 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן אני מצטרף לקודמי ומשבח את כושר כתיבתו , ביטויו וסגנונו של הכותב. אולם... אין זה אלא כיסוי מוצלח לרדידות ולחוסר העומק אותו הוא מגלה באוצר ההסטורי, התרבותי והרוחני של היהדות. לפעמים שכנוגעים באמיתותן של דברים, כלי הביטוי המילולי שלהם מקבל את מלא עוצמתו דוקא בהצגתו כמשל, כאגדה (או כסיפורי סבתא כמאמר הכותב). זהו גם דינו של הסיפור הנדון המדבר על הקרע החברתי, השנאה לשונה ולאחר, חוסר הרצון או ההבנה להתעמק במשנתו של הזולת. אין כאן נסיון למכור היסטוריה שונה, וגם לא להציג את ההסטוריה כבלתי נמנעת. ידיעה בסיסית ורצון ללמוד את מקורותיה של היהדות היו מייד מגלים לכותב שחוסר האונים הזה עומד בניגוד גמור להשקפה היהודית . טעותו בידו גם באשר לאי ידיעת ההסטוריה המיוחסת לההנהגה הרוחנית. ידעו גם ידעו, ומקורות רבים ישנם לחורבן הבית הראשון ולגלות שבאה בעקבותיו. עם זאת, ההסטוריה היא דבר סוביקטיבי מעצם הגדרתה. אין גם חשיבות להסטוריה כסתם גיבוב של נתונים-שנים ושמות. היא מקבלת משמעות אפקטיבית רק כאשר הלקחים מופקים משגיאות עברנו. זוהי ראיה נכונה של הסטוריה, המודגשת בתלמוד. הפרטים והעובדות ידועים לכולם, אך לא הדרכים להיבנות מההסטוריה, ככלל וכפרט. א''כ, רצוי לפני שמותחים ביקורת, לרדת לעומקם של דברים, לנסות ולהכיר את השונה, את האחר, מתוך הבנה מוחלטת, כדי שהביקורת כמו ההסטוריה תאפשר לבנות עתיד טוב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משלים זה דבר יפה. זה דבר מחכים ומלמד. אך, יש הבדל בין משלים לסיפור היסטוריה. כאשר מספרים על מעשיו של טיטוס זה לא משל, זה אמור להיות היסטוריה. אם טיטוס רשע או לא - זה ענין של נקודת מבט (באותה מידה יהיו מי שיטענו שהיטלר היה מנהיג טוב), כמובן שבתור מי שהתחיל את הגלות שבה חיו כותבי התלמוד יש לטיטוס מקום ראוי מבחינתם כרשע בן רשע וזה לגיטימי - לכל הסטוריון יש את הדעות שלו שבהתבסס עליהן הוא כותב את ההיסטוריה. אבל, לא על מה שהם חושבים עליו מדובר אלא על מה שהם מספרים עליו, האם זה שטיטוס בעל זונה הקודש הקודשים זה משל? האם זה שהוא מת מהיתוש שאכל את מוחו זה משל? (לא ניכנס לזה שהסיפור הזה מראה חוסר הבנה בסיסית באנטומיה של האדם) ואם זה משל אז הכל משל? כלומר, היציאה ממצרים גם היא משל? ואברהם אבינו? גם הוא משל? ומתן תורה? הנקודה שלי היא שאם הספרות היהודית מתיימרת לספר סיפורים אמיתיים אז היא צריכה לשמור על דיוק מבחינת התוכן (פרשנות זה לגיטימי), אם זה משל, אז אין גבול... אז אני יכול לקרוא את הכל ולהחכים ולקבל מוסר אבל אל תגידו שמה שנוח זה אמת ומה שלא זה משל!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שגם אתה אוהב משלים. ולעצם הענין: כפי שציינתי בהודעתי הקודמת, מטרתו של חיבור התלמוד הבבלי (והירושלמי) היתה רחוקה מכתיבת מסמך היסטורי. התלמוד הוא פולמוס חכמים לקביעת דרכי חיינו עפ"י ההלכה. נכון ומאחר וההלכה נוגעת בחיי הפרט והכלל, היא טבולה בהסטוריה, בהלכות חיים ומוסר, אך אלו הם רק אמצעים בגיבוש האמת ההלכתית. האם התרחש סיפור בר קמצא ? האם זהו הגורם היחיד לחורבן? - קשה להגיד ולקבוע אמת אחת. חכמים הדגישו שמאחורי כל התמוטטות פיזית של עם, נמצאת התמוטטות מוסרית שמהווה גורם לנפילה. כמובן שבפועל מלחמת האחים ואזלת היד מול עוצמת הרומאים גרמה לתבוסה הנוראה, אך "רב הנסתר על הנגלה" - להתמוטטות זו קדמו שנים של הזנחה חברתית, פילוג וזניחה של המוסר הישראלי האמיתי המודגשים בסיפור בר קמצא. לגבי ההכללה הגורפת שעשית - כמובן שאין לה בסיס, לאור ההבדלים הקיימים בין המסורת הכתובה לזו שבעל פה. בכל מקרה, הדגשת סיפור/אגדה/משל אחד מתוך העובדות הרבות הזרועות במקורות היהדות על חורבן הבית אינה משקפת את כל האמת ההסטורית, ולכן אין להקיש ממנה על כלל העובדות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |