 |
|
 |
||
|
||||
 |
מיכל מתקשרת אלי ביום חמישי ואומרת לי שעידו נפטר. קיבלתי שוק, קיוותי שזה לא נכון, ושאלתי אותה אם היא בטוחה, ואז התקשיתי לקבל את זה, אני עדיין חושב שאני לא מצליח לעקל את זה. עידו היה בנאדאם כזה נמרץ מלא שמחת חיים, וראינו אותו בפגישה רק השבוע, ובשנייה אחת, הכל נגמר... למה.. למה דווקא אתה, עידו? לזכרך עידו: ----------- קשה להאמין שזה באמת נכון קשה להאמין שזה באמת קרה קשה להאמין למציאות המרה ולעובדה שזה נוגע לך להיזכר שרק השבוע היית בפגישה וזה שבלתי אפשרי להתעלם מנוכחותך אז למה באמת, למה עכשיו, למה בנסיבות כאלה, ולמה דווקא אתה?... את זה תמיד נשאל. אבל ברגעים כאלה, שאלות מסוג כזה נראות קצת מוזרות. אז במקום לשאול.. פשוט נזכור.. נזכור את הטוב שהיה את הכיף שעברנו איתך בפגישות ובכלל ולמרות שזה קשה, ניזכר ברגעים הנעימים שהיו לנו ביחד. עידו רזון, תמיד נזכור אותך. עידו רזון, זכרונך לברכה. :~( רון ברקו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |