 |
אני קורא על מעצרים באום אל פאחם ומקבל את תחושת ההסתה של הציבור היהודי נגד הערבים. אני קורא על בעיית האבטלה כבעייה של ה"שכבות החלשות". אני קורא על בית המשפט העליון אשר מאפשר למדינה לסכן את מקורות המים שלי על ידי סלילת כביש חוצה ישראל. ואני יודע שבעוד שבועיים, ב26 לספטמבר, יגיעו עשרות אלפי מפגינים לעצור את הכינוס של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בפראג. ואני נקרע מבפנים. אני נקרע כי אני רואה איך הממסד מממשיך לנצל ולזרוק את העניים, לפגוע בשירותי הבריאות והחינוך ולאפשר את השחתת הסביבה. זאת בעוד בעלי ההון סופרים את רוחייהם. זאת בעוד חלק ניכר מהציבור ממשיך לאכול את התעמולה של הממסד כאילו הבעייה היא הדתיים, או הערבים, או הרוסים או העובדים הזרים. הפשע, האלימות, ההידרדרות החברתית, הרס הסביבה – אלו כולם תוצרים של מכירת המדינה לידיים של קומץ בעלי הון. הגזענות, השנאה והפונדמנטליזם הדתי עולים כאשר הפערים הכלכליים עולים, והאדם הולך ומאבד את מקורות חיותו. הקידמה המזויפת שמוכרים לנו לוחות הפרסומת מסתכמת בעלייה במקרי הסרטן, בפקקי תנועה אין סופיים, בנערות המרעיבות את עצמן, ובאובדן הזהות האישית, האזרחית והקהילתית. כדי לשנות את החברה אנו צריכים לפעול גם לשינוי בתוך עצמנו. לקום מ"עומקי המצולות של משפטים קדומים וגזענות" כדברי ד"ר מרטין לותר קינג, וליצור סולידריות כדי להתמודד מול תרבות הצריכה המטורפת, ונגד השלטון של בעלי ההון. כדי לצעוד לחברה שבה זכויות אדם יהיו חשובות מרווחים, והסביבה נשמרת לטובת הדורות הבאים.
ב 26 לספטמבר אתם יכולים לשבת מול מסכי הטלוויזיה ולראות את ההפגנות מכל העולם. אתם גם יכולים לכבות אותה, לצאת לרחוב, ולעשות עוד צעד למאבק למען צדק חברתי גלובלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש