 |
אני לא יודע הרבה על צדיקותו של משה, מלבד אולי שהוא היה היחידי שזכה(?) להיות בעל דמיונות מופלג שראה אחוריו של יהוה. אבל, לאור פרשת השבוע אפשר אולי לדבר על ר' נח, ולהקיש ממנו על מה שאמר הסנגור.
מקובל לאמר שנח היה איש צדיק בדורותיו אבל אני שמעתי מפי רב אחד פרשנות שחושבת אחרת.
הפרשנות ממקמת את פרשת השבוע, נח, כמסיימת את אלף השנים הראשונות של הציוליזציה וכפותחת את אלף השנים הבאות, עד אברהם. נח עומד על פרשת הדרכים הזו כי הוא היה "בדורותיו", ברבים, ז"א בדור המבול המושמד ובדור ההפלגה שבא אחריו. אבל, פסוק סתום בהפטרה לפרשה, מטיל צל כבד על צדיקותו. ישעיהו אומר "אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך". הבטחה אלוהית שלא לחזור על עונש המבול (הבטחה שהוא לא עמד בה) אלא שהוא קורא למים שכיסו את הארץ מי-נח ולא מי-המבול. למה היחס המשפיל הזה שבו ישעיהו קורא לאמצעי העונש, על שמו של הצדיק כביכול?
נוח מואשם בעבירה מוסרית כבדה - כשנודע לו שהאנושות עומדת בפני השמדה, הוא לא התפלל בעדה. אברהם יעמוד בפני בעיה דומה כשלוט והעיר סדום יעמדו בפני השמדה. אבל אברהם התפלל וניסה להתמקח על נפשם של תושבי סדום. אולי הגזירה תתבטל אם ימצאו חמישים צדיקים בסדום, ארבעים, שלושים, עשרים, עשרה? נאדה. אבל מעניין לראות שהוא לא ניסה מספרים קטנים מעשר. זאת אומרת אם נניח שהיו (והיו) תשעה צדיקים בסדום זה לא היה עוזר להם. עפ"י זה אפשר אולי לראות שמכסת הצדיקים שיכולה להציל מהכחדה היא מינימום עשר.
נוח ידע את זה מכוח הנבואה שהיתה לו. הוא היה יכול לסמוך על שמונה צדיקים בלבד - עצמו, שלושת בניו וארבעת נשותיהם. לכן הוא לא רצה כנראה לבזבז אנרגיה בתפילה חסרת תוחלת. אבל אם ברור שלא היה סיכוי לתפילה של נוח, למה בכלל להאשים אותו?
משום שבחירתו שלא לתפלל מראה על אטימות רגש. הוא היה צריך להתפלל מתוך רגש של אמפטיה עם כל בני האדם שעמדו להרצח ולמות. נוח מואשם אולי בשכלתנות וחישוביות קרה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש