 |
היום כבר חזרתי הביתה. היום בלילה אולי תבוא לי שינה מתוקה.
את ההודעה שמעתי מאוחר, אחת-שתיים בליל חמישי, אורי פולגר קצר ותמציתי במשיבון האלקטרוני של הסלקום. שמעתי את ההודעה שלוש שעות אחרי שתי מיתות אחרות שקרו בטווח של שעות (אחת) וימים (השנייה), של אנשים שאני מכיר. כנראה שפורטיס צדק, המוות אינו מחוסר עבודה. גם בשפל כלכלי לא תראו את מלאך הקציר חותם אבטלה, וגם כאשר אתה מרגיש שטוב לך ואתה בטוח זה בא ומכה.
אני עובר פה בין התגובות ורואה עבר מתוק, חלום רחוק כאילו קופץ אלי משום מקום, אולטינט ישנה, הממלכה האלקטרונית שלנו, רם-און וגדי ושמעון מורמי מתגוששים על פאקטים של דואר טקסט שרובו חסר טעם וחלקו כמו אור בוהק בקצה מנהרת הכלומניקיות. בתוך המהומה הזו, בין פגישה לפגישה, בין מועצה לועדת אתיקה, למכרים ישנים (איציק שבתאי! רני ליברמן! לירון נוימן!), לחברים חדשים, אתה לומד להכיר ולאהוב את כולם.
זה מה ומי שעידו היה בשבילי. דמות משפיעה, בעל מילה, אדם שהכל מעריכים אותו, מתקצירי פרקים של בבילון 5 (נראה חסר טעם? לא לי) ועד חבר ועדת אתיקה ממונה. כמו חלק מהגוף החי, הנושם הזה, חלק ממני, איבר מגופי, חלק שנקטע היום. חלק שאבד. עוד אובדן בלתי יתואר. עוד עצב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש