 |
אין פלא שיש לנו כל כך הרבה ימי זכרון, כל אחד מוקדש לקהל מתים אחר. אנחנו כל כך מפוצלים כעם שאפילו מתינו אינם עשויים מקשה אחת, יש לנו קבוצות מתים שונות, וגם תביעותיהם מאיתנו שונות. הדוגמא המובהקת היא הבידול שמאפיין את קורבנות השואה. מספרם המיתולוגי קבוע, אין לשנותו ובפרט אין לגרוע ממנו - מעשה כזה נחשב להכחשת השואה. בעוד שמתינו הקדמונים תובעים מאיתנו לשמור על נחלתם המדומיינת מנהר מצרים ועד נהר פרת (או כל גרסה מקסימליסטית אחרת) ולהמשיך לעבוד את אלוהיהם, הרי שתובענותם של קורבנות השואה שקטה יותר, כמעט אילמת, עיקר רצונם הוא שנזכור אותם, שלא נשכח את זוועת מותם.
אלמלא היו קורבנות השואה קבוצה נפרדת לעצמה לא היה הרב עובדיה ממהר לקבוע שהם היו גלגולי נשמות חוטאות. שהרי אם טענה זו היתה חלה על המון המתים היהודיים בכללותו היו נמנים עמם, חס וחלילה, גם מתים הקרובים ללבו וללב חסידיו. צריך לתת את הדעת על כך שבטענתו זו הקים מחיצה נוספת המבדילה את ששת המליונים מהמון מתינו האחרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש