|
דויד סגל מתייחס במאמר ב"וושינגטון פוסט" לכך שצמרת מצעדי המכירות בארה"ב עמוסה דיסקים שתמליליהם וולגריים ומלאים ניבולי פה, ומונה ביניהם גם את הדיסק של אמינם. הדיסק מבדר, הוא מציין, ונשמע כמו אופרת סבון של זמר עם פה מלוכלך.
עיקרו של המאמר נוגע לשאלה לאן נעלמה מחאת ההורים והמוסדות הטהרניים של אמריקה, שכן נדמה לסגל שאיש כבר אינו מבקר את הוולגריזציה של המילים בשירי הפופ-רוק. בין השאר עולה שם ההשערה שבשעה שאמריקה נחשפת לאלימות במזרח התיכון ולהונאות של מיליארדים בתאגידיה המכובדים התחילו אנשים להבין שאת הרוע האמיתי מייצרים לאו דווקא תמלילים של שירים.
זה נגמר, למעשה הראפרים ניצחו, אומר אחד המרואיינים בכתבה, אך אינם מוכנים להכיר בכך שהם ניצחו, הם לא עומדים בזה. הם אומרים ועושים מה שהם רוצים, ובדרך עושים מליונים וממשיכים ללכלך עלינו:
|
|