|
בין שמשון לגיבורים מיתולוגים אחרים מצויות מקבילות רבות. שמשון כ"גיבור שמש", שמש-און, ( בסוטה י' ע"א: א"ר יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן ה' אלהים...מה הקב"ה מגן על העולם כולו אף שמשון מגן בדורו על ישראל.) מצד הצגתו כאל שמש נוטה שמשון אל האפולוניות(פבוס,אפולון, הזוהר. מזוהה עם אל השמש)אל השמש בעל השיער הגולש, המבטא הרמוניה ואיזון, אלא שאל דמות שמשון חובר מרכיב נוסף הוא המרכיב הדיונסאי, פראות, קשיות עורף וחוסר ראציונאליות. הדבר אולי מתיישב עם הפן ההרסני של השמש, זה המכלה והשורף. במחלפות שערו יש הרואים סמל לקרני השמש, ובגילוח השיער את חולשת השמש בעת החורף. השתייה ממעין עין הקורא, המשיבה לצמא את כוחו, מייצגת את התחזקות כוחה של השמש באביב, ונשיאת שער עזה רמז לזריחת השמש מבעד לשערים שבפאתי מזרח. דלילה מייצגת האם הגדולה של אלת כנען, במאבקה נגד אלוהות ה'. בל(Bal,1987) טוענת כי בעזרת דלילה הפלישתית מקבלים הפלשתים משמעות ברורה: הם מייצגים את הנשי, בעוד שמשון מייצג את האל הגברי. לענין שהוזכר כי דמות האב נותרת מעורפלת,בסיפור שמשון עדין שרידים מן המיתוס, במרכז הסיפור אשת מנוח, ולא מנוח. היא בגפה כשהיא מדווחת על ההתגלות לבעלה: איש האלהים בא אלי". זהו מונח דו משמעי, המופיע גם בהקשרים מיניים. למרות עדויות להשרדות המיתוס מנסה מקרא להדפם עד כמה שניתן.שערו הארוך של שמשון הוא סמל לנזירותו ולא לכוח על טבעי או סגולה מיוחדת, אומנם כששערו מגולח- שעה שנזירותו בטלה- אין ביכולתו לנתק כבליו. אבל גם כאשר שב שערו לצמוח עדין אין ביכולתו לפעול, כי בשיער עצמו אין כוח. סיפור הלידה הקרוב ביותר למיתוס, המצוי במקרא, הוא הסיפור על בואם של בני האלוהים על בנות האדםוהולדת הנפילים, הגיבורים אנשי השם. זהו עיבוד והפחתת העוצמה שבו, למיתוס האוגריתי. הרצון לטשטש את המסורת המיתית ניכר באמצעות הודאת אם שמשון, המספרת למנוח על בא המלאך אליה, ומנוח עצמו מבקש "איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו" ובהזיכרו לאיש כי דיבר עם האישה-דיבר בלבד.מלאך ה' בא בשנית , ללמדנו שאין ביאה אלא התייצבות. היא רצה וקוראת למנוח, כדי להעביר לקורא את המסר שלמרות התרחשות הפגישה בשדה(מקום פרוץ המועד לפשעים)ללא נוכחות הבעל, לא נתרחש דבר מה לא טהור.
|
|