 |
בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים בבוסטון, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על עליונות העולם החופשי במדע ובטכנולוגיה.
ההאשמה על חוסר הענין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי-ספרינו, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי-הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים – אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.
אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" (*) היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשלושים השנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א' ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הנסיון השורשי שהוא הבסיס של מדינתנו: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צומחת חברה דמוקרטית, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. העולם המערבי נבנה על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור!
התרופה לבעית הבורות המדעית היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל נסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר, כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר ובאוניברסיטואות – חופש לכל ילד ולכל תלמיד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכל, הדחף של הילדים והתלמידים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו ועל האוניברסיטואות לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המירבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, יחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הבאה, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפאשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר – למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בנסיון של בית-הספר סדברי-ואלי (http://www.sudval.org ) בפראמינגהם, ארה"ב, אשר הוקם בשנת 1968 ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכל מצויינות, כפי שהיינו מצפים – לא פחות מצויינות מניסיון דומה אשר נעשה שם ברמה לאומית על ידי שלוש-עשרה מושבות קטנות ועניות, לפני מאתיים שנה!
----------------------------------------
(*) ראה גם: דו"ח ועדת הררי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש