 |
לפני שמבינים את כהנמן וטברסקי, צריך להבין משהו על ההתיחסות של מדע הכלכלה להחלטות בתנאי אי ודאות:
רוב ההחלטות אותן אנו צריכים לקבל בחיי היום-יום כמו גם בחיים העסקיים נעשות בתנאי אי ודאות מסוימים (האם ירד גשם או לא? האם המניה תעלה או תרד? הביקוש יהיה גבוה נמוך?). התאוריה הכלכלית המודרנית (שהתפתחה במהלך המאה ה - 20) מניחה שאנשים מקבלים החלטות כאלו באופן "רציונלי" - כשהכוונה היא בעיקר לכך שתהיה עקביות בהעדפות המחליט בתנאי אי ודאות.
כך למשל, להעדיף 400 ש"ח במזומן, על פני הגרלה המבטיחה 1000 ש"ח או כלום (בסיכויים שווים) זו בהחלט התנהגות רציונלית, על אף שתוחלת ההגרלה גבוהה יותר. התנהגות זו - המכונה "שנאת סיכון" מאפיינת אנשים רבים (אך לא את כולם - למשל, הימורים מייצגים תופעה הפוכה). השאלה היא האם אותו אדם יקבל החלטות דומות באופן עקבי.
המונח "עקביות" מתורגם לאוסף של הנחות ספציפיות (אקסיומות), שמי שמקיים אותן הינו "רציונלי".
הניסויים הגאוניים של כהנמן וטברסקי הראו, שרוב האנשים מקבלים החלטות באופן שמפר את האקסיומות האלו. מסתבר שלמוח האנושי יש מספר רב של "כללי אצבע" המאפשרים לו לקבל החלטות מסובכות באופן מהיר, פשוט ו...שגוי. מכיוון שהכלכלה מנסה להעריך את תוצאות האינטראקציה הכלכלית בין אנשים (או גופים כלכליים) שונים, הרי שהתוצאות המתקבלות תחת הנחת הרציונליות, שונות מהותית מאלה המתקבלות תחת תאוריות חלופיות.
אגב , הסיבה לכך שהתאוריה הכלכלית עדיין מתבססת על הנחות הרציונליות נובעת בראש ובראשונה מהאלגנטיות המתמטית של תורה זו, ומהעובדה שהיא מאפשרת להתמודד עם מורכבות העולם מבלי לקום מהכיסא...(ולעשות ניסויים, וכו'). אם זה מעניין מישהו, אשמח לתת גם דוגמאות לחלק מהניסויים שלהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש