 |
אתה טוען כנגד מאיר עוזיאל, שמאמרו הוא מגמתי ומתחסד", ומביא בתגובה מאמר נגדי, שאמור להסיר את המעטה המזויף של עוזיאל ו"לאזן" אותו.
אבל המאמר שאתה מציג, הוא מגמתי באותה המידה: אתה מתאר סצנה, שכמו נלקחה מסרט קולנוע - היא מלאת אקשן, ודרמטית. נראה בה קרב של חזקים כנגד חלשים, כאשר שרשרת של מקרי עוול נפשעים שאתה מציג, פורטת על רגשותינו ומכריחה אותו להזדהות עם הקורבן.
אבל הסצנה הזו אינה אמינה. היא אינה אובייקטיבית, ואינה משכנעת. זו סצינה מהסרטים. קל מאוד להגיב על המאמר בביטול, אחרי תיאור שכזה.
בנוסף, שימוש כה רב במניפולציה רגשית להבעת טיעון הוא סוג של דמגוגיה, שבמקרה הזה בולטת לעין ממרחק רב. כתוצאה מכך, קשה מאוד "להתווכח" עם הנאמר באופן לוגי, משום שכאשר בשרו של טיעון מבוסס על אמוציות, כל ערעור עליו מציג את המערער כחסר-רגישות.
לכן, בבואך "לאזן" את עוזיאל, מאמרך החטיא את מטרתו, משום שכפי שמאמרו של עוזיאל לא שכנע אותך, מאמרך שלך לא ישכנע את אלו התומכים בדעותיו של עוזיאל. (הוא יכול, אומנם, לעזור לשכנע את המשוכנעים, אבל אין לכך הרבה טעם, לא באייל, לפחות). האמת, מן הסתם, נמצאת איפה שהוא באמצע, וכנראה שאין לה עדיין תיאור אובייקטיבי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש