|
בשבועות הראשונים של המלחמה המשכתי פחות או יותר בשגרה בקמפוס אמריקאי, בנסיון מאומץ (והצלחה מאוד חלקית) להתעדכן כמה שפחות במצב. אפילו באייל (בו אני רגיל לקרוא יומית כבר שנים) הפסקתי לבקר לתקופה מסויימת, ביחד עם מעט הרשתות החברתיות שבהן אני משחת את הזמן.
בשבועות האחרונים אני שוב בארץ במילואים, מחליף את תחושת חוסר האונים והאשמה בקשיי התאקלמות והסתגלות (צרות של עשירים, אני בטוח ובתנאים נוחים למדי).יש משהו מאוד מעניין בעיניי בלעבור מלהיות ישראלי בקמפוס בחו''ל (עם הזיקה המתבקשת) לשמאלני קיצוני משהו בצבא.
|
|