 |
|
 |
||
|
||||
 |
עידו, מאז יום חמישי בבוקר אני חושב וחושב למרות שמעולם לא היטבתי להתבטא בכתיבה החלטתי לכתוב מספר שורות על מנת להיפרד בן סירא אמר: במות אדם נדע חייהו כמה חבל שזה נכון הדברים שלמדתי עליך בשבוע החולף אין לי אלא להצטער שלא ידעתי קודם עולם ומלואו, הרגשה נוראית של פספוס פספוס שלי שלא זכיתי להכיר אותך כפי שהיום אני מכיר אותך, אני זוכר אדם חייכן שבכל בוקר העלה את מצב רוחי באמצעות בדיחת דילברט חדשה או סתם סיפור משעשע שהיה תלוי על הדלת. אני זוכר ראש מציץ בפנים סקרניות ובודק מי מרעיש במסדרון, אבל זה רק קצה קצהו של עולם ושמו עידו. בכל השבוע, כשביקרתי בבית הוריך למדתי עד כמה דיברת וסיפרת על חייך בצבא, עלינו. עד כמה אהבת את המדור והענף. כולם מספרים על כישוריך יוצאי הדופן, וחוכמתך המופלאה. על תמימותך וענוותך, ואני ידעתי , אך לא ידעתי. למדתי וזה קשה, חבל, חבל, חבל. שלום עידו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"because wer'e young,because we're gone". יהי זכרו ברוך
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |