 |
|
האוטוביוגרפיה של סטלין, מאת ריצ'רד לורי.
|
|
| ספרים • שמעון גלבץ • שבת, 17/6/2000, 23:49 |
|
 |
|
מאז ספרו של קורט וונגוט "בית מטבחיים חמש" לא קראתי ספר שמתמודד עם "שאלת הרוע" בצורה מקורית כל־כך. "האוטוביוגרפיה של סטלין" מבוססת על עובדות אמיתיות, אך היא איננה היסטוריה יבשה, אלא עלילה הדוהרת קדימה, שנונה, רווייה הומור שחור. בצעד נועז צולל ריצ'רד לורי לעומק הפסיכולוגיה של סטלין, ובהיות הסיפור מסופר בגוף ראשון, יקשה על הקורא שלא להזדהות עם הגיבור המספר, שנחקק בזיכרון ההיסטורי כמפלצת.
סטלין הוא שליט מן הטיפוס הפרנואידי: הוא מפעיל מנגנון עצום של משטרה חשאית קטלנית כדי להרחיק כל סכנה מעצמו. אבל באורח פרדוקסלי, ככל שמתרבים המתים, תחושת הסכנה אצלו רק גוברת. הספר של לורי פותח במשפט "ליאון טרוצקי מנסה להרוג אותי." השנה היא 1938, סטלין הוא שליטה הכל יכול של ברה"מ, אבל העובדה שאחרון המנהיגים הבולשביקים עודו בחיים מדירה שינה מעיניו. סטלין אומנם מלגלג על טרוצקי שנחל מפלה במאבק הכוח שפרץ אחרי מות לנין ב-1924, ועל כך שכל שיש לאל ידו של מפקד הצבא האדום לשעבר לעשות הוא לגדל ארנבים במקום גלותו במקסיקו, אולם בעת ובעונה אחת הוא רואה בטרוצקי אויב שיעשה הכול כדי להפילו. בפרט חושש סטלין מהעובדה שטרוצקי כותב עליו ספר. "האין זה מוגזם שסטלין הגדול פוחד מספר?" שואל סטלין את עצמו ומשיב, "לא אין זה מוגזם כלל ועיקר." ברשותו של טרוצקי ארכיון שבו רמזים לסוד אפל של סטלין, מזעזע עד כדי כך, שמשטרו של העריץ עשוי להתמוטט בין־לילה עם גילויו. סטלין כבר הביא למותם של מיליונים וחיסל את כל צמרת המפלגה הקומוניסטית בסדרה של משפטי ראווה מפוברקים. איזה פשע עתיד טרוצקי לגלות שיאפיל על כל אלה? (לא אגלה כאן כדי לא לפגום במתח שבקריאת הרומן.)
סטלין כותב את האוטוביוגרפיה שלו כמענה להאשמותיו של טרוצקי. הוא מספר לנו על ילדותו, על חייו כמהפכן, על חיי האהבה שלו ותככיו, ובתוך כך אנו מבינים את מניעיו, מעוותים ככל שיהיו, את הפרנויה הרצחנית שלו, ואת הרעב שלו לשלוט. סטלין נולד כיוסיף ג'וגשווילי ב-1879 בעיירה הגרוזינית גורי שבמרומי הרי הקווקז. אביו היה סנדלר שיכור ואלים שרצה שבנו יהיה סנדלר כמותו. אבל כבר בילדותו חש סטלין שיש לו ייעוד אחר, שהוא חייב להשתחרר מכל סמכות, לזכות בחירות העצמי. את השראתו הוא שאב מקריאה בספרי היסטוריה ושירה, ובנעוריו אף כתב שירה. גם יצר הרפתקנות מפעם בו, ובשיטוטיו ברחובות העיר הגדולה טיבליסי, על קסמיה המזרחיים, הוא מצטרף לחבורה של גנבים. לבסוף נעשה סטלין מהפכן קומוניסטי, שכן, כלשונו, "המהפכה לבדה משלבת שירה עם פשע."
אבל אינך יכול להיות חופשי באמת אם לא הסרת מעליך את כבלי הדת. כשהייתי ילד, מספר סטלין, "אלוהים היה הצאר של היקום השולט מהקרמלין אשר בשמיים... הוא לבדו היה חופשי. כל בני האדם עלי אדמות היו צמיתיו." סטלין הצעיר לא חדל להתחבט בשאלות הפילוסופיות הקשורות באלוהים - "השאלות הארורות", כפי שכינה אותן דוסטוייבסקי: "נאבקתי בשאלות הללו בכל כוחי. אלה הכבדות שבמשקולות, הטונות של אלוהים, המחשלות בכל פעם שאתה מנסה להזיזן... הכרזתי מלחמה על אלוהים וחיכיתי שהוא יכה בי כפי שמכים בכל אויב. אך הוא לא היכה." ומשלא היכה, גילה אלוהים את אינותו. ואת הספקות האחרונים באשר לקיומו של אלוהים סילקה מלבו של סטלין הקריאה בדארווין: "היא העניקה גושפנקה להתנגדותי לאלוהים ועודדה אותי להפר בשיטתיות את עשרת הדיברות... אף שגנבתי ושיקרתי עוד לפני כן, כעת גנבתי ושיקרתי למען מטרה נאצלת יותר - חירות העצמי." אין לזלזל באלוהים או לבוז לו כפי שבז טרוצקי ליהדותו, קובע סטלין, רק העימות הישיר איתו יכול להעלות אותך למדרגה רוחנית גבוהה: "אינך נעשה יוסיף סטלין בלי לסגור תחילה את החשבון עם אלוהים."
כמהפכן, מארגן סטלין הפגנות פועלים, נרדף בידי משטרת הצאר, מושלך לבתי כלא, מוגלה פעמים אחדות לסיביר, ובתוך כך מטפס אט אט בהיררכיה המהפכנית, וזוכה להתקרב ללנין שעה שהוא מארגן בהוראתו שוד בנק שנועד לממן את המהפכה. אבל למרות שסטלין כבר נמנה עם בכירי הבולשביקים, הוא 'אאוטסיידר'. בעיני הבולשביקים האחרים, האינטלקטואלים, הוא נתפס כבריון. יש דם על ידיהם של כל ראשי המהפכה - לנין בכבודו ובעצמו המציא את הטרור - וסטלין הממורמר מעלה את השאלה האם הם באמת טובים ממנו מפני שהם רצחו ממניעים אידיאולוגיים, ואילו הוא עושה זאת כדי להפיק תועלת או לשם נקמה פרטית.
מבנה הספר מאוד מיוחד. לורי מציג כל פרק כמעט כסיפור בפני עצמו, ויחד עם זאת - הפרקים מתחברים כמו פנינים בשרשרת, והתנופה שבה נפתח הספר נשמרת לכל אורכו. הרומן מעלה גלריה של דמויות ציוריות, ובהן בנו הזייפן, עמיתו לתא הכלא של סטלין; קטיה, זונה שסטלין מבלה איתה חורף בסיביר; יקטרינה, אישתו הראשונה של סטלין, שבצייתנותה ידעה להסב לו עונג עילאי; נדיה המהפכנית הלוהטת, אשתו השניה; בריה, ראש המשטרה החשאית שתחביבו אינוס קטינות אותן צדות עיניו הינשופיות בשיטוטיו במכוניתו ברחובות מוסקבה; זוג הציירים המפורסמים דייגו ריוורה ופרידה קאלו, מארחיו של טרוצקי במקסיקו; רמון יפה התואר המטיב להשתמש בגרזן, איש חוליית המתנקשים בטרוצקי, ועוד רבים אחרים. סטלין של לורי מצוייד בחוש הומור מקברי ובכישרון נפלא לתיאור דמויות.
המחבר, ריצ'רד לורי, מספר שאף הוא בנעוריו כמעט הידרדר לפשע, אבל בסופו של דבר נעשה לבעל תואר דוקטור בספרות רוסית. הוא פרסם ארבעה ספרים עיוניים ושלושה רומנים, שאחד מהם, נאמנות ראשונה, היה מועמד לפרס פוליצר. כמו כן, תרגם לאנגלית כארבעים ספרים מרוסית ומפולנית. לורי מתרגם את מאמריו של מיכאיל גורבצ'וב הרואים אור ב"ניו יורק טיימס", ומפרסם בקביעות מאמרים וסקירות פרי עטו בעיתונים וכתבי עת רבי תפוצה ובהם "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "ניו רפבליק" ו"ניישן". הוא מתגורר בניו יורק.
שמעון גלבץ תרגם את הספר לעברית.
|
קישורים
האוטוביוגרפיה של סטלין - לקניית הספר ב"מיתוס"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש