 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי , הבית האחרון מצביע על התנשאות מוחלטת מצד הדובר ( והכותב ) כלפי קןראי השיר . הרברבנות הזו שאם הדובר אינו יודע דברמה על איי הדרום , כך גם הקורא אליו מיועד השיר אינו יודע . " אשער גם אתה לא יודע ... ", ו "ולך לישון " . נושא השיר עצמו עוסק בקונפליקט צפון -דרום תוך כדי הור מטפל בקונפליקט דרך תובנות פשטניות וסריאוטיפיות : גוגן , סטיבנסון . הדובר אינו חש כל צורך לנסוע לאיי הדרום כדי להכירם , אולי מכיוון שהשיר חלול או שדוברו חלול כי הרי הדובר יוצא כנגד תושבי הצפון כאשר למעשה הוא חלק מהם . זה הפרדוקס הגדול של השיר , ההתחסדות . הערת ביניים - הצמדת המילים אינה תורמת לשיר . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם אני רואה מחדש, איך אמירות שנאמרות כפשוטן מתקבלות בצורה עקומה על ידי פרשנים פוסט מודרניים 1. ולדבריך: אני ראיתי דווקא יופי גדול בשיר. הדובר מודה מייד שאינו יודע דבר על איי הדרום, ודווקא לכן האסוציאציות שהוא זורק (גוגן, סטיבנסון), באות לחדד את הנקודה - הוא דובר מבחוץ, הוא קרא פעם ספר או ראה פעם ציור של ילידים בטאהיטי, וזה כל מה שהוא יודע. דווקא משום כך, הרגע השקט הזה של ההרהור במה שהוא כבר כנראה לא יידע, שובה את הלב. מין ניסיון לסכם לעצמו את כל הפרטים הלא חשובים שהוא מקשר במוחו עם איי הדרום, ולהבין שאלה רק פרטים שוליים, ושלעולם לא יבין באמת. וכמו שהוא לא מבין, גם תושבי האיים לא מבינים מושגים שעבורו הם יומיומיים (משאבים מתכלים, למשל). יותר מהקונפליקט בין עולם ראשון ועולם שלישי, ראיתי פה התייחסות לפער שיש בין אדם לאדם, בין עולם לעולם, בין מקום למקום, רגע של הבנה שכל אחד מאיתנו קיים לעצמו, ואיזו עבודה בלתי אפשרית היא זו להיכנס למוחו של אחר. הלא אפילו את המטבח של אחותו הוא לא ראה, ומעיד עדות שמיעה בלבד - היא סיפרה לו שתלתה את המפה. כל אדם הוא אי :-) לגבי "לך לישון" - הייתי יכולה לחיות בלי השורות האחרונות האלה, אבל מן הסתם הן מופנות אל הקורא במין חיבה. כאילו אמר "גם אתה לא יודע כלום, גם אני לא, בוא נרד מכל העניין ודי". וכפי שהיו מפרשים אוהבי הארס-פואטיקה, גם הקורא לא יוכל לעולם לרדת לעומק השיר כפי שהוא, ואולי המשורר לא יוכל לעולם להפליג קרוב מספיק אל עבר הקורא? אולי. ומעבר לכל זה, אחרי קריאה ראשונה מהירה, השיר נעים ורך ומהנה מאוד לקריאה. כמעט במצלול של שיר ילדים, נדמה לי. נהניתי מאוד. 1 זה לא נוגע לערן ישירות, כמובן, הדברים שלו רק מזכירים לי דברים שאמרו פרשנים פוסט מודרנים. זה כן גורם לי לחשוב שנמאס ודי מההתחכמויות והפיתולים של כל דבר, מאה פעמים סביב עצמו. כמה שלא תסתכלו מסביב, זה העולם המחורבן, זה החיים הפאתטיים שלנו, ואנחנו צריכים לחיות עם מה שיש. בא לי לחזור למודרניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. משום מה היה נדמה לי שראיתי שם מקרר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארונות ספרים, זה מה שראית שם, אבל הארכיבאי שלנו כבר תייק את העובדה שעל המקרר שלך תלויה מפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפה על הדלת דווקא. על המקרר סתם סטיקרים ומגנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארכיבאי תעד שהאסוציאציה הראשונה של ברקת היא "מטבח", ונזכר בההערה ההיסטורית הבאה: תגובה 94406 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עלמה! אני דורשת עורך דין! בכלל אין לי קטנה! ...אותך לפיליפ ק. דיק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן ויכולתי לנסח זאת טוב יותר, אך איני חש שיש בכך צורך. אני מקווה שהתגובה הזו והתגובות שמתחתיה בעץ סוגרות את נושא היוהרה, אשמח להשיב אם צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה''ל ''יתכן ויכולתי לנסח את נקודת מבטי טוב יותר, אך איני חש שיש בכך צורך'' ולא כפי שנכתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כברקת, גם אני לא חושבת שיש כאן התנשאות. יש פה הכרה פשוטה בעובדה שאם אתה קורא את השיר, הרי אתה, כדובר בשיר, מבני הצפון. וההשערה הבסיסית של הדובר היא שבני הצפון אינם יודעים (ואינם מסוגלים לדעת) על בני הדרום. כל האסוציאציות המובאות בשיר הן אסוציאציות של "בני הצפון" - גוגן, סטיבנסון, הרמיזה לעליסה בארץ הפלאות. וכולם מצביעים על ידע אפיזודי ושולי על בני הדרום. הדובר סובר, כי אלה הדברים הידועים לבן הצפון על הדרום, ומכיוון שאלה דברים שאינם מהותיים ואינם יכולים לפצות על העדר הידע והחוויה של להיות בן דרום, הרי שגם אתה, הקורא, יודע מעט מאוד על בני הדרום. יותר מזה, הבחן במילותיו המדוייקות - הטענה היא כי שיר זה לא *חידש* דבר על בני הדרום ("שלא ידעת טרם שיר"). והסיבה שלא חידש דבר היא, שהוא משתמש בידע הקולקטיבי של בני הצפון. העובדה שהדובר מניח שאתה בן צפון מראה גם, שכשם שבן הצפון לא ידע על בן הדרום, כך גם להפך. שכן, הוא מניח שהשיר לא יגיע לעולם לידיו של בן דרום. מדובר בתרבויות נפרדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, היה אפשר להכניס לרשימת האסוציאציות גם את הנסיכה פטרוזיליה מ"35 במאי" של אריך קסטנר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין קטן בשירה (אפילו קטן מהקטנים שבמבינים) אבל בכל זאת, קצת הבנת הניקרא: "גם אתה לא יודע דבר:על איי הדרום:שלא ידעת טרם-שיר" <התחלת הקסם> קרא שוב, ביחד עם "שלא ידעת טרם-שיר" ותראה איך ההתנשאות המוחלטת מצד הדובר, עליה דיברת, הופכת פתאום להצטנעות כמעט מוגזמת. </סוף הקסם> עכשיו, לאיפה ברחו לי כל הארנבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מה שכתבתי ... כתבתי שרברבנותו של הדובר היא בכך שאחת מטענותיו העיקריות בשיר היא הפסוק הלוגי הבא : אם אני-הדובר לא יודע משהו על איי הדרום ועל תושביו ככל הנראה שגם אתה-כקורא לא ממש מבין גדול . זה מה שכתבתי שם וזה מה מובע בשיר - לא נגעתי . זו בעיניי התנשאות . למה זו התנשאות - מכיוון שיכול להיות הסיכוי הקטן ביותר שאחד מקוראי השיר כן מבין וכן יודע משהו ודברמה על איי הדרום . בתור גילוי נאות אודה כי לי עצמי חסר הידע ההוא . אבל גם אם אחד מקוראי השיר העכשוויים או העתידיים כן יודע דברמה על הדרום כי אז הפסוק הלוגי שמעלה הדובר הינו מבוסס על התנשאות . אולי גם היא חלק מתכני השיר - גם זה מותר . אם אתה בוחר להשתלח ולשולח אותי בחזרה לכיתה א' - ניחא אבל בוא תצטרף - גם לך לא תזיק הבנת נקרא . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רציתי להשתלח. סליחה אם זה מה שהשתמע מדברי. סתם הייתי קליל ולא רציני. במילים אחרות: זה רק שיר, קח את זה בקלילות. כמו שאומרת SHERYL CROW: "Gonna tell everyone to lighten up" אינני מצליח למצוא את ההתנשאות עליה אתה מדבר (אבל כנראה שמדובר באטימות שלי לשירה). מה שאני ראיתי שהמשורר אומר לגבי הידע שלו ושל קוראיו זה את הדבר הפשוט הבא:א. אני לא יודע שום כלום על איי הדרום, פשוט גורנישט ב. משום שאני לא יודע שום כלום על איי הדרום, אני מניח שלא חידשתי לך משהו חדש לגבי איי הדרום ג. מה שידעת קודם על איי הדרום (לפני קריאת השיר), אתה יודע עכשיו (למה שבור שכמותי - בעניני איי הדרום, יחדש לך משהו עליהם?) ד. אני הבנתי שאני לא באמת יודע משהו על איי הדרום, אולי גם לך כדאי לעשות איזה בדק בית, JUST IN CASE. התנשאות אני לא רואה פה. אבל כנראה שזה אני ואטימותי המוחלטת לנפלאות השירה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אין פה התנשאות. הדברים הם בדיוק כפי שהסברת אותם. אולם נזכור כי טקסט הוא דבר שנקרא בזמן, מילה אחר מילה, והעובדה שבסופו של דבר מתברר משהו לא אומרת שעד ההתבררות הסופית אין למה שנקלט השפעה מתמשכת על הקורא. הדובר מסביר שאינו יודע דבר על האיים ואז אומר שהקורא לא יודע דבר ואז מוסיף שהקורא כנראה אינו יודע דבר שלא ידע לפני קריאת השיר. כלומר אומר שהשיר לא חידש ולא שהקורא לא יודע כלום. עד השורה שאומרת שהקורא לא ידע דבר שלא ידע "טרם-שיר" נתפס הדובר אכן כמתנשא ולאחר שהדברים מתבהרים מסתבר שאינו כזה אולם האפקט הראשוני כנראה שרד בתודעתם של קוראים מסוימים, ויש להם את כל ההצדקה לכך. תלי תלים של מחקרים נכתבו בנדון ולא נכביר אותם פה, אבל הדבר מוכר ושתול היטב בצורת התפיסה שלנו. ולהמחשה פשוטה: כמה מאיתנו מחקו מתודעתם עלבון צורם לאחר שקיבלו התנצלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותב פשוט השתעשע לו ברגשות הקורא. הוא עלב בו ואז בעצם, שורה אחר כך, הוא שינה את המשמעות לכך שבעצם לא היה פה שום כוונת עלבון (אלא להיפך). משעשע. אני נוהג לקרוא עד תום, לפני שאני באמת מתחיל להבין ולכן כנראה פיספסתי את חוית ה''העלבות'', אותה חוה ערן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אני יכול להבין גם את מה שאתה ואור התייחסתם אליו . מצד שלישי , אני עדיין מחזיק במחשבה אותה כתבתי . מצד רביעי , לא נעלבתי . כתבתי את מה שכתבתי באופן כללי וביחס לשיר . כמה צדדים יש בכלל למטבע ? ! אוף . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאם ניכנס דווקא לרעיוניות השיר ונתעלם לרגע מהמשפט "הראוי לשמצה" נגלה שמאחור מסתתר דווקא עיקרון פשטות האדם וקטנותו אל מול "איי הדרום" (מקום מופשט יחסי המבטא את מכלול הדברים שעוד לא ראית ועוד לא קרו לך במידה כזאת או אחרת) אני לא רואה כאן התיימרות או רברבנות או התנשאות, אם ממש תרדו לסוף הרעיון תגלו שגם אתם (ואף אחד) בעצם עוד לא מכיר את איי דרום, רק רברבן ראה הכל, אך פספס כל כך הרבה בדרך. איי הדרום כאן הם בגדר מטאפורה! צאו ממפת הגלובוס. בנוסף, רק מי שמסוגל לחוש רגשי נחיתות (כן, זה קורה לטובים ביותר) מסוגל להרגיש שמתנשאים מעליו. ערן קח זאת לתשומת לבך. גם אתה!! עוד לא ראית את איי דרום, ולא ירדת לעומקם. בהצלחה במסע שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |