 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רוצה להישמע כמו "זונה פוליטית" ולנצל סיפור אנושי כדי לירוק את האני מאמין שלי, אבל...אולי בכל זאת ;). אני רוצה לדון בנקודה אחת בסיפור, שלמראית עין היא לא המהותית אבל לדעתי שמה קבור הכלב. חברה דתיה שלי ציטטה מדברי הרב קוק:"לעולם אין האמת נמצאת רק בחלק אחד של הציבור". נכון. אני מאוד מתגאה באופקים הרחבים של האינטלקט החילוני ומהעומק והדקדוק בדיון בדברים, אבל לפעמים אנחנו שועטים קדימה אל הקידמה והאור ומתברברים בדרך (מלשון ברברים). קשה להכחיש שבחפשנו את הקידמה שכחנו קצת *להתאמץ ולהיות אנשים יותר טובים..לדעתי זה קורה כשמחפשים תשובות מוחלטות (שיכולות להיות גם האמירה הכוללת שאין תשובות מוחלטות..). תאוריות מוסר נעלות יכולות להתחכם יותר מדי ולהפוך למפלצת נוראה (כמו הטענה של איכמן, שנהג ע"פ תורת המוסר של קאנט..). אחרי דשדוש מה בלימודי הפילוסופיה, הגעתי לדעה שהיצרים הקמאים של האדם הם אלו שמכניסים תוכן לתאורויות מוסר, למשל, ולא להפך. אנחנו לא ממש רוצים לראות באנשים קצת פחות ברי-מזל כחלק מאיתנו, ונוכל לתרץ את זה בהמון סיבות מתוחכמות, אם ידחקו אותנו לפינה. ככל שהפינה יותר צרה כך ההתחכמות יותר וכחנית ו..מתוחכמת. ומה לזה ולציבור הדתי? כי יש משהו מנחם בלחיות בחברה שמונהגת ע"פ קודים קבועים ופחות גמישים (תרי"ג מצוות..). אולי גם לעולם החילוני כדאי שיהיה קוד אתי של ממש, ממוספר ומקוטלג, ולא עקרונות מעורפלים (כמו מוסר ומצפון). נ.ב. להקדים תגובה לתגובות - ברור שגם בחברה הדתית אפשר לסלף ולעקם כל מצווה לפי ראות עיניך, אלא שלדעתי ברמה הפשוטה ביותר שקיימת - ביחסים הבין-אישיים - כאן עוזרת ההלכה (למשל) במרשמים שהיא נותנת. אני רוצה להיות חילוני נאור, חושב ומתחבט, אבל שלא שוכח לנסות ולהיות..בןאדם יותר טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שאתה טועה כשאתה מקשר ישירות בין התנהגות זולתנית יותר בחברה מסורתית לבין קיומו של קוד אתי חברתי מחייב יותר. העצמאות המחשבתית והערכית שהיא חלק מהשחרור החילוני, ושמנוגדת לקוד חיצוני נוקשה, דווקא מסייעת לרמת הסובלנות: אם אין ראיה מוסרית צרה אחת שמקבלת את אישורה האבסולוטי של הסביבה האנושית, הלחץ על בני אדם להתאים את עצמם להתנהגות מאוד מסוימת, ולדחות אנשים שמתנהגים אחרת, קטן. יש דברים בעיתיים בחברה החילונית, ויש דברים יפים בחברות מסורתיות, אבל הפיתרון לחוליי החברה המודרנית הוא לא בחזרה עיוורת לחיפוש מדכא (Oppressing, לא Depressing) אחרי ערכים אבסולוטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, אולי לא הבהרתי את עצמי נכון: אני בהחלט לא רואה בדגם של "חיפוש מדכא" תשובה (עדיין, לפחות, מקווה שגם לא בעתיד..). זהו בוודאי לא הפתרון של תחלואי החברה המודרנית. רק ציינתי ש"להם" יש איזה משהו שבא לידי ביטוי בחיי היום יום, שחסר מאוד כאן. אומרים שמאז המהפכה התעשייתית נוצרה חברה דורסנית במרוץ המטורף שהיא מריצה את אנשיה. זו לא שאלה של סובלנות כי אף אחד לא ימצא מילה רעה להגיד על עיוורים - אבל לאף אחד אין כח לכאב ראש הזה...("יש לי מספיק צרות בחיים, אני לא צריך גם להיות לשכת הסעד")... הפתרון - בהחלט לא להצטרף לכת האיימישים. ההצעה שכל אחד צריך להשתדל ולהיות יותר פתוח ובןאדם יותר טוב - קצת נאיבית ומתקתקה משהו. לי בכל אופן, מפריעה המציאות הזו, אבל אין לי רעיונות ממש טובים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שגם לעולם החילוני יהיה קוד אתי??? לעולם החילוני יש קוד אתי! הוא אינו כולל מלמולים חסרי שחר לבורא עולם, ולא איסור לאכול קלמרי אחרי מצה. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" הומצא על ידי יהודים, אך לא קיים בדת היהודית. הוא קיים רק בחברה החילונית. ומכאן לסיפור המדהים על חברתה של הגברת פינק. הבעיה היא חוסר אמפתיה של הציבור כולו. חוסר היכולת לשים את עצמך לרגע במקום הזולת, ולנסות לדמיין את תחושותיו. זה, והפחד. הפחד שקצת מהאחר ידבק גם בי. אני קורא את הכתוב ודי מזדעזע. האם כאלה אנחנו? האם אני כזה? הייתי רוצה להשיב בשלילה, אך במחשבה שניה, אכן אין לי אף חבר עם מגבלה גופנית רצינית. מקרה, או דחיה אוטומטית של אפשרויות כאלה? שומה על כולנו לשים לב. ותודה לגברת פינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתבלבל. בעולם החרדי למשל, החריגים סובלים הרבה יותר. שם למשל, לעיוור באמת אין סיכוי להתחתן עם מי שאינו מוכה גורל. הם לא נהנים שם לא מתמיכה חברתית ולא משום יתרון. ה"אולפנא המהוללת" היא בעצם מוסד דתי עם ערכים מערביים רבים. החברה הדתית אכזרית לחריגים ומנדה אותם. הם נסבלים בתוכה כמין עונש שצריך לגלגל עיניים לשמיים ולקבל אותו באהבה. עד כאן, לא מילימטר יותר. ללא עקרונות "חילוניים"" ברורים (האם זו לא דת אחרת?) החברה החילונית מערבית.. הטובה ביותר.. הולנד, דנמרק, שבדיה, נורווגיה, גרמניה, ארה"ב הלבנה, הן ההוכחות הטובות ביותר לכך.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים ממש אכזריים. איזה אפסים. הם מתעללים בזקנים. הם שוברים כסאות גלגלים של נכים. הם צוחקים על מפגרים. הם מכים אוטיסטים. הם מקללים חרשים. הם קושרים עיוורים לקורקינט. בכל הארץ אין ולא היה מוסד חסד ועזרה לזקנים ולנכים או מוסד לימודי למוגבלים. בציבור החרדי כמובן. יש גם שומר בכניסה לבית הכנסת מפני מי שפגועים שכלית. רציתי להאיר את פניך "לא עיוור"! אם אתה לא עיוור מי עיוור? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |