 |
גם היום, מאמרו של ס. יזהר "פולמוס החינוך" (1974) נראה אקטואלי מתמיד. יזהר בוחן בעין ביקורתית את קריאתם של שרי החינוך לדורותיהם "לחנך לערכים" וטוען כי קריאה כזו היא נסיון להשתיק את הצד השני וליצור אזרחים צייתנים ושטופי מוח.
|
|
| חברה וכלכלה • אסף שטיין • יום ג', 13/8/2002, 23:54 |
|
| |
בשנת הלימודים האחרונה הוסיף משרד החינוך שיעור שבועי ב- 305 חטיבות ביניים שמטרתו ללמד "ערכים לחברה יהודית ציונית ודמוקרטית". לכאורה יש כאן בשורות טובות, הציבור מתבשר כי משרד החינוך מנסה להעניק לתלמיד תחושה שבית־הספר הוא לא רק בית־חרושת לציונים. שרת החינוך רוצה שכל עם ישראל ידע כי היא מנסה להפוך את בית־הספר למקום עם מטרות ערכיות וכי יש מי שדואג לחנך את הילדים הרכים לחיים בחברה דמוקרטית יהודית.
אך מתברר שקריאה זו אינה בשורה חדשה. למעשה, כבר בשנת 1974 כתב הסופר ס. יזהר מאמר שבו התנגד לאותה קריאה בדיוק ויצא כנגד הניסיון "לחנך לערכים". מאמרו "פולמוס החינוך" מופיע בספר "שני פולמוסים: פולמוס החינוך ופולמוס הספרות" (הוצאת זמורה ביתן, 1990) וקריאה מחודשת בו נראית רלוונטית מתמיד.
לא במקרה הופיע מאמרו של יזהר מיד לאחר מלחמת יום־הכיפורים. במלחמה זו אפשר לראות נקודת מפנה בחברה הישראלית: המחיר הכבר שגבתה המלחמה מחק את שכרון הכוח בו היתה מצוייה החברה, והתחושה שאנחנו בלתי־מנוצחים החלה להתפוגג לנוכח תמונות השבויים הישראלים וסיפורי קרבות הבלימה בגולן ובסיני.
הצעירים באותה תקופה החלו מחפשים "אשמים", מחפשים מי מהפוליטיקאים דרש מהם מחיר כה כבד, ובשם מה? בשם חוסר מוכנות? בשמה של היהירות? תשובת הפוליטיקאים להתקפה זו, או לפחות של שר החינוך דאז, הייתה הקריאה לחזק את החינוך לערכים. קריאה כזו כוונה כנגד אותם הנערים שגדלו לתוך מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור, אותם נערים המופיעים כגיבורי הסרט "בלוז לחופש הגדול" - נערים שלא מוכנים לקבל תשובות מוכנות, אוטומטיות, שלא מוכנים לקבל את דין המפלגה בשמם של "ערכי ציונות" היוליים, חמקמקים, בלתי ניתנים להגדרה.
יזהר מזהה את המגמות הללו, קורא אותן ותומך בהן. במאמרו, נוכח ריח המלחמה שעוד לא התפוגג, הוא משתמש בדוגמא מתחום הצבא כדי למתוח ביקורת על הניסיונות להנחלת חינוך ישראלי ערכי: הדילמה המוצגת היא של אדם הנמצא בטנק בוער. האם עליו לקפוץ ולהציל את עצמו , או לחזור ולחלץ ממנו, תוך סיכון חייו, גם את החבר שנותר בטנק? יזהר מטיל ספק ביכולתה של מערכת החינוך לחנך אדם להתמודד עם דילמה כזו. הוא מפקפק בתפיסה הגורסת כי "חינוך מוצלח לערכים" יניע אדם שיתקל בדילמה כזו לרוץ לטנק כדי לחלץ את חברו. יזהר גם מפקפק בסמכותה של מערכת החינוך לקבוע כי סיכון חייך למען הזולת הוא אכן המעשה הראוי במצב כזה.
"פולמוס החינוך" סיפק לדור הצעיר של אותם שנים כלים והסברים אינטלקטואליים לתחושות הקשות שהוא חווה בכל לבו ונימי נפשו. משהו התסיס את הצעירים בני גילם של אלו המופיעים ב"בלוז לחופש הגדול". הם הרגישו שמשהו השתנה. המבוגרים לא מבינים שארץ ישראל היפה והטובה, זו המצויירת בתקליט של אריק אינשטיין והמושרת בפי נעמי שמר, עברה שינויים. עשן הקרב שהתפזר קרא לאותם נערים ונערות לבחון מחדש מושגים כמו "מדינה יהודית ציונית ודמוקרטית". משהו קרא להם להביט למעלה אל המנהיגים, ולגלות שהם רק בני אדם בתפקיד פוליטי. הם גילו וטענו כי דין המפלגה כבר לא שקול ל"דברי אלהים חיים".
יזהר כתב את "הפולמוס" שלו לדור ההוא: זה בסדר, הוא מרגיע, אין ערכים מוחלטים, החיים הם תהליך של בחירה מתמדת והתמודדות מחודשת עם בעיות. אל תתנו לאף שר חינוך לרדות בכם עם הערכים הקבועים והמקובעים שלו. ובשפתו: "שום קונסנסוס שבעולם אינו סלע מוצק ובלתי משתנה. תמיד הוא תהליך השתנות מתמיד בזרימתו. והצעירים שלנו אינם נקראים להצטרף ולהיצמד אל שום סלע מוצק ... אלא להצטרף אל תהליך זורם ... כשותפים בעלי־דיעה ובעלי אחריות. וגם רשאים הם לחזור ולשאול שאלות שכאילו כבר נסגרו.".
יזהר מעלה תהיות רבות על הקריאה 'לחנך לערכים'. ראשית הוא מעלה שאלות מעשיות, פרקטיות: כיצד בוחרים מה הם אותם ערכים ראויים ומה הם ערכים שלא ראוי לחנך אליהם? כיצד מחנכים לערך מסוים? האם יש סיכוי ששיעור של שעה בשבוע ישפיע על התנהגות התלמיד? אחר כך הוא פונה אל הצד המוסרי של השאלה: האם מותר לנו לכפות בכח ערכים על ילד צעיר רק משום שאנו חושבים שאלו הם הערכים הנכונים?
לאחר שבחן את השאלות הללו מגיע יזהר למסקנה כי חינוך לערכים הוא בלתי אפשרי - הן מפני שטבעם של ערכים הוא להשתנות עם רוח הזמן ולהתמודד תדיר עם הדילמות שמעמידה המציאות המשתנה, והן מפני שאי אפשר לכפות על אדם לחיות לאורו של ערך מסוים בניגוד לרצונו. נסיונות כפייה כאלו, המכונים בפי שרי החינוך "חינוך לערכים" הם נעדרי עשייה חינוכית ושקולים במידה רבה לאילוף תוכי כדי שיחזור על סיסמאות בפני בעליו.
אולם מה שהופך את "הפולמוס" של יזהר לרלוונטי מתמיד הוא זיהוי הנסיבות שמניעות את הפוליטיקאי לרוץ ולהזדקק אלי הסיסמא "לחנך לערכים". מה מאיים על הפוליטיקאי ודורש ממנו לברוח למילה "ערכים"? בתקופה שבה נכתב "הפולמוס", הימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, החלו לקרוא כנגד ההליכה העיוורת עם החלטות הדרג הפוליטי. הקריאות הללו דחקו את שר החינוך לקרוא לחיזוק "החינוך לערכים". אולי מכאן, מהערכים, תבוא גלולת ההרגעה. אולי "הערכים" ילושו עבור הפוליטיקאים נתינים נאמנים, שאינים מטילים ספק, שאינם מעונינים לראות את הצד השני של המטבע. נתינים שיחדשו ימי מפא"י כקדם. יזהר גילה את השאיפה הזו וניסה להציג אותה במערומיה. כך גם הקריאה של שרת החינוך הנוכחית, בימינו אנו. היא מעלה באוב לא רק את הערכים שנשכחו לפי לבנת, אלא גם את אותן הקריאות שכנגד - נגד החינוך לערכים כאשר הוא משמש רק כנסיון השתקה ויצירת אזרחים שטופי מוח.
האם ריח אבק השריפה של אינתיפאדת אל־אקצה, קולות מבצע "דרך נחושה", או תמונות הטנקים במצור על הכפרים הם שגרמו לשרת החינוך לשלוף את שפן "החינוך לערכים" מכובע הקוסמים שלה? האם מופע הקסמים של לבנת ושות' נועד להשתיק את הדילמות (המוסריות, הערכיות־פוליטיות) שנוצרות באופן בלתי נמנע במצבים כאלו? חששות אלו עולים לנגד עיני הקורא ב"פולמוס החינוך" של יזהר, וראוי שיעלו לשיח הציבורי מחדש בימים אלו, לפני שנזדקק לועדת חקירה ממשלתית לשם כך.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש