"אלוהים בעצמו היה מתהפך בקברו לו ידע איזה שימוש עושים בתנ"ך שלו" - פייסל אל־חוסייני.
ספר התנ"ך הוא הספר הפופולארי והנמכר ביותר של כל הזמנים ובכל העמים (אם כי ייתכן שהקוראן מתחרה בו במכירות). זהו ספר חשוב שנכתב בידי קבוצת סופרים ואינטלקטואלים בעלי כישורים מופלאים, שיצרו ספר שכל דור מגלה שהוא מתאים גם לגביו.
זהו גם הטקסט השנוי במחלוקת ביותר של כל הזמנים. הדתיים, יהודים כנוצרים, טוענים שמקורו בהשראה אלוהית וכי נכתב סמוך לאירועים אותם הוא מתאר בידי אישים ידועים כמו משה רבנו, שמואל, ירמיהו, דוד, שלמה המלך וכו'. חוקרים מודרניים, לעומת זאת, טוענים שזוהי יצירה מאוחרת יחסית שנכתבה בידי קבוצה של סופרים אנונימיים. בכל אופן, אין ספק באשר להשפעה האדירה שהייתה לקבוצת טקסטים אלה, וידועה האמרה של דוד בן־גוריון כי "לא ברור מי יצר את מי: עם ישראל את התנ"ך או התנ"ך את עם ישראל" (דעתי האישית נוטה לכיוון השני - עם ישראל לעולם לא היה הופך למה שהוא ללא התנ"ך).
כל דור מנסה לפרש ולהרחיב את התנ"ך בהתאם להתנסויותיו והעולם המוכר לו. הצמצום וחוסר הבהירות שבספר מאפשרים זאת. וכך, בכל דור ודור מוצאים בו אנשים את הדברים הקרובים לליבם. בדורות קודמים אנשים מצאו בו התייחסויות למכשפים, מלאכים, ודמונים, או חיזוקים לטענות שמוצא האינדיאנים באמריקה הוא בשבטי ישראל האבודים, או שהמשיח עומד לבוא בשנה זו וזו, וכו'. בדורות האחרונים, שבהם יש עניין רב בחלל ובחייזרים, אין זה פלא שגם אלו נמצאו בו.
התנ"ך מתאר בעיקרו את ההתפתחות ההדרגתית של תקשורת עם אינטיליגנצית־על מוזרה, שהיא זרה במחשבתה ובהתנהגותה לכל מה שהמתקשרים איתה (בני עם קטן במזרח התיכון) מכירים. אינטליגנציה שהיא שונה מאוד מהיצורים העליונים שמתוארים בידי קבוצות אחרות של התקופה, שרואים את האלים שלהם כיצורים אנושיים לכל דבר, פרט לכך שיש להם גם כוחות על. עם זאת, לאורך השנים נשמעות יותר ויותר טענות שמה שהתנ"ך מתאר הם בעצם מפגשים עם חייזרים אנושיים למדי שבאו מכוכב אחר.
בתנ"ך ניתן למצוא קטעים שונים שכמו מחזקים את הטענות האלה. למשל, המשפט המפורסם בספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ו: "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בצלמם וכדמותם של מי?), סיפור בני האלוהים שירדו מהשמיים בתקופה שקדמה למבול והולידו מבנות האדם "ענקים" (בני־תערובת של גזעים שונים?), הסיפור הקצר על חנוך, שהאל לקחת אותו אליו (למסע קוסמי ברחבי היקום?), האבות אברהם ויעקב שפגשו במלאכים (אנדרואידים?), משה רבנו שנפגש עם אלוהים פנים אל פנים, באופן קבוע, וביצע ניסים מדהימים באמצעות ארון הברית (מכשיר יורה קרני לייזר?), הסיפור על אליהו שעלה במרכבת־אש השמיימה (ספינת חלל?), ומעל לכל סיפור יחזקאל הנביא שתיאר בפרטי־פרטים מפגש עם ישות או ישויות חייזריות שונות כלשהן שמכנות אותו לאורך כל המפגש "בן אדם" – תיאור שמזכיר בצורה מצמררת תיאורים מודרניים של מפגשים עם חייזרים ועבמי"ם. אם רוצים אפשר לראות זאת כתיאור הראשון של מפגש בין אדם וחייזר שבו כל צד מתקשה להבין את הצד השני ובמהלכו נאלץ יחזקאל לבצע פעולות מוזרות כמו בליעת מגילת כתב למטרות שאינן נהירות לנו.
לאחר תקופת התנ"ך, החל מהמאה השלישית לפני הספירה, החלו להופיע ספרים "חיצוניים" שהתבססו על דמויות מהתנ"ך שניתן למצוא בהם אלמנטים שאנו היינו רואים בהם "מדע־בדיוני" מובהק. בראש הרשימה ניצבים ספרי חנוך שתיארו בפרטי־פרטים את מסעותיו של חנוך ברחבי החלל ונתנו תיאור מפורט של עולמות אחרים, ואגב אורחה הציגו את המסע הראשון (הידוע לפחות) בזמן. חנוך מספר כיצד יצא לצפות בעבר במרד המלאכים (חייזרים?) כנגד האל וכיצד יצרו קשרים עם בנות האדם ויצרו איתן את הנפילים.
התיאור של יחזקאל את מפגשיו עם הכוחות האלוהיים הפך לבסיס של תורת מיסטיקה יהודית – תורת המרכבה – שניסתה לתאר את עולם האלוהות על סמך תיאוריו של יחזקאל ונתנה תיאורים של מה שהיינו מכנים עולמות אחרים כמו "תבל" ו"ארקע" (שם שבאמת נשמע חייזרי). גם באגדות חז"ל ומדרשים מאוחרים ניתן למצוא סיפורים בעלי אופי של מדע־בדיוני. למשל, בסיפור על שלמה המלך, שהשד אשמדאי הביא לפניו אדם בעל שני ראשים מארץ "תבל", שבה השמש עולה במערב ושוקעת במזרח ובאופן ברור נמצאת בעולם אחר. אשמדאי אינו יכול להחזיר איש זה למקומו - המקום רחוק מידי (מרחק שנות אור?), ואין לאותו אדם ברירה אלא להישאר בירושלים ולשאת אישה (מן הסתם מישהי סובלנית למדי...) שיולדת לו כמה ילדים רגילים וילד בעל שני ראשים. לאחר מות החייזר ישנה מחלוקת בשאלה איזה חלק יקבלו שני הראשים מירושתו: חלק אחד או שני חלקים? הויכוח נפתר לאחר ששופכים מים חמים על אחד הראשים וכששניהם מתחילים לצרוח "אנחנו נשרפים" מסתבר לשביעות רצון הכל כי אכן מדובר ביצור אחד ולכן מגיע לו רק חלק אחד בירושה... במקורות אחרים במדרש ובקבלה אנחנו יכולים למצוא פירוט נוסף על עולמות אחרים כמו "ארקע" שהם ככל הנראה לא בכדור־הארץ שלנו.
אבל כל אלה היו בגדר מוזרויות. כל זמן שהמדע נשאר מפגר ולא היו כלל דיבורים על יצורים חיים בעולמות אחרים, לא היו גם ניסיונות למצוא חייזרים גם בתנ"ך והדבר אף עלול היה מסוכן - כפי שלמד על בשרו הפילוסוף ג'ורדנו ברונו שנשרף במאה ה- 16 בידי הכנסייה, בין השאר משום שטען שיש מספר אינסופי של עולמות עם יצורים שחיים עליהם.
את הצעדים הראשונים לעבר רעיון "התנ"ך החייזרי" צעד, בתקופה המודרנית, הסייף והסופר המפורסם בעל האף גדול־הממדים סירנו דה־ברז'רק במאה ה- 17 (שהפך לגיבורו של מחזה מפורסם עוד יותר של אדמונד רוסטאנד במאה ה- 19). דה־ברז'רק כתב את אחד הסיפורים הראשונים שתיארו מסע אל הירח (ואחת השיטות שנוסו לשם כך הייתה באמצעות רקטות). הנוסע של דה־ברז'רק מוצא שגן־העדן התנכי נמצא על הירח, רעיון מקובל בתקופתו. הוא פוגש שם את הדמויות התנכיות חנוך ואליהו שהגיעו לשם בעזרת כלים מכניים ולועג בפניהם לספר בראשית ולסיפורים שבו. צמד הפטריארכים התנכיים המרוגזים מסלקים את הגיבור הרציונליסט מגן־העדן אל פני הירח - עולם מיושב שבו עובר הגיבור הרפתקאות רבות נוספות שאינן קשורות לתנ"ך. הייתה זאת הסנונית הראשונה של סיפורים שתיארו את התנ"ך כמד"ב הקשור לחייזרים.
עם מותו של דה־ברז'רק (אולי נרצח בידי יריביו, אנשי הכנסייה) שכך הרעיון כי אולי לתנ"ך יש קשר לעולמות אחרים ולחייזרים למשך מאות שנים. פה ושם הופיעו סיפורים על אנשים שמגיעים לעולמות אחרים ומוצאים שהם נמצאים בתקופת התנ"ך ועוברים אירועים דומים או זהים למסופר בסיפורי התנ"ך, אך זה לא היה באמת זה.
אדם וחווה הקוסמיים
תמוכות נוספות לרעיון התנ"ך החייזרי הונחו בשנת 1919 בידי שני אנשים שונים. הראשון, אדם אקסצנטרי בשם צ'רלס פורט כתב ספר על תופעות מוזרות ובלתי־מוסברות בשם "The Book of the Damned" ובו, בין השאר, העלה את הרעיון שאנחנו "רכוש" של גזע חייזרי כלשהו וכי חייזרים ניהלו את גורלנו לאורך ההיסטוריה, אולי דרך "משגיחים" אנושיים. רעיון זה זכה להצלחה רבה מאז. פורט הוא למעשה האב המייסד של חקר התופעות המוזרות ו"העבמולוגיה" - מקצוע שהפך פופולארי בזמננו. באותה שנה, סופר הרפתקאות אמריקני בשם הומר פלינט כותב סיפור בשם "The Lord of Death" על אנשי ספינת־חלל שמגיעים לכוכב מרקורי ומוצאים שם כתב יד שממנו מסתבר שאדם ("אידם") וחווה היו אנשי כוכב מרקורי שנמלטו לכדור־הארץ לפני חורבן כוכבם. בכך יצר פלינט ז'אנר חדש ופופולארי - את סיפור אדם וחווה החייזרים. בסיפורים אלה לרוב תואר כיצד שרידים מאסון חללי כלשהו נוחתים על עולם חדש וירוק שבו יוכלו להתחיל את הכל מהתחלה, ומגלים במשפט המחץ המסיים ששמותיהם הם אדם וחווה (או וריאציות על שמות אלו). עורכי מגזינים של מד"ב קיבלו סיפורים כאלה בהמונים (ועדיין מקבלים) ונהגו באופן כמעט אוטומטי לזרוק אותם לפח הזבל.
עד שנות החמישים עדיין היה מדובר בספרות יפה, אך עם הדיווחים הראשונים על עב"מים בסוף שנות הארבעים, והספקולציות שאולי המדובר ביצורים מעולמות אחרים, החלו להופיע תיאוריות שטענו שהמתואר בתנ"ך הוא למעשה מפגשים עם חייזרים. בתחילה הטיעון היה שהעב"מים הם למעשה מלאכים ושליחי האל ואינם באים מעולמות אחרים. אחר־כך הועמד הטיעון על ראשו: המלאכים ובני האלוהים (ואולי גם אלוהים בכבודו ובעצמו) המתוארים בתנ"ך הם חייזרים מעולמות אחרים, והם אלה שנוסעים בעב"מים. את הטיעון הזה ניתן למצוא עוד מראשית שנות החמישים בכתבים של אנשי שוליים שונים. ואז, בשלב מסוים, הטיעון הפסיק להיות של קבוצות שוליים.
אולי שלא במפתיע, חוקרים סובייטים אתאיסטים היו בין הראשונים שהציגו טענה זאת בצורה רצינית. הם הציגו את המלאכים כחייזרים ואת השמדת סדום ועמורה כפיצוץ גרעיני. נראה שהיה זה חלק ממאמציה של המדינה הסובייטית להרוס את הדת ולהציג את הניסים שהיא מבוססת עליהם כטכנולוגיה עליונה שגם האדם הקומוניסטי יוכל להגיע אליה בסופו של דבר.
טענות אלו החלו לחדור פה ושם גם לספרות המד"ב, כמו בספרו של ארתור סי. קלארק "קץ הילדות" (1953) בו מסתבר שהחייזרים המטיבים עם האנושות נראים כמו הדמות המסורתית של השטן. קלארק חזר לרעיונות אלה בצורה מסוימת בסדרת "אודיסיאה בחלל" שלו, בעיקר בספר ובסרט הראשון שפורסמו ב- 1968. אך לפרסום ממשי מחוץ לחוגי המד"ב והמיסטיקנים למיניהם ומעריצי העב"מים זכו טענות אלו ב- 1968 (לא במקרה השנה שבה הופיע הסרט "2001- אודיסיאה בחלל" שתיאר התערבות חייזרית בעברו הרחוק של המין האנושי) בזכות ספר בשם "מרכבות האלים", מאת שרלטן שוויצרי כריזמטי בשם אריך פון־דניקן. פון־דניקן היה הראשון שהביא תיאוריות מקיפות על כך שחייזרים היו מעורבים בהיסטוריה האנושית הקדומה, וכי מבנים ידועים בכדור־הארץ (כמו הפירמידות) יכלו להבנות אך ורק בטכנולוגיות שהם סיפקו. בין השאר, דן פון־דניקן בצורה מפורטת בסיפורי התנ"ך וטען כי גם הם (ובראש ובראשונה סיפור יחזקאל) מספקים הוכחה נוספת לכך שחייזרים נחתו כאן בעבר הרחוק ואולי הם אלה שיצרו את אבות ההומו- סאפיאנס ("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"). פון־דניקן פרסם טענות אלה ברחבי העולם והן זכו לפופולאריות רבה והפכו לחלק ממיתולוגיה מודרנית. מאידך, הסתירות, הזיופים והעיוותים הברורים שהתלוו לטענות רבות מאוד שלו גרמו לסלידה כללית מטענות אלה בחוגי המדע והמד"ב, שבעבר היו מוכנים לדון ברעיונותיו ברצינות, אך לא עוד. פון־דניקן הפך את הנושא לטאבו ששום מדען או סופר מד"ב רציני שוב לא היה מוכן לגעת בו אלא בצורה הומוריסטית (דוגמה יוצאת דופן היא סיפורו זוכה פרס ההוגו של הרלאן אליסון "ציפור המוות" (1973) שהופיע בעברית בחוברת "פנטסיה 2000" מספר 6, שבו האלוהים התנכי מוצג כחייזר מרושע והנחש כמגנם של בני המין האנושי). עם זאת, התיאוריות בנושא בחוגי הפרינג' של המדע והניו־אייג' למיניהם נמשכו.
כוכב הלכת ה- 12
התאורטיקן המפורסם ביותר בתחום כיום הוא העיתונאי הישראלי לשעבר זכריה סיטשין. סיטשין מסוגל לקרוא שומרית, מה שנותן לטענותיו השונות אמינות וסמכות שאין למצוא אצל אף כותב אחר בתחום. הוא יצר, בסדרה של שמונה ספרים - הכרוניקות של כדור הארץ - היסטוריה שלמה של העולם והאנושות שבמרכזה עומדים חייזרים שהם האלים השומריים. סיטשין טען שמקורם בכוכב הלכת ה- 12 שמתקרב לכדור־הארץ במסלול של 3600 שנה. שמו של הכוכב הוא "ניבירו" ואנשיו (שנראים כמו בני אנוש) הם ה"אנונקים" - הנפילים שהגיעו לכדור הארץ לראשונה לפני כ- 450 אלף שנה בערך. בכוכב ניבירו הם נקלעו (כמונו, כיום) למצב של הרס אקולוגי נרחב ונאלצו להגן על האטמוספירה שלהם שהלכה והתדלדלה (כמו האוזון שלנו) בעזרת שכבת מגן המכילה חלקיקי זהב מיקרוסקופיים. בתחילה הם עבדו בכדור־הארץ בעצמם בכריית זהב אולם אז פרץ בקרבם מרד - חלקם סירבו להמשיך לעבוד עבודה פיסית קשה כל כך. לכן, כדי לפתור את בעיית המחסור בעובדים הם יצרו את האדם, כמסופר בסיפורים השומריים, באמצעות הפריה חוץ־גופית והנדסה גנטית מהמינים הקודמים של קופי־האדם שהיו בכדור־הארץ כדי שיעבדו במקומם בכרייה. החייזרים הנ"ל חילקו ביניהם את כדור הארץ וניהלו מלחמות שליטה. באחת מהן, בין השאר, הפציצו הפצצה אטומית את שומר.
סיטשין שילב בסיפור הזה גם את התנ"ך. אברהם אבינו היה לוחם ראשי עבור אחד החייזרים ונמל החלל הראשי שלהם היה בסיני, מכל המקומות. עם זאת, סיטשין אינו בטוח כלל וכלל שהאלוהים התנכי הוא אכן אחד מהחייזרים האלה. באחד הספרים הוא עושה השוואה בינו ובין כל אחד מהם ומגיע למסקנה שזהו נודד קוסמי שהוא ככל הנראה גם האלוהים של ניבירו. כלומר, היהודים צדקו כל הזמן והאלים של שומר חיו ביחד עם האלוהים התנכי...
המיתולוגיה של סיטשין זוכה היום לפופולריות רבה. היא פותחה והורחבה בידי סופרים אחרים, כמו כל מיתולוגיה מוצלחת באמת, וכל אחד מהם מוסיף את הוריאציה שלו על כוכב ניבירו. יש אנשים ש"מתקשרים" עם עולם זה ויש מי שכתבה ספר שבו חזתה כיצד יתנהלו אחרית הימים שבו כוחות הטוב והרע של הכוכב ניבירו ינהלו את הקרב האחרון על כדור הארץ, בהתאם לנבואות התנ"ך. אף כותב אחר בנושא חייזרים בעבר הרחוק בכדור־הארץ לא זכה להצלחה של סיטשין, שהמיתוס שיצר (ולא רק הרעיונות כמו במקרה של פון־דניקן) נתן את השראתו לרבים אחרים שיצרו מעין "יקום משותף" המבוסס על ההיסטוריה שאותה יצר סיטשין בספריו.
לשבט את האלוהים
קיימת דת שלמה המבוססת על רעיון "התנ"ך החייזרי". זוהי דת הראלים. מנהיגה - ראל, נהג מכוניות מירוץ לשעבר ממוצא צרפתי, טען שנפגש עם האלוהים החייזרים שיצרו אותנו. אלו קראו יחד איתו את סיפורי התנ"ך והראו לו כיצד הכל שם בעצם מדבר עליהם ועל ניסיונותיהם השונים ליצור את המין האנושי, ניסיונות שלרוב נגמרו בכישלון.
ה"אלוהים" (בלשון רבים) היו במקור אנשים כמונו שנוצרו כנראה בידי חייזרים אחרים נעלמים (שאולי נוצרו גם הם בידי חייזרים אחרים?), וכעת הם שואפים שנגיע לרמתם. לדבריהם, יש לנו הפוטנציאל להתפתח מעבר לכך שכן יש לנו מוח גדול יותר. וכך, גם אנחנו נהיה כמוהם אם רק נשמע להוראותיו של ראל ונבנה להם שגרירות בירושלים, אחרת יהיה רע מאוד לישראל, שבה, אגב, יש מרכז חשוב של הכת. אנשי הכת פנו בעניין במכתבים לאישים שונים בישראל - ראשי ממשלה והרב הראשי מאיר לאו, ללא הצלחה רבה בינתיים. השמועות מספרות כי הכת מצדדת בחופש מיני מוחלט, כולל יחסי מין עם חייזרים. המנהיג ראל מספר בספר הקודש של הכת כיצד ביקר בכוכב האלוהים (דשאים ירוקים, כולם שם לובשים גלימות לבנות), פגש את מנהיגם שהוא האל התנכי "יהוה", שמע נאומים רבים על תפקידו החשוב בעתיד בהנהגת המין האנושי ובין השאר שכב שם בו זמנית עם ארבעה אנדרואידיות בצבעים שונים.
ראל והכת שלו נמצאים כיום בחזית המחקר של השיבוטים, ומעבדות שלהם בקנדה ובמקומות אחרים עובדות על שיבוט ילדים ובני אדם מבוגרים. מטרתם הסופית היא לשבט את מנהיגם ראל (שיתכן מאוד שיהיה האדם הראשון שאכן ישובט בשל הכספים הרבים שמשקיעה הכת במחקר). פרט לכך, בעת כתיבת שורות אלו הודיעה הכת על כוונתה לשבט את אדולף היטלר - כדי שיועמד למשפט בישראל.
כיום יש תעשייה שלמה של ספרים ותיאוריות שונות מסביב לרעיון "התנ"ך החייזרי". חנוך הפך היום למרכז תעשיה שלמה באינטרנט ובספרים, עם מגוון תיאוריות על בני האלוהים התנכיים, וסיפורים עליו כמי שבזמנו עבר העולם קטסטרופה כמו התנגשות כוכב שביט בכדור הארץ וכו'. בארה"ב הוקם ארגון "בני ירד" (כשם אביו של חנוך) שמטרתם להלחם ב"צופים" - המלאכים הרעים מסיפורי חנוך (שהם חייזרים כמובן). יש גם תיאוריות שעומדות במרכז ספרים רבי־מכר, לפיהן ה"צופים" הנ"ל היו גזע מתקדם מכורדיסטן או מבריטניה שעומד במקור הסיפורים על יבשת אטלנטיס האבודה וכו'.
גם "תומכי" הנביא יחזקאל אינם טומנים את ידם בצלחת. מדען בנס"א בשם ג'וזף בלומריך כתב ספר בשם "The Spaceships of Ezkiel" (פורסם ב- 1974), שבו הוא מוכיח לשביעות רצונו שכל מה שמתואר בספר יחזקאל הוא למעשה טכנולוגיה שמזכירה מאוד את זאת של נאס"א בזמננו, ואולי רק מפותחת יותר ממנה בכמה שלבים.
כיום יש לטענות כאלה השפעה גדולה כל כך בקרב חוגים שונים בציבור האמריקני עד שחוגי הפונדמנטליסטים, לא בדיוק אנשים שידועים ברציונליות שלהם, מקדישים אנרגיה רבה בלהראות ולהוכיח שאין התנ"ך מדבר על חייזרים כלל וכלל אלא רק על השטן ועל המלאכים, וכי לכל היותר כל החייזרים והעב"מים בשמיים שחובבי התנ"ך החייזרי מדברים עליהם הם חלק מכוחות הרשע שנועדו להוביל את העולם אל האפוקליפסה הבלתי נמנעת.
התנ"ך החייזרי בטלוויזיה ובספרות
אנחנו יכולים למצוא את תיאוריות התנ"ך החייזרי בסדרות טלוויזיה מד"ביות ידועות כמו "Battlestar Galactica", שראשיתה הייתה ברעיון המכונה "תיבת אדם" של יוצרה המורמוני גלן לרסון, שאמור היה לתאר את מסעו של אדם מכוכב הבית שלו אל כדור הארץ ב"תיבה". גם בסדרה עצמה מסופר על שניים־עשר השבטים שמחפשים אחר השבט השלוש־עשרה שמקום מושבו בכדור־הארץ האבוד. הסדרה שואבת רבות מרעיונות תנכיים כמו גם מהתנ"ך המורמוני, שמספר על השבט ה- 13 של בני ישראל שהתיישב ביבשת אמריקה. גם סדרת הטלוויזיה "Stargate" שואבת הרבה מהרעיונות של זכריה סיטשין, אם כי איננה עוסקת בתנ"ך אלא במיתולוגיה המצרית.
בספרות הישראלית ישנם ספרים שלמים שעוסקים בנושא של התנ"ך החייזרי, מהם לנוער ומהם למבוגרים. למשל: "המסע המסעיר מארץ אופיר" (1976), מאת רפאל סהר, שבו חבורת גדנ"עים ישראליים פוגשת צלחת מעופפת מכוכב צדק הגווע, שאותה הביא צאצא של אליהו הנביא שהגיע לשם בעבר הרחוק, ועם צלחת מעופפת זו הם מוצאים את אוצרות העיר אופיר באפריקה; "מכוכב אל כוכב: סיפורים בדיוניים" (1983), מאת חוקר התנ"ך הידוע אפרים צורף, שכתב מחדש את סיפורי ספר בראשית כשהוא משלב בהם חייזרים; "להט החרב המתהפכת" (1987), מאת נעמי עופרי קיטרון, סיפור של חייזר מכוכב אחר שנשלח לעולם שלנו כדי לגלות את הנפילים (חייזרים בני כוכבו) שהגיעו לעולם שלנו ומתחבר (ונאבק) עם יעקב אבינו שרואה בו מלאך; "הביקור" (1997), מאת דוד אבידור, שבו אדם לומד בחזיון על התערבות גזע חייזרי במהלך ההיסטוריה האנושית ובהתפתחות העם היהודי מאז תקופת התנ"ך ועד היום. ויש ספרים נוספים, המעניינים שבהם: "שנת הו"ו 6000" מאת אריה נחשון (1990) שבו מדען מגלה שהעולם עבר אינסוף מחזורי קיום, משכם 6000 שנה כל אחד, שחוזרים על עצמם בדייקנות מאז ימי חנוך התנכי וכי המחזוריות הזאת מנוהלת בידי אינטליגנציה אלוהית כלשהי למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של חייזרים לעצור אותה ולברר את משמעותה. "תיקון: מסע מיסטי אל סוד הקיום", מאת גיל אילטוביץ (1994) ו"הקוף הפטפטן" מאת אורי דביר (1995), שמציירים תמונה אירונית למדי וכלל לא מחמיאה ליצורים שבראו את המין האנושי.
המאפיין את כל הספרים האלה הוא הניסיון לתת משמעות מיוחדת לגורל העם היהודי כעם חייזרי אינטליגנטי במיוחד. בכך הם ממשיכים מגמה שהחלה בידי כמה מחקייניו של פון־דניקן, כמו סופר צרפתי שכתב ספר בשם "יהודים מהחלל החיצון" (שתורגם גם לעברית), בו הוא מוכיח לשביעות רצונו (ומן הסתם גם לשביעות רצונם של כמה קוראים) שהיהודים, והם לבדם, הם תוצר כפיהם של חייזרים. בספרים חדשים וציניים יותר, כמו ספרו של דביר, יש לכך משמעות שונה מאוד שכן מסתבר מהם כי החייזרים שבראו אותנו אינם חכמים יותר מיציר כפיהם, למרות הטכנולוגיה הגבוהה שלהם. ההוכחות לכך הן התוצאות הנוראיות של מעשיהם.
בחלקו השני של המאמר נתהה קצת יותר על קנקנם של האלוהים האפשריים וננסה לברר מה, בעצם, הם רוצים מאיתנו?
תודה מיוחדת על האיורים (בחלק זה ובחלק הבא של המאמר) לצייר אבי כץ.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש