 |
|
פעמים רבות מסתמכים אנשים על שידורי הטלוויזיה כהוכחה למקרי הסתה. הם עושים זאת תוך התעלמות מתפקידה הקריטי של הטלוויזיה עצמה בהסתה זו.
|
|
| תקשורת • דב אנשלוביץ • יום ה', 30/3/2000, 19:25 |
|
| |
טקס ה "פולסא דנורא" ששודר לאחרונה בתכנית "משעל חם" הזכיר לי שני אירועים אחרים מן העבר. שלושת האירועים שבהם השתתפה הטלוויזיה, מדגימים את הסכנה שגלומה לפעמים בהשתתפותה של זו, ומדגישים את הצורך בזהירות והפעלת שיקול דעת, תוך וויתור על שיקולי "ריטינג", הנדרשים מאנשיה.
האירוע הראשון, הוא אירוע שבו דווקא לא הובלט חלקה של הטלוויזיה, למרות שלדעתי לקחה בו חלק לא קטן, והיה ראוי לדון בו גם מנקודת ראות זו. אני מתכוון לפרסום תמונתו של רבין במדי אס אס, בהפגנה בכיכר ציון.
באגף השמאלי של המפה הפוליטית מרבים לדבר על הסתה שקדמה לרצח רבין, וגרמה לו. בדרך כלל כשמבקשים מדובריו להביא דוגמאות להסתה הזאת הם מביאים את האירוע הזה כאחד משלושה "אירועי הסתה" עיקריים. מה, בעצם, אירע שם? נער שהיה אז, אם זכרוני אינו מטעני, כבן 14, צילם תמונת פוטו מונטז' בעזרת מכונת צילום רגילה, ולקח את "היצירה" שלו להפגנה. ייתכן שבתוך ההמון היו עוד אלמנטים דומים, ואולי גורמי הסתה יותר חמורים, משום שתמונה בודדת כזאת שנישאת בידי נער בן 14, שנמצא בתוך המון צפוף, אינה יכולה להוות כשלעצמה גורם מסית בעל משקל. גם אי אפשר להאשים קבוצות מסוימות בהסתה בגלל מעשה של בודד, מה גם שגילו כה צעיר. אבל אתרע מזלה של התמונה הזו, ומיודענו אבישי רביב (להלן השב"כ) הבחין בה. מרגע זה יצא "מקרה תמונה" משליטת המפגינים ועבר לשליטת שני גורמים כבדי משקל אחרים, בעלי אינטרסים שונים לגמרי מאשר המפגינים: השב"כ והטלוויזיה.
השב"כ לקח את התמונה, שלח אנשים שייצרו ממנה עותקים רבים ואחר כך החל להפיץ את העותקים בתוך הקהל. ידוע גם על התכתשות פיזית בין "גורם ימני קיצוני" אוטנטי שלא היה מרוצה מהעניין וביקש להפסיקו, ובין נציג השב"כ. אך גם עתה כשהתמונה מופצת בתוך הקהל, בודאי אינה מגיעה לכל עין, ולולא מה שאירע בהמשך הדברים, בודאי רק מעטים היו יודעים עליה, וזיכרונה היה שוקע בתהום הנשייה. אבל אז הגיע השלב הבא והמשמעותי ביותר, לדעתי, בסיפור. השב"כ ששם לב שהעניין אינו מקבל את תשומת הלב הראויה, לקח עותק של התמונה והביאה לקרון הטלוויזיה אל מיודענו ניצן חן. ניצן חן שידר מבלי לחשוב הרבה את התמונה, והשב"כ חזר שוב לאחר מכן כדי לבדוק שאכן הביצוע הושלם.
למען האמת, מתוך התרשמותי את יגאל עמיר כאדם קר רוח וציני, קשה לי להאמין שתמונה כזאת הייתה יכולה להשפיע במשהו על טיב החלטותיו, אך מי שבכל זאת טוען כך, צריך ביחד עם הטענה גם להצביע על הגורם שהוא אולי המרכזי בסיפור: הטלוויזיה.
האירוע השני (גם כאן השב"כ והטלוויזיה הם שני השחקנים העיקריים) הוא "טקס ההשבעה" של ארגון אי"ל הפיקטיבי. "כל מי שנכח במקום היה צריך לדעת שמדובר בהצגה" - קביעת ועדת שמגר. כאן, בניגוד למקרה הראשון שבו הטלוויזיה פעלה בתום לב, (אם כי, לדעתי, תוך גישה מוטעית, ובאופן שיכול ליצור הסתה, ובתנאים מסוימים אולי אפילו סכנה), היא פשוט "ייצרה" את החדשות, והיה מקום להעמיד את האחראים לדין על כך. המקרה הזה הוא פשוט וחד, דובר עליו רבות, ואין טעם להכביר בו מילים.
עכשיו אני מגיע לאירוע האחרון והאקטואלי: הפולסא דנורא. לולא היה העניין עצוב ומסוכן, היה אפשר להתייחס אליו כבדיחה מוצלחת למדי: שלושה אנשים תמהוניים נפגשים בבית קברות באישון לילה, ונושאים תפילת קללה. בהנחה שאיש אינו רואה אותם (והרי לא מקובל שאנשים מסתובבים באישון לילה בבתי קברות. לפחות לא כל עוד הם בחיים), מה הסכנה בכך? את מי הם מסיתים? אין זה יותר מסוכן מאירוע בו, נניח, שלושה ילדים החליטו לשחק במחבואים באותה שעה ובאותו מקום. מה שהופך את כל העניין לרציני וחמור הוא נוכחות הטלוויזיה. אני מניח שאין לטלוויזיה אינטרס לסכן את האפיפיור, אך פעולתה מונעת משני אינטרסים אחרים: הראשון הוא ה"ריטינג", והשני - יצירת פרובוקציה מכוונת, כדי להטיל כתם בציבור מסוים. מי שראה את פרצופיהם של ישראל סגל בדברו על העניין, וניסים משעל בזמן התכנית המקורית, אינו יכול לטעות בכך. הם עוד התגאו בכך שהסרטון הזה קיבל הד בחו"ל. קשה ממש להאמין איזה נזק הם מוכנים להסב אפילו למדינתם למען מטרות בלתי ראויות שכאלו.
הטלוויזיה מחזיקה כוח רב בידיה. עליה להשתמש בו בצורה אחראית, ולא מתוך שיקולים בלתי ראויים. ללא זהירות ואחריות פעולתה מסוכנת.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש