 |
|
ארבע שנים אחרי פקיעתה של בועת הדוט.קום, אפשר לנסות לתהות על הקווים המאפיינים בועות ספקולטיביות. קווים לדמותו של משבר הבורסה הבא.
|
|
| חברה וכלכלה • אבי עבודי • יום א', 17/10/2004, 16:03 |
|
 |
|
| (צילום אילוסטרציה: iStockPhoto) |
|
מהי הבועה
טכנולוגיה חדשנית מאירה את פני העולם - מחירי המניות עולים; המשקיעים מתלהבים; הביקוש עולה; המחירים מצידם - שוב עולים. נוצרת בועה ספקולטיבית, דהיינו המחירים אינם משקפים את השווי האמיתי של המניות, ומכאן הדרך קצרה לקריסה בשוק המניות. התהליך הזה חזר על עצמו כמה פעמים מאז המאה התשע־עשרה בכל פעם שהגיעה טכנולוגיה חדשה - רכבת, חשמל, טלפונים, רדיו, מכונית, אינטרנט. כל אחד מהגלים הטכנולוגיים הללו הביא לנסיקת מחירי המניות ובעקבותיה לנפילה כואבת.
הכסף הרב שזרם מכיסי המשקיעים הניב כמות לא פרופורציונאלית של חברות סטארט־אפ שעסקו בתחום. מתוך 5,000 חברות רכבות שהוקמו באמריקה, פחות מאחוז אחד שרד. היחס הזה נכון גם לגבי 2,000 חברות לייצור מכוניות, ולגבי מי־יודע־כמה חברות דוט.קום.
הבטחה לכלכלה חדשה
המשותף לטכנולוגיות הללו הוא שכולן נתפשו כגורמות לשינוי דרסטי בתפוקה, ולכן גרמו לנושאי הבשורה שלהן להציג פרדיגמה של תנאים חדשים לכלכלה (ואף יומרות לקיומה של "כלכלה חדשה").
בזמן המהפכה התעשייתית הראשונה (1830-1760) היו אלה מנוע הקיטור ופסי הרכבת שפתחו את הגבולות המקומיים לתעבורה, הן של אנשים והן של סחורות, שהיתה שונה מקודמותיה מבחינת הזמן והעלות.
במהלך המהפכה התעשייתית השנייה (1900-1860) הרדיו והחשמל שינו את פני התעשייה; הטלגרף אפשר קפיצת מדרגה בתקשורת – ראשית התקשורת הגלובלית. החשמל אפשר שינוי דרסטי אף יותר – שינוי של מבנה פס הייצור: בעבר היו קווי הייצור בנויים במפעל באופן טורי, והופעלו בעזרת חגורות, מה שהגביל מאוד את המבנה הפיזי של המפעלים. החשמל אפשר לחבר מכונות בכל מקום בשטח המפעל, וכך לארגן את רצפת הייצור באופן הרבה יותר יעיל. יתרה מזאת, נורות החשמל אפשרו להאריך את זמן הייצור במפעל לתוך שעות החשיכה.
לטכנולוגיית המידע יש אפקט דומה לזה שהיה לחשמל על הייצור הפיזי ועל תעשיית השירותים. החשמל שינה מהותית את הארגון הפיזי של העבודה, ואילו טכנולוגיות המידע משנות בצורה משמעותית את ההיבט האינטלקטואלי של העבודה.
תבונתו של השוק
יש רבים המאמינים ב"תבונתו של השוק". לדידם, שוק המניות מרובה המשתתפים מכיל בקרבו הרבה ידע נצבר ואינטליגנציה משותפת של אנשים רבים, ולכן הוא מתנהג באופן נבון. כיצד, אם כן, שוק נבון שכזה מאפשר את ניפוחה של בועה ספקולטיבית?
הסבר אפשרי אחד הוא שמכיוון שמדובר בטכנולוגיות חדשות, פורצות דרך, לא ניתן להעריך בדיוק את השפעתן העתידית על הכלכלה. המשקיעים אינם טיפשים, אבל תחת תנאים של קפיצת מדרגה טכנולוגית, גורם האי־ודאות עומד להם לרועץ. ניתן אולי להסביר כך את הבועה סביב הקמת קווי הרכבת באנגליה בשנות הארבעים של המאה התשע־עשרה: סטארט־אפיסטים, מתעשרים לעתיד באנגליה, גייסו כמויות גדולות של מזומנים בבורסה כדי לממן קווי רכבת חדשים. חוסר ההבנה של מדיום התעבורה החדש גרם להתנהגות ספקולטיבית חריגה של שוק המשקיעים.
אבל שוק המשקיעים של היום הוא הרבה יותר מתוחכם ומורכב מזה של אנגליה במאה התשע־עשרה: שוק ההון התמקצע מאוד; זהו שוק משוכלל, בינלאומי, שבו קרנות הון־סיכון בוחנות את הטכנולוגיה בעזרת אנשי מקצוע בצורה ביקורתית יותר. יש גם יותר הזדמנויות לגייס כסף להשקעות ברעיונות חדשים ומבטיחים, מה שמגדיל את הסיכוי לקדם את הטכנולוגיה בצורה משמעותית.
יתרה מכך, חלק ניכר מההשקעות מבוצע על ידי או בסיוע של מומחים לעניין – כלכלנים בכירים, אנליסטים ונאמנים בחברות פיננסיות. הללו, כך הסתבר בבועה האחרונה, נפלו רובם ככולם לאותן מלכודות ממש כמו ההדיוטות הפועלים בבורסה. ההסבר הפופולארי לכך אומר שכולם נכנעו לתאוות הבצע שלהם; אבל תאוות בצע לכשעצמה אינה מכתיבה צורת פעולה של אנשים. היא אולי היצר הבסיסי שמניע אותם לפעול, אבל מעליו ישנה שכבה של חשיבה וקבלת החלטות לפני פעולה, וזו השכבה שכושלת בתנאים של בועה - אצל המשקיע הפרטי, כמו גם אצל המומחה. מדוע?
הדיוט, מומחה, כולנו בני־אדם
בתחילת המאמר תיארתי את הבועה הספקולטיבית כתהליך של משוב. על מנת שמשוב מסוג זה יפעל, אין צורך לחפש את הכשל בתחזיות לא הגיוניות על העתיד הרחוק. מספיק שיתקיים מצב שבו שינוי המחירים האחרון שחווה המשקיע ישפיע על רמת הרציונאליות של ההחלטה שלו בכל נקודת זמן.
החלטה רציונאלית של משקיע מצריכה שקילה של ההסתברות האובייקטיבית לתרחישי שוק, אבל בני־אדם נוטים להתייחס דווקא להסתברות הסובייקטיבית – כפי שהם תופסים אותה. מחקריהם של טברסקי וכהנמן באוניברסיטה העברית בשנות השבעים עמדו על כך שאנשים נוטים לייחס חשיבות גדולה יותר לתבניות מוכרות מאשר לסיכויים אובייקטיביים. במונחים של היווצרות בועה ספקולטיבית, ניתן לומר שלמשקיעים יש ביטחון מופרז בהמשך התנהגות המחירים, ונכונות להתנהג (דהיינו, להשקיע) בהתאם לביטחון המופרז הזה.
תכונה אנושיות נוספת העומדת בעוכריו של המשקיע היא הנטייה האנושית להעניק תשומת לב לא פרופורציונית לנושאים מסוימים – נטייה שגורמת לטעויות שיפוט (על נקודה זו עמד ויליאם ג'יימס בשנת 1890). אין ספק שעליית מחירים מטאורית של מניה מושכת תשומת לב לא־פרופורציונית מסוג זה.
בנוסף, הצלחות בהשקעות העבר של המשקיע מגדילות את תפיסת היכולת העצמית שלו. כפי שהראה טברסקי בשנות התשעים, בהינתן הסתברויות זהות, תהיה לאנשים נטייה לבחור באותם מקומות שבהם אדם חש שיכולתו חזקה יותר. כך, משקיע שהצליח בנקודת זמן עם פלח של מניות, יימשך להתעניינות מתמדת באותו פלח, כיוון שהוא כבר תופס את עצמו כ"מבין" בתחום. נטייה זו תורמת למנגנון המשוב של המחירים.
ולבסוף, בני אדם נוטים לייחס הסתברות גבוהה יותר מהמציאות לתוצאות מקוות. קל להיווכח בזה כאשר שואלים אוהד כדורגל ממוצע במהלך המחצית מה סיכויי קבוצתו האהודה לנצח את המשחק, גם אם היא נמצאת בפיגור.
כאן המקום לציין שמנגנון המשוב וההתנהגויות האנושיות שמפרות אותו כפי שתוארו לעיל (אולי למעט זו האחרונה), פועל בשני הכיוונים – במהלך היווצרות הבועה, ובתהליך המוביל לקריסה המהירה שלה.
ניתוח המידע
כאשר מדובר בטכנולוגיה חדשה בעלת השפעה נרחבת, יש בעיה קשה של התמודדות עם כמות המידע שצריך לעבד. ההשלכות וההשפעות של הטכנולוגיה באות מתחומי הטכנולוגיה, הכלכלה, הפוליטיקה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה. אדם, או אפילו קבוצה, אינם מסוגלים להכיל את כל הנתונים לצרכי ניתוח רציונאלי. במצב כזה, ההטיות האנושיות שעמדנו עליהן בחלק הקודם באות לידי ביטוי גם אצל המומחים.
גם בעלי מקצוע בתחום ההשקעות, עקב חוסר יכולת לנתח את הכול, נאלצים לסמוך על כך שהקולגות שלהם צודקים בקונספציה שהם פועלים לפיה. קונספציה מסוג זה, לגבי השפעות הטכנולוגיה על העולם המוכר לנו, נסמכת בהכרח על הנחות בסיס, והנטייה היא לחשוב שמישהו כבר בדק את אותן הנחות בסיס ולא להתעמת מחדש עם המסקנות. כך למשל, ניתן לראות שהעניין שמגלה קרן הון בהשקעה שבה כבר התעניינה (או אפילו השקיעה) קרן הון אחרת, גובר מאוד.
יש גם לזכור שקבועי הזמן שמדברים בהם בהתנפחות של בועה הם קצרים יחסית. לא פעם, התחושה היא שמי שעוצר כדי לחשוב, עלול להפסיד הרבה מאד כסף בגלל אובדן חלון ההזדמנויות.
הקונספציה לגבי השפעות הטכנולוגיה שאותה מתארים המומחים עשויה גם להיות מושפעת מחשיבה קולקטיבית ("חשיבת יחד", ראו מחקריהם של ארווינג ג'ניס ולאון מאן על התנהגות עדר אצל בעלי מקצוע) – הנטייה של מומחים היא להתיישר לפי הקונצנזוס, בין השאר, על מנת לשמור על המעמד שלהם בתוך הקבוצה. המחקרים הללו נעשו אומנם לגבי קבלת החלטות בקבוצה שיושבת יחד, אבל בהחלט אפשר לחשוב על מילייה מסוים של כותבים או מובילי דעה, על במה ציבורית כמו כנס או עיתון, שיהיו חשופים לסוג זה של חשיבה.
התקשורת מנהלת יחסי גומלין עם כמה מהגורמים שצוינו כאן: ראשית, התקשורת, מתוך המניעים ההישרדותיים שלה עצמה, מחבבת סיפורים טובים, וטכנולוגיה חדשה שמשנה את העולם היא תמיד סיפור טוב (תרומה למשוב). התקשורת תורמת כמובן לקיומו של אלמנט תשומת הלב החריגה. לבסוף, כאמור, התקשורת גם עשויה לשמש במה ל"חשיבת יחד" של בעלי מקצוע ממקומות שונים.
בועות סבון
התהליך שבו פריצה של טכנולוגיה חדשנית מלווה בבועה פיננסית ספקולטיבית חזר על עצמו מספר פעמים במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות. הבועה הספקולטיבית הזאת נוצרת בתהליך של משוב, לאו דווקא בגלל טיפשותו של השוק, אלא בשל גורמים מבניים משני סוגים:
- מספר תכונות אנושיות שגורמות לכך שבנקודת זמן מסוימת, החלטה שתתקבל לגבי השקעה תהיה מוטה ולא בהכרח רציונאלית;
- כמות וסוג המידע שמלווים פריצה של טכנולוגיה חדשנית לא ניתנים לעיכול במלואם, גם על ידי מומחים.
ההיסטוריה, אם כן, דורשת שנהיה זהירים, אבל הלקח הזה כמעט לא בא לידי ביטוי בבועת הדוט.קום האחרונה. מצד שני, הציפייה היא שמשקיעים מוסדיים ואחראיים יותר, כמו למשל קרן הפנסיה שלך, יהיו מחויבים להתנהג בהתאם לחוכמה המקובלת ולא להשתולל. החוכמה המקובלת היא, כמובן, אותה צורה שבה היה מתנהג המשקיע הזהיר. אבל איך מתנהג המשקיע הזהיר? על זה כבר דיברנו...
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש