 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני כופר בעובדה שיש אנשים ש"תורתם אומנותם" וועדת טל אכן מאפשרת הכרה בקבוצה זו ומאפשרת לה פיתוח אינטלקטואלי וחשוב לקהילתה תוך שירות המדינה. אבל (נו, ידעתם, תמיד יש "אבל") למה רק תלמידי ישיבות? יש אנשים שמתמטיקה אומנותם, יש כאלה שאומנות אומנותם ויש כאלה שספורט אומנותם, יש כאלה שמוסיקה אומנותם וכו' וכו' אני מציע להרחיב מעט את המושג תלמיד חכם: מי שיעמוד בקריטריונים מחמירים של מצוינות יזכה ללמוד באקדמיה מעולה את תחום מצוינותו, בדיוק באותם התנאים של תלמיד ישיבה. כולל "שנת הסתגלות", פטור וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה נכונה וחשובה – הרעיון מתרוצץ לי בראש כבר פרק זמן ממושך ומסקנותיה של וועדת טל חיזקו את האפשרות שיתממש. מדוע אין המדינה משקיעה בתחומי לימוד או עשייה (שאינם דתיים, כי אם חילוניים ובמובנים רבים גם אתאיסטיים) ומאפשרת למצטיינים בהם להתפתח בתחומם מחוץ לצבא? ולא, אינני מקבל את הטיעון כי ניתנת להם האפשרות להתפתח בתוך הצבא עצמו מכיוון שהלימודים בצבא הם חד-כיווניים, אינם נתונים לביקורת הממסד המדעי והציבור ומטרתם היחידה והמוצהרת היא ייצור ופיתוח של כלי לוחמה שונים... למעשה, הם מנוגדים לרוח הלימוד הקלאסית. התשובה לצערי היא שאין "לובי" למדענים - אין מי שיפגין עבורם ברחובות, אין מי שיצעק "חמס" על קיצוצי מלגות ותקציבים למעבדות והעברתם לישיבות (בין אם קיקיוניות בפועל או רק במהות), אין הם מצטיירים בתור "ממשיכי הדרך שלנו" או "השומרים על הגחלת" ואין הם יכולים לאיים על שלומה של הקואליציה. אם לארגוני הסטודנטים בארץ (מלבד אלו הערבים) היה רצון או כוח כלשהם להביע את דעתם בנושאים האלה, אולי היה עולה הנושא לכותרות, אך נראה כי הם מוכנים לרתום את כוחם ולהפגין רק כאשר מדובר על עניינים נעלים יותר ממחקר מדעי ומעורבות חברתית כמו שכר הלימוד שלהם... ד"א - ספורט?? כיצד צורה נחותה של בידור יכולה להחשב בתור "תורה"? אולי זה רק העצלות הפיזית שלי שמדברת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מאוד מתנגד לרעיון. העובדה שכיום יש קבוצה גדולה שלא משרתת בצבא ולא מסכנת את חייה היא מצב לא מוסרי בעליל. אם אתה מוכשר לא תצטרך להסתכן? ואם אתה טיפש, סיכוייך למות גדולים יותר? בעקיפין זה גם אומר שאם יש לך כסף לא תסתכן, הרי כסף שווה ידע. נכון, גם בצבא כיום לא כולם משרתים בקרבי והרבה נמצאים בעורף אבל בכל זאת זהו שרות צבאי והרי מישהו צריך להיות בעורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. העובדה שיש קבוצה גדולה שמשרתת בצבא ומסכנת את חייה, היא היא הבלתי מוסרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה עדיף אילו לא היינו צריכים להגן על עצמינו אבל כל עוד אנחנו צריכים, אף אחד לא צריך להיבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לא נמצאת במצב מלחמה מזה שנים רבות. בעת שלום אין כל הצדקה לגיוס חובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קביעתך מעוררת תמיהה: האם שעה בה מדינה אינה נמצאת בעיצומם של קרבות רוויי דם, נחשבת מיידית לשעת שלום? אמנם ישראל חתומה כיום על הסכמי שלום עם מצרים וירדן, אך מה לגבי איראן ועראק? ומה בנוגע לסוריה? גם בחזית זו המצב כלל אינו ברור ורבים חוזים כי במידה והסכמי השלום לא יצלחו, יוביל המצב למלחמה. וכמובן - איך נוכל לשכוח את הלחימה בלבנון אשר מתחוללת כמעט עשרים שנה? קשה לומר שזוהי שעת השלום לה כולנו מייחלים... עם זאת, אני מסכימה כי אין צורך בכח אדם רב כל כך להשגת המטרות הבטחוניות של ישראל: צה"ל כיום נאלץ להתמודד עם סיכונים שונים מבעבר ובראש מעיניו ניצב המעבר מלחימה קונבנציונלית לשימוש בנב"ק כנשק עיקרי. זהו בהחלט הזמן לעבור למתכונת של צבא מודרני, מקצועי ויעיל אשר בורר בקפידה את חייליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שעבורך נתפס ספורט כ"צורה נחותה של בידור", כפי שיתכן ששינון אובססיבי של פסוקים ארכאיים ומצוות מפוקפקות ייתפס אצל אנשים מסוימים כצורה נחותה של לימוד. השיפוט הערכי הסובייקטיבי הזה לא יכול להכתיב את חשיבות הנושא מבחינה גלובלית, ולא יכול לקבוע האם הוא יותר או פחות חשוב משירות צבאי. גם התרומה של אותו תחום עיסוק למדינה כערך בפני עצמו אינו ממש רלוונטי, אחרת היו כל אותם אברכים שתורתם אומנותם מגוייסים כבר מזמן (והמדינה היתה הופכת למדינה פאשיסטית אפילו קצת יותר ממה שהיא היום). הקריטריון היחיד שאפשר לדעתי להפעיל כאן הוא מידת ההשקעה והמחויבות של אותו אדם לאותה אומנות. אם הוא עוסק בכך מספר רב של שעות במשך רוב ימות השבוע, כנראה שמדובר בדבר בעל ערך רב וחשיבות רבה *עבורו*. מידת ההתחשבות של המדינה במה שחשוב לאזרחיה תלוי שוב בשאלה עד כמה שמה אותה מדינה את טובתה הקולקטיבית מעל טובת הפרט, אבל לפחות לפי הקריטריון הזה יוענק פטור משירות פעיל לא רק ללומדי התורה השקדנים אלא גם לשחיינים, לאמנים הרציניים, לסטודנטים המצטיינים, ובעצם לכל אזרח שסביר מאד שהשירות הצבאי יחסל או יעכב משמעותית את הקריירה שהחל לבנות לעצמו בעמל רב לפני שהתגייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שינון אובססיבי של פסוקים ארכאיים ומצוות מפוקפקות'' אכן נתפס בעיני כצורה נחותה של לימוד, אם הוא בכלל נופל לקטגוריה הזאת... אך זאת איננה הנקודה. אינני חושב שטענתי כי התרומה הממשית של תחום עיסוק כלשהוא היא המדד על-פיו יש לקבוע האם לאפשר לאדם זה או אחר לעסוק בו, להפך - אסור ששיקול זה יהיה חלק ממסכת השיקולים. ההערה כלפי הספורט הייתה אך ורק בציניות, מובן שהשיקול חייב להיות אובייקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, צה''ל כבר מאפשר לכל בעלי אותם כשרונות אינטלקטואלים, לפחות להלכה, למצות אותם במהלך (או במקום) השירות הצבאי. מוסיקאים יכולים לפנות ללהקות צבאיות או תזמורות צה''ל וכך להמשיך באימוניהם, קיים מושג (שאני לא כל כך בטוח מה הוא אומר) של ''ספורטאי מצטיין'' שמקבל הקלות או אולי אפילו שחרור כללי מהצבא, הגאונים המתמטיים יכולים לממש את כשרונותיהם ביחידות העילית האינטלקטואלית של צה''ל (תלפיות, חמ''ן תלפיות, מגוון יחידות המחשבים או עתודה אקדמאית) וכן הלאה. שימו לב, אמרתי ''להלכה''. לא כל האופציות האלה באמת פתוחות בפני המלש''בים הכשרוניים, אבל לפחות קיימת האופציה בספר החוקים. ההבדל ביישום בין כל האופציות הנ''ל לבין האברכים החביבים (לפחות עד היום), הוא בכך שעל מנת להתקבל לכל אחת מהאופציות האחרות, צריך באמת להראות מצוינות, ולקוות ממש חזק שהמכסה לא תתמלא בלעדיך. בינתיים לעומת זאת, כל שטותניק שמסלסל בפאותיו יכול להצהיר שתורתו אומנותו, מבלי לתרות מאומה למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-הא! חיכיתי לתגובה הזו. לידיעתך, עתודאי משרת לפחות שש שנים בצבא! שש שנים! ולא מקבל גרוש שחוק מהמדינה על לימודיו. חניך תלפיות אינו חופשי לבחור את תחומי המחקר שלו אלא מנותב למסלולים מאד מסויימים וגם הוא משרת שנים רבות בצבא. מוזיקאים מצטיינים יש אולי 10 במחזור גיוס ולהקה צבאית היא לא המקום לרבים מהמוזיקאים שאני מכיר. ועדת טל פותחת פתח למימוש עצמי אמיתי מחוץ לצבא, בלי לאבד את הזכויות שמקנה השירות בצבא. הכותב הוא עתודאי לשעבר, לאחר 7 שנים בצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם חיכיתי לתגובה הזאת (למרות שניסיתי לסתור אותה כבר בתגובה הראשונית שלי)... ה''מיצוי'' שצה''ל מאפשר לאנשי מדע ותרבות להגיע אליו במסגרתו איננו מיצוי כלל וכלל, כי אם הכוונה גסה וברוטלית של מאמצים מדעיים בכיוון ידוע מראש. זה דומה בהרבה מובנים למדענים שמועסקים ע''י חברה מתוך מטרה ברורה שיפתחו מוצר מסויים או פטנט כלשהוא שיסייע לחברה, כמובן שהמחקר שהם עושים הינו אמיתי ונכון אך הוא איננו חופשי ואיננו מדעי במובן הזה שהם אינם תרים אחר ''האמת'' שלהם (קלישאה נבובה אומנם, אך לטעמי עדיין תקפה) אלא פועלים כדי שהמעסיק שלהם יצבור עוד ממון (או עוד כוח, במקרה של הצבא). המימוש העצמי של הגאונים המתמטיים צריך להיות בארגון חופשי ופתוח כמו חברות מסויימות שמעניקות חופש פעולה כמעט מוחלט לאנשים שהן מכירות ביכולתן או במסגרת אקדמאית, ובהחלט לא בתוך מסגרת מדכאת (הן פיזית והן רוחנית) כמו הצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח על כך שהצלחתי לגרום לכל כך הרבה מקוראי האייל אושר... כמובן, כפי שמשתמע מהתגובה שלי, אני מסכים אתכם במאה אחוז בנוגע לעובדה שהאופציות הללו לא בדיוק מספקות, אבל חייבים להזכיר אותן על מנת לצאת ידי חובה, לפחות. בכל מקרה, יש נקודה אחת שאיני מסכים איתה - אותם מלש"בים מחוננים אמורים לתרום ככל יכולתם למדינה, והעובדה שהם (ברובם) לא נשלחים לחזית, יחד עם העובדה שהצבא מאפשר להם להמשיך בלימודיהם/אימוניהם, היא כבר פרס מספיק. למה הגולנצ'יק הממוצע צריך לסכן את חייו, כאשר הצבא משחרר אחרים משירות בטענה ש"הם יותר טובים ממך"? כל עוד השירות הצבאי הוא חובה אזרחית, אין סיבה לשחרר אף אחד משירות, כולל חרדים. בלי קשר, הלהקות הצבאיות, תזמורות צה"ל, יחידות העילית והעתודה האקדמאית כולן פותחות דלתות בפני החייל המשוחרר, ולא במיוחד פוגעות בו בהמשך חייו. אולי אין זה פיצוי מספיק על הזמן שבוזבז במהלך השירות הצבאי, אבל כמו שכבר אמרתי, אם הגולנצ'יק יכול (לסכן את חייו ולבזבז שלוש שנים מהחיים שלו), גם הממר"מניק יכול (לא לסכן את חייו בכלל, אם מוציאים מהחשבון מהדקי סיכות שיוצאים משליטה, ולבזבז 5 שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נוספת. המטרה של צה''ל אינה סיכון חיי חיילים במטרה לגרום להם תחושת סיפוק על כך התרמו את חלקם למדינה. צה''ל גם לא אמור לשמש (למרות שעשה את זה במשך שנים רבות) ככלי עזר בבנית החברה הישראלית, ולא ככור היתוך. צה''ל הוא צבא. מטרת צה''ל היא לקדם את האינטרסים הבטחונים של ישראל. אדם שיכול לתרום יותר לתפקוד של צה''ל בכך שיפענח צפנים, או ידאג לכך שמערכת חישוב שכר אנשי הקבע תפעל כתקנה או שבסיס הקריה יראה מטופח, מאשר בכך שילחם, עדיף שיעשה זאת. נכון שבסופו של דבר הוא ייתן למדינה פחות מעצמו (ואולי גם יקבל ממנה הרבה יותר מהחיילים הלוחמים) אבל תרומתו למטרה האמיתית של צה''ל עשויה להיות גדולה בהרבה אפילו אם הוא לא סיכן את חייו (ולא קרע את התחת על הג'בלאות). נכון שזה לא פייר, וזה גורם לתחושת אי צדק בקרב הלוחמים, אבל זו הכנה טובה לחיים שאחרי הצבא. גם הם לא פיירים ואין בהם צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי אמרתי אחרת? אבל על מנת למשוך את אותו כוח אדם "איכותי" יותר לחתימת קבע, צה"ל זורק להם הרבה יותר בונוסים וצ'ופרים, מתוך חשיבה ברורה של היצע וביקוש. בנוסף, אם צה"ל באמת היה נואש מבחינת כוח אדם, אני בטוח שיש חטיבת חי"ר שלמה (לפחות) בבני ברק, שיכולה להכנס לפעילות תוך חצי שנה, וזאת אחרי ניקוי בעלי הפרופיל הנמוך מבינהם. אבל משום מה, הם לא צריכים להתגייס, לא לשירות קרבי ולא לעורפי. לא לשרת שבוע כן שבוע לא, ולא לעשות שירות מקוצר של שנתיים. כלום. ומעכשיו מה? לעשות שנה אחת עלובה בשירות לאומי שאינו צבאי, אינו מפרך ברמה מקבילה, ואינו מסוכן בכלל. שווה להיות חרד, מה? למה צה"ל משחרר משירות את בעלי פרופיל 21, אבל משאיר בשירות את בעלי פרופיל 45, אם הוא יכול להרשות לעצמו לשחרר את כל בני הישיבות? בן ישיבה בריא וחסון יכול לעבוד בגננות או במטבח, ולא ביעילות פחותה מחילוני חולני ומט לנפול שבקושי עמד בקריטריונים שנקבעו בחוק שירות הביטחון. בכל מקרה, אם תשים לב, תראה שגם דעתי כדעתך. חייל תלפיות מועיל יותר, ברמה האישית, גם מהצנחן המורעל ביותר. מן הראוי שצה"ל ישתמש בכוח האדם הטוב ביותר שברשותו ביחידות "חוד החנית" (ומשום מה יש יותר מדי חודות לחנית הזו...:) שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |