא אזרח במדינה, וכשיש דבר מה בעל עניין ציבורי במילותיו, ראוי לתת לו פתחון פה.
אני הייתי צופה בראיון עם עמיר, הייתי צופה מתוך עניין; אני חייב להודות שאותו יצר מציצנות שקיים אצל חבריי בעת שהם צופים בתכניות הריאליטי קיים אצלי בנוגע לעבריינים: רוצחים, אנסים או גנבים גדולים. אותי תמיד מעניין לשמוע מה יש להם להגיד ואיך הם אומרים את זה. אני מאוד רוצה לשמוע את דברי עמיר, ואינני חושב שיש פסול בשידורם.
מוסרית, עדיף לתת במה לאדם שרצח, ולקבל בתמורה את חירות הביטוי בישראל. מוסרי יותר לשדר את הראיון עם עמיר מאשר לקחת מהעיתונות את החירות להחליט מה חשוב דיו לציבור (וכן, רייטינג מסמל סוג של חשיבות ציבורית). בסופו של דבר, מי שלא מתאים לו לצפות ביגאל עמיר, יכול לכבות את הטלוויזיה. לי זה מכבר אין טלוויזיה בין כה וכה.
טור זה פורסם לראשונה בבלוג של יהונתן קלינגר, Intellect or Insanity.
הטור מתפרסם תחת רשיון שיתופי ייחוס־שיתוף זהה.
|
קישורים
Intellect or Insanity - הבלוג של יהונתן קלינגר
פורסם לראשונה - חופש הביטוי של יגאל עמיר | האם לפתוח בחקירה נגד ערוץ 2 | רצח רבין 2008
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש