 |
|
מושיע חדש קם לאנושות. הוא לא חשב שהוא יהיה המושיע החדש של האנושות. הוא בטח לא התכוון להושיע אותה. להפך. אבל לא תמיד מקבלים מה שרוצים.
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ג', 15/4/2003, 23:30 |
|
| |
לפעמים החיים מצליחים להפתיע את כולנו. קחו, למשל, את המושיע החדש של העולם המערבי. לא, לא בוש הבן. מדובר באדם שרבים ירימו גבה בתמיהה כשיתברר להם שאליו אני מתכוון. גם אותו עצמו זה יפתיע, שהרי הוא מעולם לא התכוון לקחת על עצמו דווקא את התפקיד הזה, שהטיל עליו הגורל ההפכפך. אבל האם העלה בדעתו האיש הרע והנורא הזה, כשתכנן את מעשי ההרג המזוויעים שלו, שפעולותיו יגררו אחריהן את נפילת המשטר המוסלמי קיצוני באפגניסטן, ויכריח אותו ואת אנשיו להתחבא במקום נידח, בתנאים קשים, ללא חסות ישירה של שום מדינה? האם העלה על דעתו שדווקא מעשיו יהיו אלה שיביאו את שלטונו המסוכן של סאדם חוסיין לקצו לפני שישיג נשק גרעיני, בעזרתו היה יכול לממש את הפנטסיות המגלומניות שלו? האם חשב שדווקא מעשיו יביאו לנטרול הסכנות הכי מאיימות על העולם שצצו לאחרונה בתוך מדינות האיסלאם, בדיוק באופן הפוך למה שהיה רוצה?
כן, המושיע החדש של החירות אינו אלא "ראש הנחש" – אוסמה בין לאדן. ברור, אפוא, שהעולם הולך עתה לכיוון הפוך במאה ושמונים מעלות מזה אליו שאף. הסיבה, לדעתי, היא אירוע התאומים, שמבחינתו של בן לאדן היה, כפי שאסביר להלן, "תאונת עבודה".
אומרים שבחוברות "הדרכה" של החיזבאלה נמצא כתוב שעל החיזבאלה להכות בישראל חזק, אבל לא חזק מדי. המשפט הזה מציין, לדעתי, את לב המחשבה הטרוריסטית, שחושש להכות מכה חזקה מדי, שתאיר את עיניהם של המותקפים אוהבי השלווה, ותעיר אותם ממנוחתם. אפשר גם לומר שהמפנה באינתיפאדת אל אקצה שהחל במבצע חומת מגן, מוקדם בהרבה ממה שצפיתי, בא לא בשל הכוונת המנהיגות החכמה שלנו, אלא בכורח הנסיבות שנוצרו בשל חריגה ספונטנית של היקפי הטרור מהתכנון המוקדם שלהם, ושבירת הכלל הזה, החשוב מבחינתם, של שמירה על פרופורציה. לולא תאוות הרצח האובססיבית של ערפאת והפלשתינים שגרמה להם להגזים, היה מצב מדינת ישראל יכול להיות חמור הרבה יותר, וההיחלצות ממנו קשה ומורכבת בהרבה. במידה מסוימת, וזו גם תקוותי הגדולה, יתכן כי לבסוף יתברר שהטעות הגורלית הזאת תטרפד גם את מה שהוא היום, בינתיים, הסכמה כללית אצלנו ובעולם: "פתרון" בדמות מדינה פלשתינית.
אבל נחזור לבין לאדן. קלטת וידאו שפורסמה לאחר אירועי האחד עשר בספטמבר מראה את בין לאדן מספר על תכנון פיגוע התאומים ועל ההערכות שהיו לו ולאנשיו בקשר לתוצאות פגיעת המטוסים המתוכננת במגדלים. בן לאדן מספר בקלטת הזאת שהוא, שהיה בין "האופטימיים", סבר שכל הקומות שמעל קומת הפגיעה ייהרסו, בעוד שהאחרים סברו שתיפגענה רק הקומות הבודדות שתפגענה ישירות מהמטוסים. ברור מתיאור זה שאיש מהם לא העריך ששני המגדלים, פלוס בניין שלישי שניצב לידם, יקרסו כליל, יגרמו למותם של אלפי אנשים, ויפעילו את פעמון האזעקה שיעמיד את אמריקה על רגליה האחוריות – בדיוק כששולט בה הממשל הרפובליקני של בוש, בו נותנים הנצים רמספלד וצ'ייני את עיקר הטון.
מסתבר שלפעמים תלוי גורלה ועתידה של האנושות על חוט השערה. אפשר ללמוד זאת מעמדתן של מדינות המערב האחרות צרפת וגרמניה. אפשר ללמוד זאת מעמדתו של הנשיא לשעבר קלינטון. אפשר ללמוד זאת גם מדעת הקהל האמריקאית שרבים בה, למרות שקיבלו את המהלך המלחמתי באפגניסטן, הסתייגו מהמשך המלחמה בטרור העולמי – המהלך נגד סאדם חוסיין, שבמערכה הזו הוא חשוב ומשמעותי לאין ערוך מהמהלך באפגניסטן. יציאת אמריקה למלחמה לא הייתה, כפי שמסתבר, מהלך מובן מאליו, אלא תוצאה טורית של גורמים רבים שדי היה בחסרונו של אחד מהם כדי להפסיק את המהלך כולו. או אז היה נותר העולם מקום מסוכן שבו גחמה של שליט בודד בלתי צפוי, שמחזיק בידיו יכולת טכנולוגית אדירה, עלולה להביא לחיסולה של כל התרבות המערבית.
מסכת הגורמים האלה מזכירה קצת קטע בהגדת הפסח שנקרא בה מחר: לולא היו בן לאדן ואנשיו כה קיצוניים; לולא היו כה יצירתיים ומצאו דרך להביא לפיגוע "מגה טרור" כמעט ללא אמצעים; לולא הצליחו בפגיעה באחד עשר בספטמבר לגרום לנזק רב בהרבה מזה שתכננו; לולא ניצח בוש את גור בבחירות (וכולנו זוכרים עד כמה היו הבחירות צמודות); לולא היה הממשל האמריקאי המנצח כה נחוש וכה חד ראייה בהבנת הסכנות; לולא גבר בממשל הקו הניצי על הקו המסורתי של פקידי מחלקת המדינה; לולא הצליח המהלך באפגניסטן בצורה מהירה ואלגנטית – לולא כל אלה, לא היה מושלם מהלך המלחמה בטרור. אלא שבין לאדן ואנשיו היו קיצוניים; הם הצליחו למצוא דרך ממש גאונית לביצוע מהלך מאד בלתי צפוי של מגה פיגוע; הממשל האמריקאי ה"קלינטוני" התחלף, וכו' וכו'... דיינו.
אבל כשבוחנים את כל הגורמים האלה, שכל אחד מהם חשוב כשלעצמו, ומנסים לברור מתוכם בכל זאת את הגורם הכי בולט, זה שבלעדיו דבר לא היה מתרחש, צפה ועולה דמותו של בין לאדן. בין לאדן אינו האיש הרשע ביותר בעולם, וייתכן שדווקא הוא הפחות מסוכן בכל שרשרת "ציר הרשע", אך עיקשותו והצורך האובססיבי שלו להתבלט, הם שהביאו אותו באופן הפיך, מבלי ששיער, להיות הגורם להדברת הטרור העולמי. על כן, ראוי הוא, ללא ספק, לתואר "מושיע העולם".
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש