 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני זוכר את עידו מאולטינט. וכשלירון סיפר לי היום מה קרה, פשוט נאלמתי דום. הדבר האחרון שציפיתי לו זה שעידו יהרג. תמיד היה נדמה לי שהוא ימשיך את ריצתו ההיפראקטיבית גם כשאני בקושי אצליח לקום. אני הערצתי (ועדיין מעריץ) את הידע המופלא שלו. כמו אורקל, הוא ידע את התשובה לכל שאלה (ושלא כמו הראשון, התשובות גם נוסחו בבהירות!). אני חוזר ונזכר בחוש ההומור שלו, בחיוך הכמעט תמידי שלו. רק ביום שני פגשתי אותו, ואני מצטער שלא דברתי איתו יותר אז. כמו שדובי העיר, אילו רק ידעתי... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |