|
||||
|
||||
באדיבותו של ערן בילינסקי: המאמר עוסק בסתירה העקרונית בין הרצון להעלות את רמת החיים של הרוב העני בעולם, ובין הרצון לשפר את מצבו הסביבתי של העולם. המסקנה היא שיש צורך בהגבלת הילודה בעולם, כדי שיהיו די משאבים להעלאת רמת החיים. חסרה לי במאמר התייחסות למודל הסינגפורי ולמודל המערב-אירופאי: אחד של "דיקטטורה נאורה" בה יש תכנון משפחה ותכנון אוכלוסייה ארוך-טווח, ושני בו אין הגבלת ילודה, אך הילודה יורדת לשיעורים נמוכים מאוד, שיביאו לצמצום האוכלוסייה אלמלא הגירה חיצונית. |
|
||||
|
||||
בסינגפור אין הגבלת ילודה, להיפך, יש עידוד של ילודה בקבוצת הרוב הסיני על מנת לאזן את הילודה הגבוהה של קבוצת המיעוט המלזי/אינדונזי. |
|
||||
|
||||
דווקא הבנתי שבמשך שנים היתה מדיניות תכנון ילודה, לא בכפייה אך ע"י חוקים שונים שמסייעים לילודה נמוכה. בשנים האחרונות, לפי מה שהבנתי, החל עידוד ילודה כיוון ששעורי הילודה יורדים מתחת לסף המבטיח המשך צמיחה כלכלית. האם תוכל להביא קישורים לדבריך שהעניין קשור דווקא לסיבות של יחסי רוב ומיעוט? |
|
||||
|
||||
כתוב על זה בספר של גבי וימן וברוך נבו ''החידה הסינגפורית''. בכל מקרה, אתה צודק, הם ניסו לאורך שנים לצמצם את הילודה אבל זה לא עבד על קבוצות המיעוט ולכן הם עברו לעידוד הילודה של קבוצת הרוב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |