 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעבר הייתי מסוגל לבלוע רומנים עבי כרס תוך זמן קצר, ונהגתי לא להניחם מידי כמעט עד שסיימתי לקרוא. לצערי זה קורה לי היום לעתים נדירות. שני הרומנים האחרונים שעשו לי את זה היו "תת-עולם" מאת דון דה לילו, ו"הכלה המשחררת" מאת א.ב. יהושע. למזלי אני חובב מושבע של סיפורים קצרים. שני קבצים שקראתי לאחרונה: "צמא" מאת קן קלפוס ו"שבעה סיפורי דיוקן" בעריכת משה רון. Ken Kalfus הוא סופר צעיר, רציני ומבדר בעת ובעונה אחת, לסיפוריו על פי רוב עוקץ מר. הוא שואב מסגנונות רבים, גבוהים ונמוכים, אך הכתיבה שלו מגובשת וצלולה. והוא לא מבזבז זמן (זה חלק מהכיף בסיפורים קצרים טובים - הם לא נמרחים). אחד הסיפורים, Invisible Malls, מאוד בורחסי ומוצלח ביותר (ולהערכתי ימצא חן בעיניך, רון). שבעה סיפורי דיוקן זו אנתולוגיה שמכנסת סיפורים מהקלאסיקה המערבית שכולם מספרים על ציור של דיוקן אדם - תמיד קורה משהו גורלי כשעושים זאת, ולפעמים אף שטני (אם הסיפור הוא של הותורן או א.א. פו). לעיתים אני שב לספרים שקראתי מזמן ומונחים על המדפים בבית, קורא פרק או פרקים אחדים. יכולים להיות לכך כל מיני טריגרים, מאמר שקראתי ועורר בי שוב עניין בספר, או ספר שנוגע באותו מחבר. כך, למשל, קראתי לאחרונה את "ניטשה והפוסטמודרניזם" בסדרה מפגשים פוסטמודרניים (הספר הזה כתוב בלשון בהירה באורח יוצא דופן לז'אנר) וזה החזיר אותי לקריאה ב"דמדומי שחר". אולם בכל זאת אני קורא גם רומנים אלא שאיני קורא אחד אלא אחדים במקביל. אם אני מצליח לעבור יותר ממחצית הרומן, יש סיכוי שבאחת השבתות אתלבש עליו ואסיים את החצי השני. רומנים שאני קורא כעת במקביל: "מים נושקים למים" מאת סמי מיכאל (הרקע: שנות החמישים. הגיבור: עולה חדש מעירק בעל שאיפות ספרותיות עובד ברשות המים של המדינה באזורי ספר מסוכנים. מתחתן עם צעירה מופנמת מהאליטה האשכנזית אך חומד גם את חברתה...). "מוסקבה פטושקי" מאת ונדיקט ירופייב. ספר "פולחן" רוסי משנות ה-70 שהופץ בשעתו במחתרת ודיבר אל האינטליגנציה הרוסית המדוכאת תחת המשטר הסובייטי. אין לו עלילה של ממש. (אינטלקטואל רוסי, שתיין, נוסע ברכבת ממוסקבה לעיירה בשם פטושקי כדי לבלות סופשבוע עם אהובתו. כל הספר הוא פטפוטיו של הגיבור בינו לבין עצמו או עם טיפוסים שונים שהוא פוגש ברכבת). אני קורא במקביל גם את American Pastorale מאת פיליפ רות (בינתיים טוב), ו"דברי ימי מנזר" מאת סראמגו (משובח, אבל מה-זה איטי), אך הארכתי די ואעצור כאן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |