 |
רון,
שלום רב,
בשונה מפרשנותך, לדעתי, "הכלה המשחררת" הינו ספר מדויק, שמצייר דיוקן אמפתי אך מעלה גיחוך של השמאל הישראלי האינטלקטואלי (או שמא נאמר "משכיל"?). הספר כתוב בעיקר מנקודת מבטו של המזרחן (האשכנזי, מן הסתם) ריבלין, ולכן נועד לבטא את תפיסותיו והשקפתו. השקפה זו, כפי שמצייר אותה יהושע, אכן נגועה באלמנטים גזעניים ובהחלט לא "תקינים פוליטית". אך הכוונה אינה להשתמש בריבלין כבבואה לדיעותיו הגזעניות של יהושע עצמו, אלא דווקא להיפך: להציג כיצד החוקר הבלתי נלאה רואה את מושאי מחקרו דרך עיניו הסובייקטיביות, המערביות-מתנשאות – ונכשל שוב ושוב בהבנתם. מכאן שאין בהצגת דמויות הערבים או המזרחים בסיפור משום התנשאות לשמה, אלא הודאה בחולשה: גם האדם המשכיל, הרציונלי, שהקים משפחה רציונלית ואנליטית לתפארת (אשה שופטת, בן ארכיטקט ובן אחר קצין מודיעין), נכשל בקריאת המציאות עקב דעות קדומות ונקודות מוצא סובייקטיביות לחלוטין. כשלונו של ריבלין לפענח בכליו הרציונליים את המציאות מתבטא בכל צירי הפעילות שלו: הן מול בנו הבכור ומשפחתה של גרושתו, הן מול הסטודנטית הערביה והן מול ההיסטוריה האלג'יראית. ריבלין, למעשה, פועל ללא אינטואיציה, ללא אינסטינקטים, ולכן נכשל. כוונתי ב"אינטואיציה" ו"אינסטינקטים" הינה למובן הרחב שלהם: לחיבור מיידי למציאות מסוימת, להשתייכות (חברתית, פוליטית וכו') לאותה מציאות, וליכולת לחוש במובן העמוק וממקור ראשון את המציאות הזו. האינטואיציה אינה תחליף לשכל הרציונלי ולניתוח הקר (לרוב היא באה איתם), אבל היא קודמת להם ומעשירה אותם. דווקא דמויות המשנה בספר מפעילות היטב את האינטואיציה שלהן, ולכן מצליחות להתמודד בצורה מוצלחת יותר עם הקשיים בהם הן נתקלות: סמאהר, הסטודנטית הערביה, שמנצלת את הלהט המחקרי של ריבלין להתקרב ל"מושאי המחקר" שלו; פואד רב המלצרים, שמנצל את זרותו לתפקד כאיש-סוד של היהודים, אך גם משתייך לערבים (כמו בכנס המשוררים בראמאללה); חגית, אשתו של ריבלין, שחשה את מצוקתו של בנה ומבינה שאמת לא תביא בהכרח לצדק; תהילה, בתו הבכורה של בעל הפנסיון, שבחרה מרצון באהבת-אב מעוותת.
יהושע, אם כן, מודה גם הוא בחולשתו. משפט מפתח הנאמר בספר הוא (פרפראזה שלי) "אם איננו יכולים להבין את הגיונם של הערבים, לפחות ניהנה משירתם" (אני מתנצל מראש אם הציטוט אינו מדויק, אך זו רוח הדברים). כלומר – עם כל האמפתיה והרצון הטוב, "אנחנו" (במובלע, המרכז-שמאל האשכנזי הישראלי-יהודי) נעדרים יכולת אמיתית להבין את המרחב בו אנו נמצאים, כי אין "לנו" כלים. הרציונליות וההשכלה אולי מעשירים את גוף הידע שלנו, אך לא מקרבים אותנו להבנת התודעה "שלהם" (של הערבים באשר הם, של האלג'יראים או של עופר). היתרון "שלהם" עלינו נובע מיכולתם להבין את מצוקתנו, ולהיעזר הן באינטואיציה והן בשכל וברציו כדי לקדם את מטרותיהם.
לכן, יותר משהכלה משחררת את ריבלין – היא משוחררת מהמילכוד של אי-הבנת הסביבה בו הוא לכוד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות