 |
|
 |
||
|
||||
 |
אותה חברה, המאמינה שהכל קבוע מראש, עשויה לדבוק בקו החשיבה שלה, ולהניח שגם הפירוד, למעשה, כלול באותה 'תוכנית' מיועדת מראש - שנועדה להבשיל ולהכשיר אותה אל היחסים ה"אמיתיים", כביכול. כל אינפורמציה חדשה תוכל להניב, כאן, את אותה מסקנה שהיתה שם מלכתחילה, זו הנעוצה בבסיס תפיסת עולם דטרמיניסטית. לגישות מסוג הגישה הזו, לא מגיעים אותם מאמינים, לדעתי, מתוך ניתוח של עובדות ומציאות. אלא כאמונה קבועה מראש - 'בילד אין' - בתוך ה'משקפיים', שהם בנו לעצמם, אל העולם. ולמרות שדעתי היא שהמשקפיים האלה יכולות להשתנות, נראה לי שלא עובדות חדשות, הן אלו שיביאו את אותו השינוי. לאמיתו של דבר, אני גם לא בטוחה שהשינוי הזה נחוץ, כידיעה אבסולוטית וקיימת מראש. תפקידה של האמונה הזו, לדעתי, להקנות חוויה של שליטה. ככל הנראה, כאשר חסרים חומרים של החוויה הזו. וזאת למרות שאני חושבת שלא כל אחד שזה חסר לו יבחר בדרך זו. יש דרכים נוספות להתמודד עם המצב. ודרך אגב חלקן, לדעתי, גרועות הרבה יותר. לעניין 'בעיות האהבה', נראה לי שאלו קשורות יותר לבעיות בתקשורת בתוך הזוגיות, ופחות להשפעתן של האגדות. במאמרך ציינת שלא את תהיה זו שתתנגד לצפות בסרט רומנטי בעל סוף טוב. אגב, גם אני לא. אני רואה בזה מפלט זמני - מנוחה מסויימת. אחר כך, צריך, כרגיל, לחזור למציאות. וכל שאר החומרים קיימים, הרי, שם. פנטזיות, אגדות וחלומות, כשהם במינון המתאים וכשההפרדה בינהן לבין המציאות נמצאת בשליטה, נחשבות לבעלות סגולה מחזקת דווקא. במצב זה, נראה לי שהשאלה החשובה היא: איך מתמודדים כשחוזרים למציאות. אמנם, השאלה הרבה יותר פשוטה מהתשובה, ובכל זאת נראה לי ששם הפוקוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. שמוליק: יש מקום שאליו אתה לא מגיע?!.. ב. אדם - קודם כל, אמנם הסדרות והסרטים הללו הם מבית היוצר (ים) של אמריקה, אבל עובדה היא שהעולם צועד אחריה, צעד אחר צעד. אני מכירה כל מיני אנשים, ממוצא ממש לא אמריקאי, שכולם ראו את "אישה יפה", למשל, הרבה יותר מפעם אחת. מה זה מבטא אצלם?.. מפחיד קצת: אולי גם אצלם יש התפוררות של אמונה, אבל אין להם יצירתיות מספקת כדי ליצור להם אגדות משלהם? או שזו פשוט הנוחות הזו, להתעצל על ספה עם קופסאת פיצה ובקבוק קולה (שיהיה דיאט), ולהתרווח מול וידיאו עם סרט של מישהו אחר. אולי הסרטים שנעשים בארץ שונים (ולנוסחאת "המיליונר": אתה בטוח?) אולי לא, אבל רוב האנשים רואים בעיקר סרטים אמריקאיים. ולא רק בגלל שהם הרוב המוחלט של הסרטים. בדרך כלל, סרטים דוברי ספרדית/איטלקית/צרפתית/עברית (תמשיך לבד) זוכים לפחות קהל. יש לך הסבר לזה? ..אה,ושנית: האחים גרים.. נדמה לי שכבר צויין פה שהם לא ממש אמריקאיים. וגם האגדות שלהם לא ממש שונות מבחינת מוסר השכל. ג. למירב: נדמה לי ששלי התכוונה לאמר משהו כמו: כשילד שומע סיפור אגדה, גדל, מבין, וזוכר את האגדה, הוא מבין שזה סיפור. שאין דרקונים ומבוכים בחיים, שהמבוך של החיים קצת יותר אפור, אין רשעים וצדיקים בלבד, אלא בעיקר - אנשים שיש בהם ערבוב תכונות. שחבר נשאר חבר גם אם הוא מעצבן או פוגע לפעמים. ואילו אגדות רומנטיות נוסח שלגיה משאירות בנו משהו: אנחנו מבינים (בכאב לב) שלנשק צפרדע זה גועל נפש, ואין הרבה סיכוי שהיא תהפוך לחתיך, עשיר, עם מכנסיים שנעשים צרים כדי להכנס למגף אופנתי מהמאה ה-18 ועם כתר לראשו; אנחנו מבינים שאם חורגת לא תכשף אותנו (גם אם לפעמים נדמה שהיא לא היתה מתנגדת שמישהו יעשה את זה במקומה), שאין משרתים, ודלעת לא הופכת לכרכרה.. השאלה אם אנחנו משילים ממשאלות הלב גם את השאיפה למצוא את "האחד והיחיד", "נפש תאומה", אותו אחד/ת שתמיד ידע לנפשינו גם בלא מילים, שאיתו אין מריבות או כעסים, שהכל וורוד. אם אנחנו מכינים את עצמנו גם לאופציה שהאושר לא כרוך יד ביד בעושר, ושמחסור יכול ללוות גם כשהאהבה חזקה. בעצם, אגדות מכינות אותנו לחיים ללא מאמץ, וללא מציאות, בעצם: כל ה"זוגות" הללו, שהתחתנו באגדות, לא עברו שיחה אחת רצינית. אין בעצם שום משמעות למהות שלהם, לאופי, לתכונות: העיקר שהם נסיכים ונסיכות, שיש להם כסף ויפי-תואר.. (קלעתי, שלי, לסוף דעתך?) ואולי הבעיה היא שאין לנו - במקביל לאגדות - גם דוגמא למציאות. אולי יש כאלה שיש להם (וד"ש לאמא שלך), אבל אם לא - ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפנתי! האם שמוליק שהביא לי את האגדה המקסימה הוא שמוליק שלך? איזה יופי!!! קלעת לדעתי בול, אפילו הצלחת להסביר משהו שהסתבכתי איתו מאוד בתשובתי לINBAR, כשגדלים ברור שאין קוסמים או מכשפים, לרוע המזל אי אפשר להתבלבל בעניין (חוץ מבהארי פוטר המדהים...) אבל אהבה, אנחנו לפחות מקווים, קיימת גם בעולם האמיתי, וזה כבר מבלבל. שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לתת משמעות מחודשת לאריאל זילבר: "אני שולח לך צליל מקוון".. מה שבעצם רציתי לאמר: הקסם נמצא אצלינו. אין שום בעיה להאמין בפרפרים מצויירים שמרחפים סביבנו, או להתעודד ברגע קשה משיר שמהדהד בראש, והאמת?.. אני חושבת שמבין הרבה אנשים, את קרובה במיוחד לאגדות וקסם, ובכל זאת - את מתקשרת עם המציאות. אז אולי מי שדווקא לא מוותר על אגדות יוצא נשכר?.. כי נראה לי לפעמים שאנשים שמתפכחים מהן בציניות רבה כלפי העולם - קשה להם יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ''צליל מכוון'' כתב יצחק קלפטר, לא אריאל זילבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, שכחתי, ונראה לי שכדאי לענות: זה שמוליק לגמרי אחר (בכל אשר אפנה אמצא איזה שהוא שמוליק (לא שיש לי בעיות עם זה..). אין דמיון בין השניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא היה ברור אני בעד אגדות, פנטזיות וסוף טוב בסרטים. ולגבי המציאות הקשה, היעדרו של האביר על הסוס הלבן, ה'אחד והיחיד' וכו', נראה לי שבעניין הזה המלאכה מוטלת על החיים. מה'שיעור' שלהם אי אפשר להתחמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהנושא כאן הוא על אנשים שהאגדות הללו מונעות מהם למצוא את האהבה שלפעמים מתחבאת תחת אפם, בגלל שהם מחפשים אבק כוכבים. ויש כאלה! יש מי שהיחד "משעמם" להם בשלב מסוים, כי הוא לא מספק להם את מה שאמור היה להיות. וה"אמור" הזה שאוב מאגדות. מי שמתפכח מהאגדות לתוך המציאות, אין לו בעיה כזו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |