סנטימטר מעבר לטוב ולרע

העיסוק בגבול המחילה

נש	יום ה', 15/8/2002, 23:41

ראשית - בתקווה ששנתיים לאחר פירסום המאמר המקורי כותבו יקרא את תגובתי - אני רוצה להודות על כתיבת ניתוח/ביקורת זו, שכן מיד לאחר צפייה (שניה) בסרט, חשתי צורך עז להבין אותו יותר.
ללא ספק אחד מהסרטים הטובים ביותר שראיתי. מעבר לכל ניתוח מעמיק - הסרט הוא כה משפיע, עד כדי השפעה פיזית ממש.
ישנן מספר נקודות בניתוח שניתן לחלוק עליהן אולם נקודה עיקרית אחת נותרת ללא התייחסות - העיסוק במחילה.
לקראת סיומו של הסרט יש מעין מונולוג סיום של השוטר שמדבר על סליחה ומחילה ועל גבולותיהם. ובאמת כל מערכות היחסים עוסקות באדם אשר צריך לסלוח לאדם אחר או להסלח ע"י אחרים.
ארל מבקש סליחה מאשתו ומבנו - ולא מקבל אותה.
לינדה מבקשת סליחה מארל - ומנסה להתאבד.
ג'ימי מבקש סליחה מאשתו - היא סולחת על הבגידה אך לא על מעשיו בבתם, שגם היא לא סולחת לו.
דוני לא סולח להוריו.
ורק שני ה"ילדים" נותנים תקווה - סטנלי מבקש מאביו לשנות את יחסו אליו, כך שיוכל 'למחול' לו לפני שיהיה מאוחר מדי.
וג'ים השוטר - מוכן מראש לסלוח לקלאודיה, למרות שהוא לא יודע מה עשתה (ומנסיונו בשטח ודאי יודע מה עלול להיות ה'חטא' שלה).
בסיום הסרט אומר ג'ים שזה הקטע הקשה ביותר, לדעת מתי לסלוח ומהם גבולות הסליחה.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות