מזה כמה שנים שהתודעה שלי אודות העולם מעוצבת במידה רבה על ידי גוגל. פרטים על להקה חדשה, השפעות לוואי של תרופה מסוימת או המצב הפוליטי בבוליביה – נוח מאד למי שיושב ממילא ליד מחשב להקיש כמה מילות חיפוש ו"ללמוד" נושאים שכאלה. מידע חופשי בקצות אצבעותיך. האומנם?
לאחרונה פורסם כי המהדורה הסינית של גוגל מציגה לגולש הסיני תוצאות אחרות לגמרי אודות כיכר טיאנאנמן מאלו שיקבל גולש רמת גני. האחרון, שזה עתה הודה שתודעתו אודות העולם מעוצבת במידה רבה על ידי גוגל, מתחיל להיות קצת מודאג.
גוגל גם עשויה לשנות את המיקום של אתר בדפי התוצאות – ואף להעלים אותו מהם לגמרי – מתוך רצון לא לאבד נתח שוק גדול (זו הסיבה שבעטייה נכנעה ללחצים של ממשלת סין), אך גם בשל התנהגות "לא נאותה", לשיטתה, של בעל האתר. כך למשל, אתר האינטרנט הגרמני של חברת ב.מ.וו נענש לאחרונה על־ידי גוגל, ודירוגו הורד זמנית לאפס. הסיבה: מתכנתיו ניסו לשטות בתוכנת הסריקה של גוגל, ולהציג לה תוכן שונה מזה שלו ייחשפו הגולשים בשר־ודם המבקרים באתר, באופן שיעלה את דירוג האתר.
עיבוד תמונה: מערכת האייל הקורא
גוגל מזהירה מפורשות באתרה כנגד התנהגות כגון זו של ב.מ.וו, אך שיקוליה בפרשייה זו לא היו בהכרח מוסריים, אלא מסחריים. רוצה מיקום יותר טוב? שלם לנו, ונשבץ מודעת פרסומת שלך במקום בולט בעמוד תוצאות החיפוש. כאשר מישהו מבקש לקנות מכונית, ניחא; אבל מה בדבר תוצאות חיפוש הקשורות לפוליטיקה? למוסר? ראינו כי מי שבידו הכוח הכלכלי (ממשלת סין, למשל) יכול להכתיב תוצאות חיפוש של מילים רגישות פוליטית. ומה בדבר מילות חיפוש הנוגעות לעניינים השנויים במחלוקת מוסרית? כיצד ניתן לדרג את החשיבות של הללו – לפי אלו אמות מידה?
ואם לבעל אתר כלשהו אין כוח כלכלי דווקא, אך הוא יכול טכנולוגית לבצע פעולה דומה לזו שביצעו בעלי האתר של ב.מ.וו, ובאופן שאותו לא יצליחו מהנדסי גוגל לאתר? האם בכלל נכון לדרוש מחברה מסחרית, שמטרתה רווח, להימנע מפעולות מסוג זה?
ההצלחה הטכנולוגית של מנוע החיפוש של גוגל הפכה אותו למסנן המרכזי של זרם המידע שמגיע לחלקים אדירים מהאנושות. כאשר טכנולוגיה נוחה לשימוש, אין כמעט דבר שימנע מאנשים להמשיך להשתמש בה; אך יחד עם זאת, חשוב לעודד גישה ביקורתית לגבי שימוש זה. בעיתונות הכתובה, על כל מגבלותיה ומגרעותיה, יש ערוצים רבים – על כל נושא, קורא ביקורתי יכול למצוא דעות שונות (והפוכות), המאזנות זו את זו ומספקות כר פורה למחשבה. ואילו ערוץ יחיד כה דומיננטי בתחום חיפוש המידע משול לכך שכל קוראי העיתונים יקראו רק עיתון אחד, אחיד.
דוגמה נוספת: האם יוסאריאן, גיבור הספר "מלכוד 22", הוא אכן הגיבור החתרני של נערותי? אולי הוא סתם כוכב חביב של פארסה אבסורדית? כשקראתי כנער את הספר, גיבשתי לעצמי דעה בעניין. אילו מישהו היה ממליץ בפני לראשונה על הספר היום, הייתי מן הסתם קודם כל קורא עליו מספר ביקורות, אליהן הייתי מגיע באמצעות גוגל. יכול להיות שהייתי מגיע למסקנה שיוסאריאן הוא סוג של סיינפלד, ודוחה את קריאת הספר לזמן אחר. יכול להיות שלמישהו – ששמו אולי מקארת'י, ואולי בכוחו להשפיע על תוצאות החיפוש בגוגל – יש אינטרס להרדים את הדמויות (הספרותיות והאמיתיות), הקוראות תיגר על הסדר החברתי ועל המחשבה "הנכונה".
איפה הספרייה הקרובה למקום מגוריך?
לפני כחמש־עשרה שנה השתתפתי בכנס שארגן רבעון ההאקרים "2600", בקניון ציבורי בבוסטון. הימים היו ימי ה-BBS (Bulletin Board System), בהם ניתן היה להתחבר באמצעות מודם איטי להחריד, במושגים של ימינו, למקורות מידע טקסטואליים מסוגים שונים. ביום בו אני כותב שורות אלה, הזנתי את המילה "2600" למנוע החיפוש של גוגל, והתוצאה הראשונה שהתקבלה, תודה לאל, הייתה דף הבית של הרבעון. התוצאה השנייה כבר היתה דגם של טלפון סלולארי. האקרים חובבים, רובם שוחרי שלום, נקלעו לעימותים לא מעטים עם האף.בי.איי לאורך השנים; האם זה מופרך לחשוש מכך שהחברים הדואגים לביטחון אמריקה יבקשו בעתיד מגוגל להוריד את "2600" מראש הרשימה? האם אדם סקרן בן זמננו יוכל להשיג מידע בכלים החלופיים, שהיו מקובלים לפני עשר שנים, או שמא הוא כבר התמכר לדרך המלך הגוגלית?
הדומיננטיות של גוגל לא רק מצמצמת את הנגישות לדרכים חלופיות להשגת מידע, אלא גם יוצרת מציאות בה דרושה ביקורתיות יתירה על מנת להעריך את המידע המתקבל. האם כדאי להאמין למה שאומרת האגודה העותומאנית של טקסס לחקר פו הדוב על הדוב החביב? אגודה זו, ועוד עשרות אתרים שמעתיקים את דבריה בבחינת "כזה ראה וקדש", עלולים למלא את שלושת הדפים הראשונים של תוצאות החיפוש בגוגל באותה אינפורמציה בדיוק. ואם כולם אומרים את אותו הדבר, זה בטח נכון.
גוגל היא חברה מסחרית המספקת שירות חינם להמונים וממומנת על ידי מפרסמים; כמוה כחברה המוציאה לאור עלון פרסומי המחולק חינם לתיבות הדואר אחת לשבוע. כל פעולה של מקבלי השירות היא לגיטימית מבחינתה: תרצה – תקרא, לא תרצה – תזרוק לפח. הבעיה שלנו נוצרת דווקא בשל ההצלחה הגדולה של הטכנולוגיה. התפוצה חסרת התקדים של המידע על פי הסדר העולמי של גוגל עלולה ליצור מחשבה אחידה. ראשיתו של הפתרון לבעיה זו טמונה אולי במודעות למציאות החדשה שלנו, בה פעולות (חוקיות ולגיטימיות לגמרי) של חברה מסחרית מעצבות את האופן בו רובנו רואים חלקים נרחבים של העולם.
בתחילת המאה העשרים נבנו ספינות אוויר עצומות, הגדולות שביניהן באורך של שני מגרשי כדורגל ובגובה של בניין בן עשר קומות. הספינות היו מלאות בגז רעיל וחסר ריח, ובאותם הימים לא היו בנמצא חיישנים שיתריעו על דליפות. אך לגז היתה השפעה מפתיעה על הפיזיולוגיה האנושית – מי ששאף ממנו כמות גדולה מבלי דעת, היה מאבד את קולו. עובדי התחזוקה שטיפלו בספינות מעל גבי פיגומים נהגו לשיר ללא הפסקה, כדי לשים לב מתי הם מתחילים לאבד את קולם, ולרדת מן הפיגומים מבעוד מועד.
ספינת האוויר הגרמנית "הינדנבורג" עולה באש, ניו ג'רזי, 1937
לכל אחד מאיתנו יש כמה תחומי עיסוק או תחביבים שהוא מכיר היטב מכמה מקורות שונים. בידקו מדי פעם את האופן בו מוצגים התחומים הקרובים ללבכם בגוגל, וראו האם מתפתחת הטיה בהצגתם. הטייה כזאת, בדיוק כמו אובדן הקול של מכונאי ספינות האוויר המזמרים, עשויה להתריע מבעוד מועד מפני קטסטרופה. כדאי לכולנו להמשיך לשיר.
|
קישורים
תוצאות אחרות לגמרי אודות כיכר טיאנאנמן - דיווח של ה-BBC
נענש לאחרונה - סיפור ענישת ב.מ.וו., מתוך אתר ה-BBC
מזהירה מפורשות - הנחיות גוגל למתכנתי אתרי אינטרנט
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש