קוראי ידיעות אחרונות קיבלו היום חוברת הכוללת "100 מושגי יסוד" במורשת, ציונות ודמוקרטיה, מתנת "ידיעות" ו"בזק" ו"בברכת משרד החינוך, התרבות והספורט". החוברת מבוססת על תוכניתה של שרת החינוך לימור לבנת להרכיב רשימה של מאה מושגים שילמדו כמעין תוכנית ליבה מצומצמת בבתי הספר, כאשר בסופו של דבר ידרשו התלמידים להבחן על הרשימה.
הרעיון לכשעצמו הוא מבורך – רק לאחרונה התעורר כאן ב"אייל" דיון בעקבות דבריו של נשיא המדינה משה קצב אודות ה"תינוקות שנשבו", בו עלתה הטענה כי יש להנחיל לכלל התלמידים מושגי יסוד כדי ליצור בסיס אחיד ורחב לשיח בין כל חלקי העם. אך האם הרשימה הסופית אכן מקנה את אותם מושגי היסוד הדרושים לכל זאטוט כדי להשתלב בחיים התרבותיים בישראל?
החוברת מחולקת לשלושה שערים – מורשת יהודית, ציונות ודמוקרטיה (למעשה, מדובר על הדמוקרטיה הישראלית, ולא על מושגים כלליים בדמוקרטיה). הפרק הראשון הוא גם הרחב ביותר – כמעט חמישים עמודים מוקדשים לפרק זה, לעומת 44 עמודים המוקדשים לשני הפרקים האחרים. אמנם הוא כולל, רשמית, רק את חלקו היחסי משלל המושגים (34), אך רוב המושגים הללו מפורקים בחוברת למספר גדול של תת־מושגים. כך, לדוגמא, המושג "שבת" מתחלק להדלקת נרות שבת, קבלת שבת, "לכה דודי", קידוש והבדלה.
הפרק עוסק במגוון נושאים מתוך מהלך חייו של היהודי – חגים ומועדים, שמחות ומנהגי אבלות, מצוות בסיסיות (לדוגמא הנחת תפילין או גמילות חסדים), וכן יסודות הספרות היהודית – למין התנ"ך ועד למורה נבוכים. אינני בקיא מספיק בעולם היהדות כדי לזהות בעיות מהפן הדתי ברשימה, אך כמה תהיות עלו בי למקרא המושגים. ראשית, נפלו בחוברת כמה טעויות עריכה מוזרות למדי, שלא היו צריכות להמצא בחוברת כה דקה. לדוגמא, הגדרת המושג טלית נפתחת כך: "בגד ... אשר בארבע כנפותיו (קצוותיו) נקשרות ציציות. בעל ארבעה קצוות ("כנפות"), שבכל אחד מהם נקשרת ציצית". הגדרת המושג תפילין מסתיימת במשפט הקריפטי "חובת הנחת התפילין כל היום והיא חלה על גברים בלבד".
אך יותר מאשר השגיאות התמימות עולה תמיהה מחלק מהמושגים שנבחרו להופיע בפרק זה. תחת המושג ימי אבל וצומות, למשל, מופיעים כתת־מושגים "יום הזכרון לשואה ולגבורה", "שואה וגבורה" ו"יום הזכרון לחללי מערכות ישראל". תחת חגים לאומיים, אחרי חנוכה ופורים, מופיעים גם יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. איזו סיבה הייתה שלא לכלול את המושגים הללו תחת הפרק "ציונות"? הצגת שעטנז שכזה של מושגים בחוברת שקיבלה את ברכת משרד החינוך, מערערת את עקרון הפרדת הדת מהמדינה ועלולה לבלבל את התלמידים (שעטנז ועקרון הפרדת הדת מהמדינה, אגב, הם שני מושגים חשובים בתרבותנו שלא מצאו את דרכם לחוברת).
בעוד שפרק המסורת היהודית מרבה במושגים "טכניים" ביהדות, כמעט ואין נכללים בו מושגים תרבותיים, ביטויים יהודיים שניתן למצוא בטקסטים רבים בעברית, ושהבנתם הכרחית לכל דובר עברית משכיל. תחת זאת מוצגים דווקא המושגים הברורים מאליהם, אלו שיקשה על התלמיד הישראלי לחמוק מהכרתם במהלך חייו הצעירים. כמה צעירים ישנם שאינם מכירים את סדר פסח, או אינם יודעים מהו שופר? החלפת המושגים הטכניים במושגים תרבותיים אולי הייתה מקלקלת את מראית העין של "מאה מושגים", אך הייתה מעלה תרומה ניכרת יותר להשכלתם של תלמידי ישראל.
השער השני - ציונות - מזכיר יותר מכל את שיעורי ההיסטוריה המשמימים של התיכון: עלייה ראשונה, עלייה שניה, עלייה שלישית, עלייה רביעית, עלייה חמישית, עלייה ב'... מעולם לא הבנתי מדוע כה חשוב ללמד את תלמידי ישראל את ההבדל בין כל אלו, את הדקויות בין עלייה אחת לאחרת. אך אף אם נקבל את הצורך הזה כגזרת גורל, עדיין ישנן לא מעט החלטות תמוהות בפרק זה. למשל, מדוע המושג הראשון בפרק הוא הברון רוטשילד דווקא? בכלל, כל ניסיון למצוא סדר ברצף המושגים נידון לכשלון, והאישים השונים המוצגים בפתיחת הפרק (פלוס ארגון ניל"י שנזרק בין בן־יהודה להרצל) מפוזרים ברצף ספורדי למראה. לעומת זאת, כמה מושגים בולטים בחסרונם. פרשת אלטלנה, למשל. גם האינתיפאדה מקומה נפקד.
הברון רוטשילד (מתוך החוברת). פתיחה תמוהה לפרק הציונות
הפרק "דמוקרטיה" הוא הנפיץ ביותר בחוברת. מדובר, בסופו של דבר, במשקל הנגד לפרק המסורת, עלה התאנה שנועד להצדיק את הפרוייקט כולו בפני קהל החילונים המתנגדים לכל מה שמריח כמו כפייה דתית. ככזה, הפרק הוא כשלון חרוץ. רוב עקרונות הדמוקרטיה המהותית נדחסים תחת מושג אחד בודד ("זכויות אדם"), בעוד כמות נכבדת של מקום מוקדשת למקום הדת בישראל – רוב המושגים הפותחים את הפרק, למעשה, הם כאלו: מדינה יהודית ודמוקרטית, חוק השבות, סטטוס־קוו, "אדם נברא בצלם". אפילו המושג זכויות אדם מלווה דווקא בתמונה של חרדי נושא שלט "די להסתה" בהפגנה נגד בית המשפט העליון...
כרגיל בחוברת, כמה מושגים תמוהים מצאו את דרכם גם לפרק זה: האם ביטוח לאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי הם מושגי יסוד בדמוקרטיה? מושגים אחרים סתם מוגדרים בחוסר דיוק משווע. למשל, תחת הכותרת "פיקוח ובקרה" נטען כי "המערכת הדמוקרטית בנויה בעקרון המכונה 'איזונים ובלמים"'. למעשה, רק המערכת הנשיאותית בנויה כך. הטעות חוזרת תחת המושג "הפרדת רשויות": "ערבוב בין רשויות הוא סימן מדאיג לחולשתה של הדמוקרטיה ולחוסר תפקוד של אחת או יותר מבין הרשויות". זוהי ראייה אמריקאית מאוד של הדמוקרטיה. בדמוקרטיות פרלמנטריות, כמו ישראל ובריטניה, אין הפרדה חדה בין הרשויות, ולרשות המבצעת יש בהכרח רוב ברשות המחוקקת – כלומר, הראשונה שולטת על האחרונה.
המושג "מדינה" מוגדר גם הוא באופן תמוה: "התארגנות של בני עם או עמים, החיים בטריטוריה משותפת ובעלי ערכים משותפים (של דת, מוצא אתני או היסטוריה)". הגדרה זו פוסלת כמה וכמה מדינות מבוססות מלהיות זכאיות להגדרה האלמנטרית הזאת, וגם דוחה מראש כל אפשרות לקיומה של מדינה דו־לאומית יהודית־ערבית. לפי הגדרה זו, מדובר בסתירה.
פרוייקט "100 מושגי יסוד" הוא פרוייקט מבורך בפני עצמו, אך רצוף מכשולים צפויים מראש. חוברת זו, כתוצרת ראשונה שלו, היא ניסיון בעייתי אך ראוי להערכה, לרכז בחוברת דקה אחת את הבסיס התרבותי הנדרש מכל ישראלי בן־תרבות. פרט לאי־אילו בעיות עריכה מינוריות, הטקסטים כתובים בשפה עשירה ונעימה, ועצם חשיפתם של התלמידים לחוברת זו, מבחינת העושר הלשוני שהיא תעניק להם, היא כבר ברכה מסוימת.
אני כולי תקווה שמשרד החינוך והעושים במלאכה לא יעצרו אחרי המאמץ הזה, וימשיכו להרחיב ולשפר את מערך "מושגי היסוד". אני חושב שתלמידי ישראל יוכלו להתמודד גם עם מאתיים מושגים, אם אלו יבחרו בקפידה וילמדו בצורה מעוררת עניין וסקרנות. התרומה הפוטנציאלית של פרוייקט "מושגי היסוד" היא גבוהה מכדי להסתפק במעט המוצע כעת.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש