הדת והמדע אינם סותרים, אבל 9024
אם מתבוננים בהיסטוריה אפשר לראות שפעם היה לאלוהים תפקיד הרבה יותר מרכזי בחיי היום-יום מאשר היום. הוא היה זה שבאופן אישי ייצר ברקים ורעמים, הוריד גשם, נפח נשמת חיים ועוד, ועוד. . .

היום הרבה יותר קל לו לאלוהים: הוא רק צריך לסדר פעם אחת ובחכמה את חוקי הטבע - והעסק עובד לבד כמו אוטומט לפי התכנית: לא צריך יותר להזעיק את אלוהים אישית מהמיטה באמצע הלילה כדי להסביר למה יורד גשם - יש גאופיזיקה ותמונות ומשוואות של התנהגות העננים ולחצים ברומטריים וחבל להטריד את בורא עולם - הוא הרי סידר את זה בחכמתו אי אז ומאז זה עובד, ולהסביר למה ואיך בטח כבר נמאס לו.

וכך עם כל סופת רעמים שמעלה אסוציאציות על המקצועיות של החזאים במקום על זעם אלוהי קדוש ועל חטאים עובר לו עוד רגע שבו אלוהים לא ממש מורגש - לא שהוא לא שם, אבל הוא לא הגורם המיידי; דמותו נעלמת מאחורי מסך של הסברים ורק מי שממש ממש מתעקש לרדת לסיבות הראשוניות עדיין רואה אותו.

ובתהליך אכזרי ואיטי הולך בורא עולם ונדחק אל השורות האחוריות, אל מאחורי הקלעים: גשם, שטפון ברד, ליקויי חמה ולבנה, רעידות אדמה - עונשי האל אבל גם תזוזת לוחות טקטוניים, חוקי גרביטציה בפעולה ומרוב פרטים כבר בקושי רואים את אלוהים שצריך להסתפק בתפקידי משנה ולחיות מהשאריות שמשאיר לו המדע, שמשנה לו כל 200 שנה את החוקים עם עוד איזו מהפכה קופרניקאית או יחסותית ושוב צריך להסביר מה אלוהים עושה באופן שיתיישב עם כל העובדות החדשות שמקובלות היום . . . מעייף . . .

מילא לאבד יוקרה בענייני איתני טבע אלא שמדי פעם זה מתחיל לגעת ביצורים חיים, ששם זה נהיה כבר תחום קצת רגיש, עם כל הגנטיקה שלא ממש מאפשרת לאלוהים לנפוח נשמת חיים במישהו (פעם האמינו שהמסכן באמת מנפח נשמות כל היום - וגם בלילה הוא עובד - החרוץ) ויש תהליך ארוך ומסובך עם זרע וביצית ופתאום לא ברור מתי זה הופך מדומם לחי, ורגע מה עם קדושת החיים ואוי צריך להחליט! אבל צריך גם להתחשב במדע, והחיים קשים ולמה אבות אבותינו היו פטורים מכל המאמץ האינטלקטואלי המשונה הזה והנה אלוהים שוב נהיה קצת פחות בולט בתמונה. לא, אי אפשר לומר שהוא לא נחוץ יש הרבה שאלות בלי תשובות אבל אעפס נקרא לאדוני כשיתעורר צורך דחוף ודוחק בשיעור הקומה של ישות כאדוני, ובינתיים ישב נא במשרדו ויהנה מן השלווה והופס - הדת התנדפה מעוד תחום שבו הצטרכנו לאלוהים השכם והערב ומה יהיה אם הרפואה חס וחלילה תמשיך להתקדם, ואלוהים הולך ומפסיד בנקודות והקרב נמשך ונמשך והיריב מכרסם בתהילת הבורא באלף פיות קטנים ומה יהיה באחריתנו?

אלא שאלוהים לא פראייר, ויש לו מבצר חזק בלב בני האדם, ששמה עוד חגיגה רוחשת של יצרים ומיצים ורגשות, שנאות קנאות ויאושים ואושר גם - ורק לאלוהים הפתרונים מה לכל השדים והרוחות קורה שם.

ולפסיכולוגיה ולנוירוביולוגיה ולמנתחי המוח ולפסיכיאטרים ולסוציולוגים ו. . . רגע מה קורה פה? הרי שוב הם מנסים את הטריק הישן שלהם להסביר את הכל עם המדע ולהרוג את כל היופי שבעולם עם ההגיון הקר שלהם ומה יהיה על האני ה אלוהינו ה אחד?
שהם רוצחים את המוסר ומטמאים עוללים בלימודי שווא ומשחקים באש ומקלים ראש ביצר וכל הידע והחכמה שבדת הם משליכין לפח האשפה ואחריתם רעה ומרה!

ופה נאמרת נקודה חשובה:
שלדת יש אכן נסיון של אי אלו אלפי שנים בחקיקת חוקים שיש בהם כדי לשמור על מידה מסוימת של יציבות בחברה.
מה שאין לומר על האפיקורסים שכל קיומם מזה כמה דורות ואין בידם קבלות על ידיעתם בטבע האדם, ובהעמדת חוקים המסייעים לחברה להגיע לאריכות ימים.

ומה נפקא מינה שעם הנסיון באה החכמה - וככל שהחילוניים מרבים נסיון מרבים גם חכמה וחוקיהם משתפרים ומתחילים לפשפש אף ביחסים שבין אדם לחברו בלי להזכיר שם אלוהים כלל - שזה היה אי אז בימים מבצר בלתי כביש של האמונה הדתית - שהרי מי חכם וידע לחוקק חוקים שיביאו אושר לכלל השבט והחברה והאומה ויטילו מורא בליבו של האדם הבודד למען לא ילך אחרי יצרו הרע?

והנה אט אט לומדים גם החילונים את התורה הזו ומחוקקים חוקים שרק לאלוהים לחוקקם כגון שלא יוכל גבר להחזיק באשתו אם אינה רוצה בו ושלא יכה אב את ילדו וכל זה אף ללא הזכרת שם האל, וחלף זאת נתלים במיני רעיונות משונים, מוסר בלבוש מדע, על נזקים לנפש הילד ושוויון הגבר לאישה - והאל נסוג מבוייש לפינה וממתין שיקראו לו רק בעניינים
החשובים באמת ש - איך לומר - מתמעטים והולכים, והזמנים קשים, ועבודה הרבה אין והאנשים מחוקקים להם לבדם עוד ועוד חוקים . . .

ואלוהים תמיד שם, ותמיד יהיה; כי שאלות ללא מענה תמיד יהיו.
אבל ככל שנבין יותר את טבע היקום,
וככל שנחקור יותר את טבע החיים,
וככל שנעמיק יותר בטבע האדם ובמבנה המוח,
כך נזכר בו פחות.
במי?
באנגלית זה נשמע פחות טוב :-) 9039

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים