 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מאוהבת במכונית שלי! וצר לי לקלקל לכם את החגיגה. אני לא מחליפה אותה בשום אופניים. אמנם.. אופניים זה ציורי, נחמד, נוסטלגי אבל תודו שזו חזרה בכמה שנות אור אחורה. ושם המשחק הוא נדמה לי. עם כל הכבוד לחולדאי (ויש לי כבוד אליו שבכלל עושה עבודה יפה לדעתי כראש עיר). חזרה לטבע? בריאות? על מה מדברים פה בכלל? רידינג ושות' עדין עוטפים את תל אביב באוויר פסגות והירוק לא כ"כ מציף את העיר הזו. בערי סין ראיתי את חגיגת האופניים במלוא הדרה, חגיגה יומיומית ואני לא כ"כ ממליצה. אני מניחה שאם אעמיד אופנים ומכונית זו ליד זו ותינתן הבחירה החופשית לי נראה שהמכונית תקבל את הבכורה: המושב במכונית מרופד, קפיצי ונוח, המזגן מקרר בקיץ ומחמם בחורף, מה אתם משווים ב כ ל ל. אני לא מוציאה את הרגל החוצה כדי לעצור את האוטו אין רעשים מסביב, המוסיקה האהובה עלי עוטפת ומשכרת אותי ממש תוך כדי הגעתי ליעד. אז מה אתם משווים. נכון! נכון שמכונית נורא מסוכנת (זה חלק מהתשלום לתענוג), נו וחשמל לא מסוכן! ובחלב אין חומר מסרטן? ואינטרנט לא ממכר?. בכלל אם החיים היו פיקניק כולנו היינו עם צידניות ברחוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאוהבת במכונית. או קיי. יש כל מיני תופעות, הראויות למבדק פסיכיאטרי מקיף... אכן, מכונית הינה כלי נאדר: לחצי על דוושת-הגז - הופ! הילדים ששיחקו ברחוב הפכו לגופות ספוגות-דם. פני פניה אחת לא נכונה - הופ! לקחת עוד כמה איתך, אל מסתרי השקט של בית-הקברות. טבח המוני במיטבו. ולקירות!! בואו דהרו-נא!! תוקם נא כאן הולהלה!! חלק מהתשלום לתענוג. את יודעת, אולי אתפוס אותך איזו פעם, אפשיט אותך באמצעים לא הכי עדינים, ואדחוף לך איבר מסויים פנימה - או קיי, יכאב לך, אבל זה חלק מהתשלום לתענוג שלי!! אבל, אל דאגה. בניגוד אלייך, א נ י אינני נדיב כל-כך בחייהם וברווחתם של אנשים אחרים, ואינני כה נלהב לסכנה ולהקריבה, לשם איזה תענוג סוטה וחולני משלי. מחומם, דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, דני-דן. הסטיות המיניות שלך משתלבות היטב ב"מרקסיזם-אנרכיזם" האי-לוגי שהתהדרת בו במקום אחר. התגובה שלך לדפנה מראה פן נוסף באישיות הרדודה שלך. משום מה אתה מגיב בבוטות מינית רק כשאתה מדבר עם אשה. טוב, זה מובן - אחרת איך היא תבין? צריך לעזור לה. זהו. השתדלתי לשמור על פשטות בכתיבה כדי שתבין. נ.ב. התגובה היא בעילום שם משום שאני באמת חושש ממניאקים כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומראה על ילדותיות מסוימת. אתה חייב להודות שלא היית מדבר כך אם הכותבת היתה גבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך אלימה, מבישה ממש!!! אינה לעניין, ומלמדת יותר מאלף מילים על רמתו ואיכותו של הכותב . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, חברים, הרגעו. ברור לי, שביצעתי שגיאה טקטית בתגובתי הראשונה להלן לדפנה - פשוט, כאשר היא טוענת, ש"הן מסוכנות אבל זה חלק מהתענוג" - מסוכנות למי, דפנה? יותר מאשר לנוהג בהן, הן מסוכנות לכל מי, שעשוי להיקלע בדרכן. וזאת היא הנקודה, אשר אני - צר לי על כך - אינני יכול, אינני מסוגל, ואינני מוכן לסבול בשום פנים. יכול אדם להחליט, שהוא / היא לוקחים סיכון לחייהם שלהם - לגיטימי (ובכן, יש סימן שאלה די גדול, אם זה עדיין לגיטימי כאשר המדובר הוא בכמעט-התאבדות - ואולם, ז ה ו כבר נושא לדיון פילוסופי יותר מטבעו). אבל כאשר באה דפנה - או מי שלא יהיה - ואומרת, שהסיכון במכונית הוא חלק מן התענוג - שואל אנוכי: וכי מהו מקור התענוג כאן?? מה? המחשבה על הסכנה, שהיא מהווה לכל הנקרה בדרכה? מי שמך, דפנה, להחליט, כי ברצונך להנות מסיכון-חייהם של אנשים אחרים?? תמה אני על כך. ועל-כל-פנים - אם לא הובנתי פה על-ידי מישהו - צר לי על כך. חשבתי, כי כוונתי ברורה מאליה. משום-מה, רגיל הנני להניח רמת-אינטליגנציה מסויימת בקרב קוראי הפוטנציאליים. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאינך רק אלים, אלא גם הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר. דפנה לא טענה שהסיכון הוא חלק מהתענוג. היא טענה שהסיכון הוא תשלום לתענוג - המחיר שיש לשלם למען התענוג של נסיעה נוחה מהירה ושקטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |