 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתקשורת היו הודעות שדיווחו על אישפוז שבויי חמאס פצועים בבתי החולים. אני מקווה מאד שהמשטרה פרשה כוחות חמושים להגן עליהם מפני כנופיות של בבוניסטים שינסו לעשות בהם שפטים. דבר שעשוי להסתיים בביזיון ובהוצאת שם רע למדינה. אני לא הייתי לוקח סיכון ומרכז את הפצועים בבי''ח צבאי, שם אפשר גם לשמור עליהם ומפניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להכריז על חדרי החולים האלו כעל אזור צבאי סגור ולהודיע באמצעי התקשורת שיפתחו באש על כל מי שיתפרע באזור כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברתי אזהרה זו ל-2 חברים שאולי מכירים מישהו שמכיר מישהו ... אם אתם מכירים מישהו קרוב לדרגים הרלאבנטיים. אודה לכם אם תעירו את תשומת לבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יודעים. כשעה לפני תגובתך ראיתי בערוץ 121 שידור מהתפרעות של "לה פמיליה" בכניסה לבית החולים שיבא, בגלל שנודע להם שמאושפז שם חמאסניק. לפי הערוץ כבר לפני כן הוא הועבר משם. 1 אני נמנע מטלוויזיה, גם ובמיוחד בימים כאלה, אבל נאלצתי להיות במקום שדלוקה בו אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ואני מקנא בך שאתה מצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להיות מעודכן על המתרחש בעולם בלי: 1) צפיה בערוצי הטלביזיה1. 2) שימוש ברשתות החברתיות2. 3) לצרוך מדיה ואינטרנט למשך זמן שנמדד בשעות (זמן שנמדד בדקות ביום זה כל מה שצריך)3. כל מה שבאמת צריך (ולא יותר) זה: 4) מספר URLים למקורות המידע המועדפים עליך (כולל כמה פחות מועדפים אידיאולוגית לשם הצלבת מקורות) ב-Favorites של הדפדפן, כאילו ההתפתחויות של ״המדיה החדשה״ בשני העשורים האחרונים לא היו מעולם4. ________ 1 משתמש בנטפליקס, אפל טיוי, אמאזון פריים, דיסני או תכני VOD אבל אף פעם לא צופה ב״ערוצי טלויזיה״ במובן הישן של המילה. אולפני חדשות, תוכניות אקטואליה ו/או תוכניות ריאליטי זה איכס. איך אפשר לסבול את הדברים הללו? 2 סגרתי את כל החשבונות בכל הרשתות החברתיות, לפני מספר שנים. 3 Screentime ב-iOS ו-MacOS הוא כלי מבורך. אני מניח שיש דברים דומים גם בפלטפורמות אחרות. 4 ועכשיו כולם ביחד: OK boomer! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. לא הכל, אבל פה אפשר למצוא את הרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה. אני מפגר אפילו יותר מהרגיל בכמה ימים האחרונים) אבל ברצינות: אין לי איזה קישור מעניין/בעל ערך לשתף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. שני קישורים שאני מצאתי שימושיים: 1) כלי חביב לאגרגציה של עיתונות עולמית עם תגיות של המקורות (שמאל, ימין, מרכז, בסיס עובדתי וכו׳): https://ground.news 2) ערוץ youtube עם סקירות עם ויזואליזציה לא רעה (לא חייבים להסכים איתו על הכל. רק עוד מקור אינפורמציה) של מצבים גיאו פוליטיים מסביב לעולם: CaspianReport הנה, למשל, סקירה של נקודת המבט שהוא מציע להתקפת החמאס, כשעושים קצת zoom out מישראל אל כל האיזור: https://www.youtube.com/watch?v=2xjmelFwJow (טריגר וורנינג לאלו שחייבים לשמוע את המילה ״טרוריסטים״ כשמדברים על החמאס. הסקירות בערוץ זה נוטות לתאור קר ויבש של אינטרסים, יחסי כוחות, בריתות של הגורמים השונים, בלי הרעש של שיפוטיות) דברים שצרמו לי בסקירה שלו (או לפחות להרמת גבה): 1) נטען שחלק מהשיחות של נתניהו עם סעודיה (תחת המטריה האמריקנית ומעבר לעסקאות הנשק/עניינים כלכליים) היו הסכמות של ביבי לנסיגות נוספות משטחי C. כשבן גביר וסמוטריץ׳ בממשלתו? כשאנחנו ב״ימין על מלא״? האמנם? 2) הוא מדבר שם על תסריטים אפשריים (מהם חוששים הסעודים) בהם ישראל מבצעת טרנספר של מליוני פלסטינאים לירדן. נשמע לי מופרך (אבל אולי כי עדיין לא הפנמתי מספיק את הזמנים המעניינים בהם אני חי). 3) האם אנחנו עדים לעוד קלאסטר פאק אמריקני טיפוסי בו ארה״ב מנסה ״לתקן״ מקום בעולם עבור כל מיני ילידים, כדי שהיא תצליח להתרחק מהעיסוק בשטויות של הילידים וזה מתפוצץ כך שהיא רק תהיה שקועה בענייני הילידים אפילו יותר מקודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. דווקא לי הסיפור שבו ישראל מתחייבת מול ארה"ב לקידום המדינה הפלסטינית וחיזוק הרשות נשמע לי הגיוני. ביבי (ומדינת ישראל) לא במצב לסרב, ותמיד אפשר להעיף את בן גביר וסמוטריץ'. ארה"ב רוצה להפוך את המשוואת ביבי-סמוטריץ: לא עוד "חיזוק חמאס והחלשת הרשות", אלא ההיפך. עם כח צבאי וגיבוי מוחלט מגיעה התחייבות ישראלית, וביבי יצטרך "לבלוע את הצפרדע" הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די דומה לקונפיגורציה אצלי בבית. במצב הנוכחי זה ממש מציל (לדעתי) את הילדות מחשיפה לכל הזוועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נחשפתי לזוועות בעיקר דרך המילה הכתובה. בלי הרבה תמונות ואני חושב שראיתי רק קטע וידאו אחד או שניים שהיו ערוכים/מצונזרים ולא ראו בהם הרבה. הצרה שלי היא שהמוח שלי עובד בצורה מאוד ויזואלית והתאורים הטקסטואליים על שהתרחש היו יותר ממספיקים כדי לחרפן אותי (ולרדוף אותי גם בזמן שינה) מאז יום שבת האחרון. למרות שלא צפיתי, אני עדיין רואה בראש תמונות בלופ. האמת היא שהדבר שהכי הביא אותי לכדי דמעות השבוע היה לא סיפור גרנדיוזי שופע תאורים, אלא פוסט לקוני, כמעט קר וקורקטי בלינקדאין שתאר עובדה קרה (לא ציטוט מדויק אלא מהזכרון): ״ביום שבת הם רצחו לי את המשפחה. לא היה להם סיכוי. תודה למנהל <חברה/פרטים> שעזר לי...״ ככה קצר. בלינקדאין. תאור קר וכאילו בנאלי. כמו עדכון סטאטוס על שינוי תפקיד או מקום עבודה, עם תודות לאנשי צוות וכאלה. לא יודע למה (פסיכולוג מקצועי בקהל?), אבל דווקא הדבר הזה הכי היכה בי כמו טון לבנים והוא הזוועה שאני הכי לא מצליח להוציא מהראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה מתכתב עם הבנאליות של הרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פרצתי בבכי לראשונה כשראיתי את דובר הבית הלבן פורץ בבכי בשידור, ובשנית כשכתבתי תגובה בווטסאפ או טוויטר ודיברתי על כך שהאויב העריך בחסר את החוסן שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתמול בפעם השלישית, באוטו, כשברדיו שמו את "תחזור תחזור" של משינה, שנטען מחדש במשמעות מצמררת. כבר בשורות "והגורל, צבעו אפל עמוק בפנים. אל תבכי אחות קטנה, זה לא פשוט את מבינה" התחלתי ליבב, ובסוף השיר, כשיוסי בנאי מקריין "נהרגו עשרות אנשים" צעקתי על הרדיו בבכי "מאות אנשים!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לי פוליטיקה עכשיו אַלְפֵי שְׂכִירִים שֶׁל חֶרֶב מִתְכַּנְּסִים בְּתוֹךְ מִסְגָּד הֵם מְדַבְּרִים עָלַי אַךְ לֹא אִתִּי וְדוֹד שֶׁל הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי קִבֵּל אֶת הַסַּמְגָּ"ד סִפְּרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֵּן שֶׁל אֲחוֹתִי אֲהָהּ אֲחוֹתִי, אֲהָהּ אֲחוֹתִי שָׁמִיר וּפֶטְרוֹזִילְיָה נִפְגָּשִׁים בָּאֲפֵלָה לִפְתֹּר אֶת הַמַּצָּב הַנּוֹכְחִי וּבִנְיוּ יוֹרְק הִמְצִיאוּ זַן חָדָשׁ שֶׁל מַחֲלָה וְאִישׁ אֶחָד טוֹעֵן שֶׁהוּא אָחִי אֲהָהּ אָחִי, אֲהָהּ אָחִי שִׁקַּרְתִּי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ נִפְלָא כִּי שׁוּם דָּבָר בְּעֶצֶם לֹא הָיָה נָכוֹן גַּם הַכַּדּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁהָפַךְ לִמְרֻבָּע שָׁכַח שֶׁהוּא עָגֹל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמת אותי. רציתי לציין שמשינה היא הלהקה שהכי מתייחסת לפוליטיקה וצבא (דיברנו על מאיר אריאל, כמה ולמה, אבל משינה היא הדבר). מעניין שזה גם במלים של שלומי ברכה ולא רק באלו של יובל בנאי. עוד באלבום הראשון, עם הנונסנס של אופטיקאי מדופלם, היו התייחסויות למלחמת לבנון בה שירתו. בשיר "התותח מצלצל פעמיים" (שמספר במרומז על חייל בתותחנים שיש לו צלצולים באזניים) יש את השורות "כששב הביתה מן הספר כבר לא היה גיבור". וכמובן "להתראות נעורים שלום אהבה"1 שקטע ממנו מקריין יוסי בנאי בסופו של "תחזור תחזור" ויש בו את השורות ההו כה אקטואליות "מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל" ________ 1 תמיד הבנתי שמדובר בו על הטבח במערכת המכפלה, אבל להתראות נעורים שלום אהבה [ויקיפדיה] גם מספקת הוכחות- "שני טקסטים בשיר מרמזים על אירועים אקטואליים שאירעו זה אחר זה ב־25 וב־26 בפברואר 1994: "היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה" ו"חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים" מאזכר את ההפסד של מכבי תל אביב למכבי חיפה 5:0 בעונת 1993/1994. "'הוא היה מטורף' אמר פוליטיקאי משופשף./ 'נהרגו עשרות אנשים' סיים קריין הטלוויזיה,/ 'נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות"' קשור לטבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין יום קודם לכן." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא ידעתי ש"נהרגו עשרות אנשים... נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות" מתייחס לטבח. ועדיין, עד כמה שאני מצליח להבין את השיר זה רק רקע לעיסוק של הכותב בעצמו ובמה שעובר עליו. ואם יש משהו מקומם ב״נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות" שאומר הקריין לאחר הטבח, הרי שהשיר חוטא פחות או יותר באותו חטא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר המקורי אכן מערבב גבוה ונמוך, כנראה בכוונה, כשהמספר משווה בין ההרגשה שלו אחרי ההפסד לחיפה להרגשה שלו אחרי הטבח, בסגנון עוד זה מדבר וזה בא. אבל הדקלום של בנאי האב ב''תחזור תחזור'' משמיט את החלק של הכדורגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזכור כמות ההרוגים במשינה (95) מזכירים את עשרות ההרוגים ב׳חדשות׳ של - החברים של נטשה ברדיו בלה בלה (94). ׳נהרגו עשרות אנשים סיים קריין הטלויזיה נקווה שיהיה שקט עכשיו הפרסומות׳ ; ׳תשעים ושניים הרוגים בהתרסקות הג'מבו. בוקר טוב עולם! החזאית אופטימית׳ —— 1. לדעתי, הקריינות של אורלי יניב ב׳חדשות׳ משולבת טוב יותר בטקסט מקריינותו של בנאי האב שנשמעת יותר מידי ׳בבית׳ שהורסת את השיר. 2. ההדגשה על כימות האנשים מובילה אותי להזכר במיליארד הסינים של זילבר : ׳ארבע מאות מיליון מזי רעב ואני, מי אני? מה אני? יושב על צלחת אבטיחים על שפת הים, משקפיים כהים, מה אתם יודעים..׳ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקרי קולנוע אוהבים לשבח סרטים על אירועים קשים או חוויות קשות, שבמקום להעצים את החוויה באמצעות טקסטים דרמטיים, מחוות משחק דרמטיות ומוזיקה דרמטית, הולכים דווקא על יובש ולקוניות; לקהל מנוסה, מקובל שזה עושה בסוף חווייה חזקה וכנה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני חושב שהייתי קצת לא כנה כשכתבתי ״אני לא יודע למה״ וזה היה בעיקר רטורי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |