אכן לא נעים 77028
ומה שפחות נעים יהיו ההליכים מכאן ואילך. המצב שהתאומים יועברו להוריהם הביולוגיים (אם אכן כך יקבע) הוא מסובך ומעל לכל מתכון בדוק לעוגמת נפש של כל הצדדים.

ועם כל האמפתיה, קצת קשה לי להבין את אותה ''תחושת אונס'' שמתארת האשה. ההליך הפולשני כבר נעשה, עוגמת הנפש אינה בגין החדרת זרעו של גבר אלא בגין רשלנות המעבדה (כמובן שהדבר יחקר, אך סביר להניח שזו אכן הסיבה). לכן השימוש במילה ''אונס'' במקרה זה, לעניות דעתי מביא לכדי זילות בו.
אכן לא נעים 77265
ואני דווקא יכול להבין את תחושת ה"אונס". (למרות שלשמחתי מעולם לא חוויתי תחושה דומה בעצמי).

מה כוונתך באומרך "ההליך הפולשני כבר נעשה"? הרי אפשר להגיד (בדיעבד) אותו דבר בדיוק על כל אונס! האם קרבן של אונס שבוצע (נאמר) ע"י סימום הקרבן - כך שלא חשה נאנסת בזמן האירוע עצמו - שוללת ממנה את "תחושת האונס" לאחר מעשה, כשהיא מבינה מה אירע?

ההבדל המהותי היחיד כאן הוא כמובן כוונת הזדון שקיימת באונס, ולא התקיימה (כנראה) כאן. זהו הבדל מהותי מבחינה משפטית (לא נראה לי שניתן יהיה להעמיד את מנהלי המרפאה לדין על אונס[*]), אבל אינני מבין מדוע הוא מהותי מבחינת תחושתה של ה"נאנסת".

ועוד משהו:
לעיתים קרובות נשמעת השוואה בין פונדקאות (בתשלום) לבין זנות (בשני המקרים אשה "מוכרת את גופה" - או את זכות ה"שימוש" בו). במקרה זה היתה מין "פונדקאות שלא בהסכמה" וההשוואה לאונס נראית לי כמעט מתבקשת.

---
[*] אולי על "גרימת אונס ברשלנות"? הסיבה לכך שאין סעיף כזה בספר החוקים היא, מן הסתם, שאף אחד לא העלה על דעתו את האפשרות לבצע פשע כזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים