(המאמר מכיל "ספויילרים" רבים לשתי סדרות הספרים).
אנדר וויגן נלקח מביתו בגיל שש כדי ללמוד טקטיקה ואסטרטגיה של לוחמה בין כוכבית. הוא צריך להציל את העולם מפלישה חייזרית צפויה. יחד עם ילדים מבריקים נוספים, הוא עובר אימונים מפרכים בהם הוא מתגלה כמוצלח שבמוצלחים, מתגבר על קשיים, ובגיל אחת־עשרה, במחיר איום לנפשו, מציל (לפחות לכאורה) את העולם. ספרים נוספים בסדרה הם בעלי "טעם" שונה לגמרי ומתארים דילמות שונות שאנדר הבוגר עובר, כשהקונפליקט המרכזי בא על פיתרונו רק בזכות דאוס אקס מכינה חצי טכנולוגי וחצי מיסטי.
הארי פוטר נלקח מבית קרוביו ומגלה כי הוא בעצם נצר למשפחת מכשפים. במקביל לעולמנו מסתתר עולם סודי של האליטה, בו המכשפים הצעירים לומדים בבית ספר מיוחד, הרחק מהמוגלגים חסרי יכולת הכישוף. סדרת הארי פוטר מבוססת על הסלמה, בכל ספר יש תעלומה עיקרית שפתרונה חושף עוד טפח מהעבר של הארי פוטר ומקרב אותנו לקונפליקט בלתי־נמנע בין הארי לבין כוחות האופל.
השונה
מבחינה כרונולוגית, סדרת "אנדר" נכתבה בסוף שנות השמונים ואילו ספרי הארי פוטר נכתבו כעשור מאוחר יותר. כמובן שסידרת ה"פ איננה גרסה מחודשת של משחקו של אנדר. בעוד שנסיעתו של הארי להוגוורטס נתפסת כחוויה חיובית וקסומה (pun intended), קדרות ודיכאון שולטים בשהייתו של אנדר ב"בית הספר לקרב". הארי מוקף בחבריו הקרובים, ואילו אנדר מבודד בכוונה, וברגע שנראה שהוא רוכש חבר או שניים, הוא מייד מקודם הלאה (בפרודיה אכזרית על שיטת הרוטציה הנהוגה בבתי ספר בארה"ב).
הבדל חשוב אחר הוא היחס למבוגרים. בהארי פוטר המבוגרים קיימים ברקע, אך רוב הזמן יש תחושה של "עזובה חיובית". מוריו של הארי לא ממש יודעים על התעלולים והמזימות הנרקמות מתחת לאפם עד לרגע הפיצוץ. ואצל אנדר בדיוק להיפך, למרות התחושה שהוא לבדו בעת צרה, המעקב אחריו הוא צמוד ומיקרוסקופי ממש. כל אנחה שלו מנוטרת. למעשה, סיפורו של אנדר הוא סיפור על חוסר אמון מוחלט בעולם המבוגרים, ששיאו בתרמית הגדולה שהמבוגרים מבצעים על חשבונו.
הדומה
סידרת הארי פוטר איננה גרסה מחודשת של משחקו של אנדר, אבל קשה להתעלם מהמאפיינים המשותפים הרבים. חייו הקשים של הארי בבית דודיו מזכירים מעט את הטרור שפיטר משליט בביתו של אנדר, אם כי ייאמר לזכות קארד שדמותו של פיטר איננה פלקאטית כדמויותיהן של משפחת דארסלי. גם אנדר וגם הארי "סומנו" מילדות. לידתו של אנדר היתה באישור מיוחד של השלטונות ולצרכיהם, ממש כסיפור המקראי על שמואל, ואפילו כינויו ("המסיים") מעיד על יחודו. הארי, "הילד שנשאר בחיים", נושא צלקת ממפגש הרה־גורל בהיותו בן שנה.
כריכת הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר"
אפשר גם לעשות השוואות בין משחק הקווידיץ' בהארי פוטר לבין ה"משחק" (שלא ניתן לו שם) ב"משחקו של": שניהם מבוססים במידה מסוימת על רוגבי ועל יכולת "תעופה" ומתרחשים בשלושה מימדים. אבל השוואות כאלו עשויות להיראות מעט מאולצות. משחק הקווידיץ' אינו קריטי כל כך כמו "המשחק". אם כבר השוואה, אז הדמיון בין סידרת הארי פוטר ו"משחקו של אנדר", ממש עד כדי חשד לציטוט מכוון מצד רולינג, בולט במיוחד בסצינה בה אנדר מגלה שכדי לפתח מיומנויות קרב הוא חייב להתאמן באופן "חוץ ממסדי". הוא מגייס מספר תלמידים נוספים, ובזמנו הפנוי מייסד "סדנת אימון" . בסדנה הנערים מתאמנים ב"משחק" – כאמור, מעין תערובת של פיינטבול ורוגבי הנערך בתנאים של חוסר משיכה. בספר החמישי של סדרת הארי פוטר יש אירוע דומה: הארי פוטר מייסד סדנה לאימון ב"התגוננות מפני כוחות האופל", וקבוצה נאה של תלמידי הוגוורטס מצטרפים לאימונים. באחד מתיאורי האימונים מנסים חברי הסדנה לשתק זה את זה בעזרת שרביטיהם, ממש הד ל"הקפאת" היריב בעזרת לייזר באימוניו של אנדר.
בשתי הסדרות המחברים לא בוחלים באלימות קטלנית. אנדר הילד הצעיר הורג במו ידיו בריונים שמתנכלים לו (נושא שנטחן לא מעט אצל המבקרים). בכל אחד מהספרים של סדרת הארי פוטר נהרגת דמות משנית בנסיבות אלימות. בעוד שבשלושת הספרים הראשונים מתו דמויות ש"הגיע להם" למות, בשלושת הספרים הבאים הנרצחים מוצגים כ"טובים". בספר השישי בסידרת הארי פוטר מתברר שוולדמורט, האויב של הארי, "פיצל" את נשמתו בין ארטיפקטים שונים. בספר הרביעי של סדרת אנדר, מתגלה ש"נשמתו" של אנדר פוצלה בין שלושה אנשים.
מועדון מעריצי הרמיוני גריינג'ר
אין כל עדות לא־נסיבתית לכך שרולינג הושפעה מספרי אנדר, או אפילו קראה אותם. יכול להיות שמדובר בצירופי מקרים, או התפתחות של ספרות דומה על בסיס של מצע תרבותי משותף. בכלל, חיפוש מקבילות עלילתיות יכול להיות משחק מסוכן. יש מי שהחליט שדמותו של אנדר מבוססת על, ואף מצדיקה את, היטלר (!). מי שנובר מספיק באיטרנט גם עשוי למצוא "הוכחות" לקיום קונספירציה – "משחקו של אנדר" נכתב על ידי אירגון סודי. אם כך, ניתן להוסיף עוד מקבילה בין שתי הסדרות: גם סדרת הארי פוטר וגם סדרת "אנדר" יצרו תת סוגה תקשורתית של חיפוש אחר המניע האמיתי לכתיבתן. כידוע, נשמעו טענות מכיוון חוגים דתיים (נוצריים) שמטרתה האמיתית של סדרת הארי פוטר היא לגרום להתעניינות בפולחנים שטניים.
כריכת הספר "הצל של ההגמון" (הספר השני בסדרת "הצל של אנדר")
לא התייחסתי במאמר הזה לסדרה המקבילה (סדרת "הצל") של "משחקו של אנדר", לא מעט מפאת הבורות שלי בנושא, אבל משעשע לחשוב על האפשרות לפתח מעין סדרת "צילו של הארי" , בה מתברר שלמעשה הרמיוני היא הגיבורה האמיתית של כל העלילות הקודמות (דבר שאינו כה רחוק מהמציאות: במידה רבה הרמיוני היא דמות מעניינת בהרבה מהארי עצמו, וראויה לנתח משמעותי יותר בטקסט).
|
קישורים
אנדר וויגן - המשחק של אנדר, ויקיפדיה
אמא, תקני לי מטאטא חדש! מאמר מאת טל כהן, האייל הקורא
אמא, אל תקני לו מטאטא! מאמר מאת שלומי בן־יצחק, האייל הקורא
המלך הארי הרביעי מאמר מאת טל כהן, האייל הקורא
היטלר מאמרו של ג'ון קסל על היטלר ואנדר
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש