 |
מאז סוף השבוע אני מאובחן חיובי לקורונה (שישי קצת חום וכאבי ראש, מאז שבת אני כבר מרגיש טוב, תודה על ההתעניינות), ולכן במקום לצאת להפגין ולזעום אני כל השבוע בוהה בטלוויזיה ומרגיש חסר אונים. כמובן שבנוסף חום אימים, בבית, אבל מנסים להחזיק אותו מאוורר כדי שהילדים לא ידבקו (לקטנה יש שיערי נהיגה, לגדול קורס פסיכומטרי ועוד פעילויות חברתיות) אז לא מפעילים מזגן (מיני מרכזי - אי אפשר לבודד חדרים). חם לי, אני מזיע, אני עצבני, אני לבד, יש לי בחילה (מהחום? מהעצבים? מהקורונה?) וגם כשאני מנסה להיות אופטימי, אני יודע שזאת רק ההתחלה.
מה עושים?
קודם כל לא מתיאשים. זה לא נגמר וזה לא צעד בלתי הפיך. צריך להמשיך במחאות, אבל כבר לחשוב מה אפשר לעשות עוד:
צריך למצוא איך להחליש את היכולת של הממשלה למשול. צריך לקרוא לשוטרים להתפטר (להתחיל מקריאה למתנדבי המשטרה להשעות את התנדבותם), לאנשי השב"כ והמוסד, למנף את התמיכה של ראשי הארגונים ובכיריהם מהעבר וללחוץ עליהם להפסיק לשרת ממשלה שהולכת לדיקטטורה.
צריך למנף את הצעת החוק "לימודי תורה כשירות משמעותי" ולקרוא לסרוב טוטאלי של התנדבות ליחידות מיוחדות, לקבע ולחידוש חוזים בשירות קבע. האזרחים יבצעו את חובתם על פי חוק ותו לא.
הרופאים צריכים להשבית לחלוטין את שירותי הרפואה הפרטית ובפרט את שירותי ה-VIP לנבחרי הציבור. לכולם, מכל המפלגות והסיעות.
לנוח ולהתאמץ פחות - רובנו לא יכולים להפסיק לעבוד ולהתפרנס, אבל לא חייבים לעבוד הכי קשה, מי שיכול להרשות לעצמו פנסיה מוקדמת, חל"ת, הורדת אחוזי משרה, ניצול ימי חופשה/מחלה שהצטברו לאורך השנים או לכל הפחות צמצום של שעות נוספות, עשו זאת עכשיו. אנחנו נצטרך הרבה כוחות להמשך הדרך וצריך לחסוך, ואם על הדרך נפחית את הכנסות המדינה ממיסים, גם טוב. מי שכבר מזמן חלם על רילוקיישן, עכשיו זה זמן טוב לבדוק אפשרויות.
הסטת השקעות - לא להשקיע באג"ח מדינה. בכלל. שהמדינה תצטרך לשלם יותר ריבית למי שיסכים לקנות ממנה הבטחה לתשלום עתידי. כן להשקיע באג"ח קונצרני ובמניות של חברות ישראליות שלא מזוהות ישירות עם המדינה. המחירים נמוכים עכשיו וסביר שכשננצח ההשקעה תשתלם. (לפחות אופטימים שבינינו, שקלו להוציא חלק מההשקעות לחו"ל למקרה של הפסד.) כמובן שאין כאן המלצה על השקעה ספציפית - אין לי רשיון ליעוץ השקעות.
ביום שלישי שעבר, כוח יס"ם התפרס על גשר לה-גווארדייה והחנה את כלי הרכב שלו בתחנות האוטובוס שעל הגשר. האוטובוסים שבאו מהאיילון ומכביש 1 יצרו פקק של כמה קילומטרים - כמעט חצי שעה לקח לי להגיע באוטובוס מקיבוץ גלויות ללה-גווארדייה. שאלתי את המפקד של הכוח אם הוא יודע שהוא גורם לפקק ענקי באיילון והוא ענה שכן. אמרתי לו שזה יותר אפקטיבי מהחסימות של המחאה, הוא צחק וענה "אנחנו בעד המחאה".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש