 |
כשהחרדים שואלים את החילונים "במה אתם יהודים?" - מה אפשר לענות? תשובה אחת אפשרית, היא "אנחנו לא".
|
|
| חברה וכלכלה • יוסי גורביץ • יום ג', 1/2/2000, 19:36 |
|
 |
|
באתר "חופש" התפרסמה לאחרונה תשובת האתר לטענה לפיה קיים עם עברי, ולא עם יהודי. במאמר זה אנסה לתקן מספר טעויות מהותיות שנפלו במכתב של שירה ודרור.
ראשית, "יהדות זה גם עם". לא נכון. עצם המושג "יהדות" מדבר על אידיאולוגיה, כמו "נצרות", כמו "איסלם", כמו "קומוניזם". אפשר לומר שיש עם יהודי (טענה מוקשה, כפי שאראה) אבל יהדות היא לא "עם", היא אידיאולוגיה של קבוצה אתנית, היהודים, כפי שהנצרות היא האידיאולוגיה של הנוצרים.
טענה אחרת המועלה היא "שהכנענים כבר ניסו את זה, וזה לא התקבל". אז מה אם זה לא התקבל? האם אנחנו עוסקים בוויכוח אידיאולוגי, או בויכוח בין יחצ"נים? לטיעון אי־הפופולריות יש משמעות רק אם המטרה היא שיווקית. גם הטענה שכדור הארץ עגול נדחתה בעבר על ידי הרוב. אז מה? האם היא פחות נכונה בשל כך? אמיתות אינן מוגדרות בהסכמה.
הסיפור של הקשר בין לאום לבין דת ביהדות הוא המצאה חדשה יחסית, של התנועה הציונית, והוא הסיבה שהתנועה הציונית נמצאת במלכוד קשה כל־כך בימינו. כאשר החלו אבות הציונות לפעול, בסוף המאה הקודמת, לא היה בנמצא עם יהודי. היה אוסף של קהילות דתיות יהודיות, שחשו עצמן קשורות זו לזו בקשרים מעורפלים של אידיאולוגיה ומוצא. בפועל, לא היה ביניהן קשר, ועד היום אין קשר יציב ביניהן.
האורתודוקסיה היהודית ששלטה אז בכיפה הייתה אורתודוקסיה דורסנית ושמרנית במיוחד, שהצליחה זה עתה לדחוק מספרים גדולים של יהודים אל מחוץ לקהילה, ולהביא להתבוללותם. יהודים אלו, שכונו בכינוי שהוא עד היום כינוי גנאי, "המשכילים", ניסו לפתור את המתח שבין היותם יהודים לבין היותם אזרחים במדינות מתקדמות. את המתח הזה אי־אפשר לפתור; היהדות האורתודוקסית היא מאובן. אינך יכול להיות יהודי בביתך ואדם בצאתך; עליך לבחור בין היהדות לבין האדם. היהדות האורתודוקסית הואשמה, עוד בימי קדם, ב-odio humani generis, שנאת המין האנושי, והיסודות האנטי־אנושיים שבה הם חזקים.
כשלונם של המשכילים ליצור רפורמה אותנטית ביהדות הוביל ליאוש ולהתבוללות של רבים מהם. במדינות שבהן היה יסוד ריאקציונרי חזק - מזרח אירופה, גרמניה, אוסטריה־הונגריה, צרפת (שבה היה מיעוט קתולי תוקפני וחזק) - הדבר הוביל לאנטישמיות. הוגים יהודים - יהודים לשליש ולרביע, שכן, בניגוד להמונים אותם התיימרו להנהיג, הם לא היו אורתודוקסים - שאבו מן הלאומנות הגואה של אותה התקופה את הרעיון שהיהודים הם עם, ושהיהדות היא דתו.
אין טעות גדולה מזו. היהודים אינם עונים על כל הגדרה לאומית. אין להם מדינה משותפת, אין להם מטרה משותפת, אין להם מסורת משותפת, ואין להם שפה משותפת (אלא זו המשמשת לפולחן דתי, כמו הלטינית בכנסיה הקתולית). קנה המידה להצטרפות לקבוצה היהודית הוא התגיירות, קנה מדה דתי מובהק. צרפתי קתולי שהתגייר לא שינה את לאומו; הוא שינה אך את דתו. יהודי שהתנצר בצרפת, לא עבר מן האומה היהודית לאומה הצרפתית, שכן אין אומה יהודית.
על בסיס הטעות הזו קמה הציונות. כאשר היא נתקלה בטענות שהובאו בפיסקה הקודמת, המציא אחד העם את הטענה שהיהדות היא דת שהיא לאום ולאום שהוא דת. הדבר היה נכון בעת העתיקה: שם לא היה הבדל בין דת ומדינה, וחלק מהגדרתו של אדם כשייך לקולקטיב לאומי היה קבלתו את פולחנה של המדינה. אבל גם בעת העתיקה לא היו היהודים עם ככל העמים: רוב היהודים ישבו, תמיד, מחוץ ליהודה. המדינה היהודית שהתקיימה ביהודה גוועה בשנת 70 לספירה, כאשר נחרב בית המקדש, שהיה הקשר היחיד בין הקבוצה היהודית (הלאומית) שישבה ביהודה ובגליל, ובין הקבוצות היהודיות (הדתיות) שישבו בשאר ארצות העולם. כבר אז ניכר היה שהקשר הלאומי בין הקבוצות היהודיות רופף, שכן, להוציא מספר יוצאי־דופן המעידים על הכלל, רוב יהודי העולם לא נקפו אצבע לעזרת יהודי יהודה, במהלך מאבקיהם בכובשים זרים. כלומר, הם הפגינו אדישות לאומית, תוך שמירה על סולידריות דתית.
עם חורבן בית המקדש (ויש יאמרו, עם כשלון מרד בר כוכבא, בשנת 135) חדלה היהדות להיות קבוצה בעלת משמעות לאומית. יתר על כן, מנהיגי היהדות הקפידו תמיד לשמור מרחק רב בין היהדות לבין לאומיות. הם הקפידו לשמור על היהדות כקבוצה דתית. והם הצליחו: עד הקמת הציונות, אותו בלבול מושגים, איש לא חשב שקיים עם יהודי. במיוחד לא היהודים עצמם.
מטרת ההרצאה הפדנטית הזו, היא לומר שצודק מי שאומר שאין כזה דבר, "יהודי לא דתי", כמו שאין "קתולי אתאיסט". יש ישראלים, והיה נסיון ליצור זהות כנענית - קונסטרקט סביר לא פחות מ"יהודי לא דתי" - אבל הזהות היהודית הייתה, ונשארה, במשך למעלה מאלפיים שנים, זהות דתית. מי שטוען שקיים יהודי לא דתי מעוות את המושג "יהודי", מרוקן אותו ממשמעות, ומבלבל את היוצרות. במיוחד מי שטוען ש"יהודי מי שמרגיש כיהודי". מצטער, זה לא עובד ככה. האם העובדה שאדם "מרגיש כישראלי", למרות שהוא חי באוסטרליה, מעניקה לו אוטומטית תעודת זהות ישראלית?
מדוע, אם כן, כל כך הרבה חילונים אומרים שהם יהודים, אף שהם רחוקים מהיהדות מרחק מזרח ממערב? יש לכך, לדעתי, כמה סיבות. הראשית, כמובן, היא חינוך. מגיל אפס מלמדים אותם שהם יהודים, ושאפשר להיות יהודי לא דתי (ומעניין, שרק ישראלים חילונים מתחבטים כך בזהותם; לחרדים ולדתיים אין כל בעיה כזו). השניה היא הטמעת הגזענות היהודית: חילונים הטמיעו, ולו בתת ההכרה, את הטענה היהודית רבת השנים שיהודים טובים יותר מבני אדם אחרים, ולכן הם מתרעמים כשמנסים לקחת מהם את השתייכותם לגזע העליון, סליחה, לעם הנבחר. השלישית היא תחושת אשם כלפי קורבנות השואה, בבחינת "הנאצים רצחו אותם, ועכשיו אנחנו מתנערים ממורשתם". הרביעית היא חשש מפני הריק, שיש לו משמעויות פוליטיות: אם העם היהודי הוא באמת עם מומצא, הרי שאנחנו עצמנו איננו "אמיתיים", ואיזו זכות יש לנו לגזול את קרקעות הפלסטינאים? בקיצור, הציבור הישראלי דחה את הטענה שהיהדות איננה עם, מפני שהיא שומטת את בסיס קיומו.
זה לא אומר שהטענה הזו איננה נכונה. הדבר היחיד שיוצא מכל זה, הוא תחושת נחיתות כלפי החרדים. הם, אחרי הכל, יהודים אמיתיים. לשאלה "במה אתה יהודי?" אין לחילוניות היהודית תשובה משכנעת. אין באידיאולוגיה שלה שום דבר יהודי (להוציא, אולי, גזענות מושרשת); לטענה כי "אני יהודי כי שפינוזה/ אינשטיין/ פרויד היו יהודים" אין משמעות, שכן לגאונותם של הנ"ל אין שום משמעות אידיאולוגית, אלא אם אתה מקבל את טענת ה"גניוס היהודי", שהיא, במהופך, הטענה הנאצית; הטיעון "אני יהודי כי קרובים שלי מתו בשואה" הוא מגדיר עצמי שלילי: ואלמלא מתו בשואה, דבר שהוא בגדר מקרה, האם לא היית יהודי? הטענה "אני יהודי, כי כולם אנטישמים ורואים בי יהודי ממילא" מעניקה את ההגדרה העצמית של האדם לגוף חיצוני ממנו, וגוף שהוא מניח אוטומטית שהוא עוין - ומדוע שאעניק לז'אן מארי לה־פאן את הזכות להגדיר מי אני? בקיצור, אין הגדרה חילונית טובה וחסרת בעיות למונח "יהודי", וזאת משום שמדובר במונח דתי.
אנחנו ישראלים - עברים, אולי כנענים. אנחנו לא יהודים, ואין לנו כל סיבה להתבייש בכך. אין שום דבר ביהדות שראוי להתגאות בו. כיום, זו אחת האידיאולוגיות השמרניות, הגזעניות, והמפגרות ביותר הקיימות בעולם. אולי במאה העשירית לפנה"ס היא הייתה זרם מחשבתי מוביל; היא לא הובילה שום דבר באלפיים השנים האחרונות. יתר על כן, במלחמת התרבות המתנהלת בישראל, כל עוד יכריזו החילונים על עצמם כ"יהודים", הם תמיד יהיו בעמדת נחיתות. היהדות החרדית תמיד תהיה יותר אותנטית: יש לה אלפיים שנה של אותנטיות. כדי לזכות בעצמאות אידיאולוגית, על החילונים להתנער מן היהדות.
רק כך יוכלו להתייחס אלינו ברצינות.
|
קישורים
תשובת האתר המקורית בנושא "היהדות - עם או דת?"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש