 |
ישראל יורדת לרמה הנמוכה ביותר של דירוג הפיראטיות. מי אשם בכך? כולנו.
|
|
| חברה וכלכלה • דובי קננגיסר • יום ב', 21/2/2000, 23:14 |
|
| |
ישראל עומדת בפני הורדה לרמה הנמוכה ביותר של דירוג המדינות הפיראטיות. הזלזול בזכויות היוצרים בישראל הביא את הארגונים הבינלאומיים לדרישה כי יופעלו כנגדנו סנקציות. כמעט לכל ישראלי יש בבית דיסקים מזויפים, תוכנות גנובות הן עניין של נורמה, והעתקה של סרטים נפוצה לא פחות מהצפייה בהם. למעשה, אם נבוא בתלונות אל הישראלי המצוי על כי בבעלותו דיסקים או קלטות מזויפות, התגובה כמעט תמיד תהיה מלגלגת. הרעיון של רכישת מוצרים שחלים עליהם חוקי זכויות היוצרים הוא מגוחך בעיני רבים.
לא אחת יצא לי לפגוש באנשים שהתלוננו על מחירי הדיסקים בארץ. אכן, מחיר של 80 ש"ח לדיסק הוא יקר (אם כי לא רחוק מהמחיר המקביל בארצות ניכר, בעיקר אם נשווה למדינות אירופה, אבל גם בארה"ב, במקרים מסויימים). אך גם כאשר הצגתי בפניהם את השאלה - האם תקנו דיסקים שיעלו 40 שקלים, התשובה, בדרך
כלל, הייתה לא. למה? כי אפשר לקנות דיסקים בעשרה שקלים בתחנה המרכזית. ואם אפשר - למה לא?
ישנה דיכוטומיה מטרידה בישראל בין קניין אינטלקטואלי (כלומר, מוצרים שחלים עליהם חוקי זכויות היוצרים) לבין קניין ממשי. מעטים יסכימו לקנות סחורה גנובה, אבל כמעט לאף־אחד לא אכפת לקנות מוזיקה גנובה, או תוכנה גנובה - גם כאשר איכות המוצר הינה בפירוש ירודה יותר (דיסקים מזויפים, לרוב, אינם כוללים חוברות מילים, לדוגמא, ולא אחת נתקלתי בדיסקים בעלי רצועות קטועות).
המצב עוד קשה יותר כמדובר בהעתקה פרטית של מוזיקה. אנשים רבים כלל לא רואים בכך פשע, כאשר הם צורבים לכל חבריהם עותק של הדיסק החדש שקנו. נסיונות נואשים מצידי להפנותם אל פסקת זכויות היוצרים זוכים לרוב לנפנוף יד מבטל.
אז אם מהאנשים לא תבוא הישועה - וודאי שאפשר לצפות מהממשל שידאג לתדמית הציבורית של מדינת ישראל, הלא כן? אבל גם הרשויות לא טורחות לעשות דבר. בעקבות ההורדה הצפויה, הוחרמו אתמול בתחנה המרכזית החדשה של תל־אביב למעלה מ-5000 דיסקים ותוכנות. השאלה שצריכה להשאל היא כיצד הגענו למצב שבו ישנם למעלה מ-5000 דיסקים ותוכנות מזויפים בתחנה המרכזית החדשה, נמכרים באופן גלוי וברור? לא צריך להתאמץ יותר מידי כדי למצוא את חנויות הדיסקים המזוייפים. אף חנות לגיטימית לא תמכור דיסקים חדשים ב-10 שקלים, והמשטרה יודעת זאת. אבל האם מישהו מונע מחנויות הסחורה הפיראטית לפעול ללא הפרעה מרבית ימות השנה? וודאי שלא.
דווקא החנויות הלגיטימיות נסגרות, בשל קושי לעמוד בתחרות מול המוזיקה הפיראטית. חנות פיקדילי שנסגרה לאחרונה בתחנה המרכזית הוחלפה לא מכבר בחנות המוכרת דיסקים מזוייפים, בריש גלי, הישר מול אחת הכניסות הראשיות של התחנה, ואיש אינו מונע זאת מהם.
ומכיוון שהממשלה, למרות איומים חוזרים ונשנים, אינה מונעת את הזיוף, ומכיוון שהקהל מתעלם מהפצרותיהם של האמנים לרכוש את יצירותיהם המקוריות ולא לגונבן, נאלצים המפיצים להדרדר לפגיעה באלו שדווקא כן קונים את הדיסקים בכסף מלא. כך, חברת הד ארצי הוציאה לאחרונה דיסק של טל גורדון ורונה קינן, שלא ניתן לנגנו על מחשבים, כדי להקשות על מעתיקי המוזיקה הפרטיים. בכך, למעשה, דוחקות חברות התקליטים את הקונים דווקא אל כיוון המוזיקה המזוייפת, שמן הסתם לא תסבול מן המגבלה הזו...
איך יוצאים מהבוץ? קשה לי להגיד. מרגע שהבנתי מה המשמעות של העתקת מוזיקה עבור היוצרים, נראה היה לי ברור שאסור לי, מוסרית, לעשות זאת. מכיוון שלרבים אחרים אין זה כה ברור, אני נשאר נטול מילים באשר לפתרון אפשרי, מלבד חינוך מחדש של כולנו להיות קצת יותר אכפתיים כלפי הזולת, וקצת פחות חסרי אחריות קולקטיבית.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש