 |
החילונים לא מרוצים: טומי לפיד זועק חמס, אתר "חופש" החשיך את דף־הבית שלו במחאה, ועוד. החרדים לא מרוצים: יהודה משי־זהב ואחרים מתראיינים בתקשורת וטוענים שיתנגדו בתוקף ליישום המסקנות. שלומי בן־יצחק מציג דעה אחרת על מסקנות ועדת טל.
|
|
| חברה וכלכלה • שלומי בן-יצחק • שבת, 15/4/2000, 21:21 |
|
| |
באופן כללי, יש שני סוגים של הסכמי פשרה טובים: כאלה ששני הצדדים מרוצים מהם, וכאלה ששני הצדדים מאוכזבים מהם. הסוג הראשון נדיר בהרבה, ונראה כי מסקנות ועדת טל שייכות לסוג השני.
אני מבין את מחאת החילונים כנגד מסקנות הועדה. אבל אני חושב שרבים בינינו תוהים מדוע, בעצם, מתנגדים החרדים?
ההמלצה העיקרית והחשובה ביותר של ועדת טל היא הקדמת גיל הפטור לתלמידי ישיבות ל-24. החל מגיל זה (במקום גיל מבוגר בהרבה כנהוג היום) יוכלו תלמידי החכמים לעזוב את הישיבה ולצאת למעגל העבודה, מבלי שיחשבו לעריקים ויגוייסו על־ידי הצבא. אברך שיבחר שלא להמשיך ללמוד יצטרך לעבור שירות מקוצר של 4 חודשים בלבד, או שנה של התנדבות קהילתית. נשמע נפלא, מבחינת החרדים, לא? לומדים עד גיל 24 ו־הופה! אנשים חופשיים. (הלוואי עלי. המילואים מתחילים באמצע מרץ, מזכיר לי הצו המונח אחר־כבוד על שולחני). אם כן, על מה הרעש?
התשובה פשוטה. לאברכים, לתלמידי הישיבות, מסקנות ועדת טל הם מתנה משמיים. לא חייבים ללמוד כל החיים. גם אם רוצים להמשיך ללמוד, אפשר לצאת לעבוד, עבודה חלקית אפילו, בזמן הלימודים, מבלי להחשב לפושעים ולהרדף על־ידי המשטרה הצבאית. פשוט נפלא.
למנהיגי החרדים, לעומת זאת, ובעיקר לראשי הישיבות, המסקנות הינן אסון.
זה מקרה קלאסי בו טובת הציבור נוגדת את טובתם האישית של ראשי אותו ציבור, למרות שאפשר לראות חלק מהנימוקים שאציג מיד כנימוקים פטרנליסטיים - המנהיגים דואגים לציבור באמת, למרות שלציבור נראה הדבר כפגיעה; מעין דאגת אב לבנו. אולם רוב רובם של הנימוקים הם אנוכיים, ולא נותר לנו אלא לקוות שהציבור החרדי יפקח את עיניו בעניין זה.
מהם בעצם הנימוקים?
כיום, הגיוס לצה"ל משמש כמקל בידי ראשי הישיבות. ועם כזה מקל, לא צריך גזר. לא תהיה תלמיד טוב? תצא מהישיבה, ותגוייס. ברגע שיוכלו האברכים לעזוב את הישיבה מבלי להתגייס, רובם יעשו זאת, או לפחות חלק כלל לא מבוטל מהם.
התוצאה תהיה נטישה המונית של הישיבות. פחות אברכים? פחות תקציבים מאוצר המדינה, פחות שכר לרבנים, וכך הלאה.
בנוסף, כאשר יצאו אותם אברכים מהישיבה, הם יאלצו לעבוד למחייתם. בניגוד לתדמית שדבקה בהם, אני מאמין שלרובם לא תהיה התנגדות לעבוד, ואף יהיו ביניהם (כמו בכל חברה אחרת) עובדים טובים וחרוצים. אולם החשש הגדול של מנהיגיהם הוא שבשוק העבודה (או במהלך השירות הצבאי המקוצר שחלקם יעברו, במקום שנת שירות לאומי), יחשפו האברכים־לשעבר לעולם החילוני, והם עשויים לחזור בשאלה.
יש לשים לב שכל הנימוקים הללו הם נימוקים חיוביים מבחינתנו, החילונים, ומבחינת המדינה בכלל: פחות תקציבים לישיבות, ופחות אברכים החיים על־חשבון משלמי המיסים. הנימוק האחרון (חשש לחזרה בשאלה) הוא חיובי מבחינת החילוניים, אך נטול כל ערך אובייקטיבי מבחינת המדינה.
מהם הנימוקים השליליים מבחינת החילוניים?
ראשית, אי־השוויון צורם לעין. לא רק שאברך־לשעבר יוצא למעגל העבודה כמעט באותו גיל שעושה זאת חייל שמשתחרר משרות סדיר (ובעיקר אם חייל זה שרת שנת־קבע בשל קצונה), אלא שהם לא סיכנו את חייהם למען המולדת. האמהות שלהם ישנו טוב בלילה. בנוסף - הם עוד קיבלו על כך משכורת הגבוהה, בחלק מהמקרים, מזו של חייל בסדיר. נכון, חלקם יעברו שירות מקוצר, אבל בטירונות לא ממש מגיעים ללבנון.
שנית, אלה מהם שיבחרו, בגיל 23 או 24, בשנת "שירות לאומי" (במקום שירות צבאי מקוצר של 4 חודשים) לא ישרתו במילואים. שוב, מעבר לאי־השיוויון מבחינת התרומה למדינה, הדבר יעניק להם יתרון משמעותי בשוק העבודה.
שלישית, יהיו ביניהם כאלה שיעדיפו 4 חודשי שירות בצבא על שנת התנדבות. מבחינת צה"ל, מדובר במצב של "לאכול את הדג, לשלם את הקנס ולקבל את המלקות": יהיה צורך בשיפור מטבחים מסיבי כדי לאפשר הגשת מזון "בהכשר בד"ץ", ועוד שינויים רבים במערך הלוגיסטיקה, אולם התועלת מחיילים שישרתו 4 חודשים בלבד - לא בטוח שתצדיק את המאמץ.
ולבסוף, יש לזכור כי לא כל החרדים שיעדיפו לעבוד אכן ימצאו עבודה; במילים אחרות, כמעט וודאי שרמת האבטלה תגדל.
אבל אני אישית חושב שזהו צעד בכיוון הנכון. זוהי פשרה, ושני הצדדים סובלים קצת. מבחינת החילוניים, עדיף שהחרדים יצאו לפחות לשוק העבודה, ויהוו נטל קטן יותר. הדבר עשוי גם לעזור למשפחות חרדיות רבות, הנאלצות כיום להתפרנס משכר־אברכים בלבד, לצאת ממעגל העוני. כבונוס, חלקם גם יחזרו בשאלה (למעשה, אני מאמין שרבים מהם ימהרו מאד לחזור בשאלה; הם לא עושים זאת כבר כיום רק משום שחרב הגיוס מונפת מעל צווארם).
או במילים אחרות: עדיף אי־שיוויון קיצוני שעולה לי פחות, מאשר אי־השיוויון הנוכחי, שהוא אמנם פחות נורא אבל בכל־זאת לא קטן, וגם עולה לנו המון.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש