לזכרו של עידו רזון

איתי	שבת, 5/8/2000, 19:02

אתה, ילד
אני אומר לך,
לא איכפת לי בכלל
איך מתת.
אם מידיך שלך
או מידי צר ואורב -
תמיד תהיה מסכן שלי.

ואני יודע היטב,
שאם היית שומע
שמישהו מרחם עליך
עצוב בגללך,
מייד היית מתרגז
נהיה חסר מנוחה.
אבל ככה זה!
אתה זה ששוכב מתחת לאבן,
ואני עומד לידה.
וכך זה יהיה לנצח,
או לפחות עד שיבוא גם סוף-סוף,
יום הכלבים שלי.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות