 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערפאת הקים את אשף שנתיים לפני מלחמת ששת הימים, שנתיים לפני שהיה "כיבוש" בפרוש המקובל בקרב השמאל. ברור שאין הוא רוצה בשלום, ומראש לא היה שום סיכוי להשיג את היעד הזה. הסכמתו לעשות שלום אינה כנה, ותמיד יסכים לעשות אותו בתנאים כאלה שהוא מעריך שלא יקבל. אם יקבלו את תנאיו ימציא איזה תירוץ כדי להרחיבם. הוא יסכים רק להסכמי ביינים כמו שהיו עד כה שיקרבוהו למטרה שאותה הציב עם הקמת אשף. (אגב, לו הייתי במקומו בדיוק כך הייתי נוהג. ) לכן אי אפשר לראות במסעו של ברק כישלון. האופציה לעשות שלום לא הייתה. האופציה לעשות הסכם זמני גרועה מאי הסכם, משום ששוב ידובר בנתינה ללא תמורה. הביקורת היחידה שיש לי על ברק בהקשר למסעו האחרון היא שהסכים לעשות ויתורים נוספים. אמנם אלה לא מומשו אך נרשמו וזאת תהיה "הנקודה שממנה יתחילו השיחות הבאות." בבואי ארצה אחרי שהייתי מנותק מהחדשות בארץ תקופה מסוימת קידמו את פני הידיעה על כשלון השיחות בקמפ דויד והידיעה על כשלון פרס בהתמודדות על הנשיאות. אני ראיתי בכשלונו זה של פרס כישלון קטן לעומת הכישלון הגדול שלו: הסכמי אוסלו שהוכח עם סיום פסגת קמפ דויד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון קל, ערפאת לא הקים את אש"ף. היה זה (אחמד?) שוקיירי בשנת 1964. אשר לרוצה/לא רוצה שלום. אני מבין שהוא פתח את סגור ליבו בפניך וגו' וסליחה לכל מי שהגיב לי ולא עניתי לו - אמנם אני קורא פסיבית את האייל אך אני *עמוק* בתוך פרוייקט שנתי שיסתיים תוך יום-יומיים ואז אחזור - ובגדול! ערן (עדיין מחכה לקולות הימאים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחמד שוקירי הקים ארגון אחר (ששמו פרח מזכרוני) שקדם לאשף. אירגון זה הוקם בראשים שנות החמישים ופעל בכל תקופת הפידיון ופעולות התגמול. ערפאת הוא זה שהקים את אש''ף , וזה היה כשנתיים לפני מלחמת ששת הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר להערכתי שאין הוא רוצה בשלום. זה נובע מהעובדה הראשונה, וגם הוכח בשיחות קמפ דויד האחרונות. הקמת אשף אז לא הייתה כדי לייסד מדינה על חשבון ירדן שהחזיקה אז ב ''שטחים'' אלא במקום מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר עיון באנציקלופדיה בריטניקה באינטרנט, ברצוני לסדר קצת את העובדות ההיסטוריות. אשף היה אירגון גג של כמה אירגונים. הגדול שבהם היה הפתח שמנהיגו ומקימו היה ערפאת. הוא הקים את האירגון הזה עוד בסוף שנות החמישים. כל זה היה לפני מלחמת ששת הימים. לאחר מלחמת ששת הימים הפך למנהיג אשף כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, אחמד שוקיירי הקים את אש"ף בשנת 1964 (ועמד בראשו) כארגון גג לארגונים הפלשתיניים השונים, והוביל לכיוונים אחרים מאשר הוביל אליהם ערפאת. ערפאת השתלט על אש"ף רק בשנת 1969. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה כיוון שונה הוביל ערפאת ? מה היתה מטרתו כאשר הפת"ח בראשותו החל בפעולות טרור בחדירות לישראל ובהרג אזרחים עוד בשנת 1965 ? (תוכל לקרוא את העובדות האלה באנציקלופדיה העברית בערך "ערביי ישראל") האם התכוון אז לשחרר את השטחים שיכבשו בעתיד ? אשר לשוקירי (אבל זה באמת לא מוסיף ולא מוריד) הצטוט המדויק מהאנציקלופדיה העברית הוא שמדינות ערב הקימו את אש"ף והעמידו את שוקירי בראשו. אבל מידע אישי זכור לי שהוא עמד בראש ארגון טרור פלשתיני זמן רק לפני 1964. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעצם העובדה שערפאת הדיח אותו מגיעים בקלות למסקנה שלשני האנשים הייתה מטרה שונה, אחרת, לא היה ערפאת צריך להדיח את שוקיירי. האינצקלופדיה העיברית - שופר המשטר (חוץ מהקטעים של לייבוביץ')- נו, מצאת לך במה להאחז, אנא עדכן את הידע האישי שלך ואמור מעתה "במצרים לקו 50 מכות, על הים לקו 250 מכות, ואחמד שוקיירי הקים את אש"ף " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעצם העובדה שערפאת הדיח אותו מגיעים בקלות (קלי קלות) למסקנה שלשני האנשים הייתה מטרה שונה" כל ההדחות בגוש הערבי נבעו מכך שלמדיח הייתה מטרה שונה. למשל, כשסדאם חוסיין הדיח את קודמו (והרגו) זה היה בגלל שהייתה לו מטרה שונה, וכאשר חפז אסד הדיח את קודמו זה היה בגלל מטרות שונות ועוד ועוד. אכן למדיחים היו מטרות שונות: שהם ישלטו ולא אחרים. אבל שאלתי אותך מה היו המטרות השונות של ערפאת בשולחו את אנשיו לפיגועים בישראל ב 1965 ולא ענית. האם אתה חולק על מידע זה משום שהוא כתוב באנציקלופדיה העברית בעריכת פרופ' ליבוביץ' (הוא לא רק כתב קטעים. הוא היה העורך הראשי) "שופר המשטר}" ? ואחמד שוקיירי היה דמות ידועה בטרור הפלסטיני עוד מראשית שנות החמישים. אין לי ספק בכך, אם כי לא טרחתי למצוא סימוכין לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן קטעים נבחרים מ "שופר המשטר הבריטי", אנציקלופדיה בריטניקה בערך "פאתח": ("Palestine National Liberation Movement"), political and military organization of Arab Palestinians, founded in the late 1950s by Yasir Arafat . . . (בתרגום שלי (השורות בטקסט האנגלי קצת התחלפו בהדבקה): "ארגון שחרור לאומי פלשתיני", ארגון פוליטי וצבאי של ערבים פלשתינים, נוסד בשנות החמישים המאוחרות ע"י יאסר ערפאת . . .By 1963 Fatah had developed a commando-type organizational structure. On Dec. 31,1964, it carried out its first military operation, the blowing up of an Israeli water-pump installation; Fatah first military communique' was issued the following day . . . ב 1963 התפתח בפתח מבנה ארגוני דמוי יחידת קומנדו. ב 31 בדצמבר 1964 ביצע את פעולתו הצבאית הראשונה, פיצוץ מתקן ישראלי לשאיבת מים; הודאתו הצבאית הראשונה של הפתח פורסמה באותו יום . . . ) אגב, איני מבין מדוע אתה נאחז נואשות בשוקיירי. בעצם, בעניינו הודיתי בטעותי עוד קודם לכן. הדברים שהבאתי מהאנציקלופדיה העברית, זהים לגרסה שהוא ולא ערפאת עמד בראש אש"ף בהיווסדו. אבל ערפאת היה אז ללא ספק אחד הדמויות המרכזיות באש"ף , הוא אחד ממנסחי וחותמי האמנה הפלשתינית שחוברה אז, שקוראת להשמדת ישראל, וכפי שאתה בודאי מבין, העובדות המתוקנות תומכות בדעתי על מטרות ערפאת בדיוק כמו לפני התיקון, ועם התוספות בדבר פעולות הטרור המוקדמות של ערפאת שהחלו לפני מלחמת ששת הימים, אולי אפילו יותר. ולפני שתתפוס אותי בעוד טעות לא משמעותית ותרכז את כל הויכוח בה, אקדים ואומר שהתברר לי שבעת שנכתב כרך כ"ז של האנציקלופדיה העברית ובו הערך "ערביי ישראל", ליבוביץ' כבר לא היה העורך הראשי, אלא פרופסור אחר: פראוור. את הערך "ערביי ישראל" כתבו פרופ' יהושע פורת שהיה ידוע עד לחתימת הסכמי אוסלו כס"ט (שמאלני טהור), ולדעתי אף נשאר כזה (כי ההתנגדות להסכמי אוסלו צריכה, לבוא מכל מי שראש על כתפיו, ללא קשר למחיר שהוא מוכן לשלם תמורת שלום, וגם אם הוא מוכן לוותר על הרבה, כפי שהסברתי קודם), ומיודענו אהוד יערי שאינו חשוד בימניות יתר. . . אוסיף רק שלא הבנתי כל כך את ההקשר של המובאה מהמערכון של הגשש בדבר מכות מצרים, אך אני מניח שלא זה מה שיכריע את הכף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעקש לתפוס אותך בדברים הקטנים כדי לחדד את הנקודה הבאה: בכל מערכת פוליטית, בין אם דמוקרטית, דיקטטורית, מונרכית או אוליגרכית, יש מאבק. אנשים רוצים להגיע לשלטון. אולם המאבק אינו לשם שלטון בלבד. השלטון הוא כלי כדי לבצע מדיניות. והמאבק האמיתי הוא על המדיניות. אם אחמד שוקיירי היה פועל לשם השגת אותה מטרה שערפאת שאף אליה, לא היה טעם לקחת את הנהגת אש"ף (ושים לב להבדל שהיה אז בין אש"ף לפת"ח, שאגב, קיים גם היום - תנזים וכו' - ויש בו כאלו המתנגדים למדיניותו של ערפאת) משוקיירי. לכן, גם *בלי* לדעת מה המטרות של כל אחד מהם, אני מבין שהן שונות. כאשר תקבל את הדעה הנ"ל תהיה מוכן אולי גם להתחיל ולבדוק על מה באמת יש מאבק במזרח התיכון, ולמה ערפאת היה צריך להדיח את שוקיירי מראשות אש"ף, ולמה מובארק זה לא סאדאת, ומה ההבדל בין אריאל שרון ללימור לבנת, ובין המלך חוסיין המנוח לאחיו חסן, ובין דיין לגולדה ואפילו מה המשותף לבושים (האב והבן) ולקלינטון מול גור וסגנו הטרי ליברמן. כאשר תבחין בדקויות ותתיחס לפוליטיקאים מכל הצדדים כפרטים, ולא כעדר מפלגתי - אידאולוגי, אזי תזכה בתובנה טובה יותר על המציאות, ותפסיק להתהדר בנוצות האידאולוגיות, שהן חסרות כל ערך מעשי. דרך אגב, יש לי באיזשהו מקום את האמנה הפלשתינית בתרגום של יהושפט הרכבי המנוח - אני אחפש שם האם אכן חתם ערפאת על האמנה הפלשתינית. והמובאה מההגדה (לא ידעתי שלגששים יש קטע כזה - אתה יכול לפרט?) היתה סתם הדגשה/עקיצה - לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תהרגני הרוג. נניח שהיו להם מטרות שונות. (אני מניח שאין שני אנשים שיש להם בדיוק אותן מטרות) מה זה שייך לעניין ? ערפאת הקים את הפתח לפני מלחמת ששת הימים ? הוא פעל צבאית כנגד מדינת ישראל המצומצמת של אז לפני שהיו "שטחים כבושים" ? מכאן שהמטרות שלו לפחות אז לא היו קשורות בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ? אלה עובדות שלא תוכל לסתור. זה בסך הכל כל מה שרציתי לומר. אתה יכול להניח שהוא שינה את מטרותיו מאז, אבל תגיד את זה ואז אשיב שאני חולק עליך בעניין זה, ואף אסביר את דעתי. אבל אתה לא נותן לי הזדמנות לכך אלא הולך סחור סחור בדרך שקשה לי להבין את תכליתה. עניין המכות עדיין לא ברור לי. על כל פנים המובאה מהגשש (לפי הגדת פסח) היא בערך כך: (ציטוט מהזיכרון) מדוע לקו המצרים במצרים חמישים מכות ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות ? כי הראדר שלהם הלך פייפן ? לא כי המודיעין היה שווה ל. . . לא לא לא וכו' וכו' ובסוף: כי הם לא אכלו לוקשים מתוצרת בית החרושת לוקשון וממש בסוף השיר: על כל לשון לוקשון תמיד ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלות שמעניינת אותי הן: האם ,במידה וערפאת (או מנהיג פלשתינאי) אחר יסכים לקבל הצעת פשרה דומה לזו שהוצאה לערפאת, תצביע בעד הפשרה. (במידה והתשובה היא כן אז אין למעשה חילוקי דעות עקרוניים בינך לבין מרבית השמאל, ואם התשובה היא לא אז אתה מציב את עצמך באותו מחנה שבו אתה מציב את ערפאת.) איזה פתרון יש לדעתך למצב שבו יש בישראל מספר גדול של תושבים שאינם אזרחים (ולא רוצים להיות) כך שישראל תשאר דמוקרטיה מוסרית? למה בכל פעם שהולכים למשא ומתן של ישראלים עם ערבים יש בימין התנגדות לעצם ההליכה למשא ומתן (לפני שיש תוצאות, וכמובן לפני שיש התחייבות לתוצאות) לא היה הגיוני יותר לחכות שהערבים יפוצצו את המשא ומתן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא שאותו העלתי כאן ואני חוזר ומעלה אותו בכל הזדמנות שאני יכול הוא ההיגיון והחכמה שמאחורי הסכמי אוסלו גם בהנחה שלמען המטרה : השלום, כדאי לותר על הרבה. טענתי היא שללא קשר למחיר שאותו נהיה מוכנים לשלם תמורת השלום, שיטת אוסלו אינה הגיונית והיא שטות מוחלטת. בשיטה זו לא תשיג דבר אלא אם כן תביא למימוש מטרתם של הפלשתינים - חיסול הישות הציונית. מאז החל מה שקרוי "תהליך השלום" לא התקרבנו אליו אפילו במילימטר אחד, והדבר היזה היה יכול להיות נצפה מראש. מה אני מוכן לתת עבור שלום הוא נושא אחר. בעוד שהנושא הראשון , מתאים יותר לויכוח כי הוא קשור בכל זאת בנושאים של "שכל". הנושא השני פחות מתאים לויכוח כי הוא קשור יותר בנושאי "רגש". למרות שנושא ה "רגש" מהווה לדעתי את רובה של המהות שנקראת אדם קשה להתווכח על נושאים שקשורים בו. (זה מזכיר קצת את הביטוי "על טעם ועל ריח אין להתווכח") לכן, בויכוח הזה השאלה מה אני מוכן להקריב תמורת שלום אינה לעניין. אתה אומר שאם איני מקבל את הפשרות האחרונות אני מעמיד את עצמי במחנהו של ערפאת, ואני לא נפגע מאמירתך זו. אני חושב שמותר לפלשתינים לחשוב שאין מקום למדינת ישראל באזורנו. לכל אחד מותר לחשוב מה שהוא רוצה. יש לי אולי טענות על השיטות שבהן הם נוקטים כדי לממש את מטרתם: פגיעה באוכלוסיה אזרחית נשים וילדים, אך מבחינתם מותר להם לחשוב שאין מקום למדינה "זרה" כאן. עמדה כזאת אינה בלתי מוסרית, ולכל אחד מותר לחשוב מה שהוא רוצה. מאידך גיסא, אם נחזור לעניני השכל, אני חושב שהיה סיכוי דווקא ע"י עמידה נחושה ואי התנדבות לזרוק בקלות טריטוריות להגיע לשלום. עמדתי זו נובעת מכך שגם אצל הפלשתינים יש מעבר ל רגש גם עניני שכל,והם שואלים עצמם כל העת מה הם יכולים להשיג באופן מעשי. אילו היינו מעמידים מראש את העניין על כך שרק תמורת שלום יקבלו (מבלי להגדיר כרגע מה) וללא שלום לא יקבלו דבר, ייתכן והיו מסכימם מתוך שיקולים פרגמטיים. אבל בהסכמי אוסלו זרקנו להם כבר בתחילה את כל הקלפים הטובים ללא כל סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי לפגוע בך אלה לשאול שאלות על מנת להבין את כוונותיך ואם הבנתי את מה שכתבת לא ענית לי עדיין על אף שאלה. לא ניסיתי לטעון שאסור למישהו לחשוב על מה שהוא רוצה ולקוות למה שהוא רוצה רק ניסיתי להעביר את הדיון לרמה שכלית. בכל זאת יש לי מספר נקודות מחלוקת איתך: לא הבנתי למה השאלה מה אתה מוכן להקריב למען השלום לא לעניין, במדינה דמוקרטית אמור להיות דיון על השאלות (לפחות החשובות) ואי אפשר להשאיר אותו למנהיג שיודע הכל. אם אני לא טועה, ישראל ניסתה לשמור על השטחים (מתוך אמונה ,אולי, שהערבים יעלמו בסופו של דבר) במשך יותר מעשרים שנה. הניסיון הזה נכשל כשלון גמור, ובסופו הפכה החברה הערבית לאנטישמית יותר, אלימה יותר וסבלנית פחות (דרך אגב אותן בדיוק תופעות קרו לחברה היהודית). בשיטת אוסלו ויתרו (וממשיכים לוותר) שני הצדדים. הפלשתינאים ויתרו כבר על הדרישה להשמיד את ישראל ולגרש את היהודים, כמו כן יש הכרה בגבולות 67 ובקמפ דיוויד הם הכירו גם בגושי התנחלויות ובשליטה יהודית בירושליים. עזה ,לדעתי, לא היתה קלף טוב אלה קן צרעות. לפי מיטב הבנתי, ברק ניסה בקמפ דיוויד להוציא מהפלשתינאים הצהרה על סיום הסכסוך, זאת אומרת שבמידה ודרישתו היתה מתקבלת ,לפי העמדה שהבעת בתגובתך, היית צריך לתמוך בהסכם כזה (שיכלול כמובן ויתורים "כואבים") אבל יש לי הרגשה שלא הבנתי אותך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ומבהיר. אפשר להעלות כל דבר. יכולת גם לשאול אותי שאלות בדבר יחסי ליצירה מתיאוס פסיאון של באך, ואפילו יש לי דיעה בעניין. אבל אי אפשר לדון בכל בבת אחת. אני התייחסתי רק לשאלת החכמה שבדרך אוסלו גם מנקודת הראות של כאלה שמוכנים לותר על הרבה, וניסיתי להסביר שדרך זו לא מקרבת גם אותם למטרתם. החלק של דבריך בהודעתך האחרונה בו הסברת שבהסכמי אוסלו הפלשתינים ויתרו על דרישתם לחסלנו הוא דווקא כן לעניין, אבל אני פשוט חולק על כך. בעבר כבר התייחסתי לשאלה הזאת בהרחבה, וניסיתי להראות שלמרות מכתבו של ערפאת לרבין שהוא נספח להסכמי אוסלו ובו הכרה במדינת ישראל (אבל ללא הגדרת גבולות), ולמרות ההצגה המגוחכת בעזה בה בוטלה כביכול האמנה הפלשתינית, לא היה שום דבר מהותי שמצביע על ויתור כזה. דרך החינוך שלהם את ילדיהם, ההסתה בטלויזיה הרשמית שלהם, הצהרות ערפאת ומנהיגים אחרים כשהם מופיעים מול עמם מצביעים בדיוק על מגמה הפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ,כמו שאני מבין, אתה תומך בהצעה של ברק בקמפ דיוויד (הכרזה פלשתינית על סיום הסכסוך) או שאתה מצפה ליותר מהצהרה. גם בישראל מחנכים את הילדים על הבטחה אלוהית על הארץ כולה (בשיעורי תנ"ך כמובן). האם פלשתינאי ,שבודק את תוכנית הלימודים הישראלית ,צריך להגיע למסכנה שאין אם מי לדבר? ואילו היתה דרישה פלשתינאית לבטל חלק מהתורה (או אפילו לא ללמד את החלק הזה, לא לקרוא את החלק הזה,...) האם מישהו היה מתייחס לדרישה זו ברצינות? הביטוי להכרה הפלשתינאית בישראל הוא בעצם המשא ומתן עם מנהיגי ישראל, וההתיחסות לישראל בתור מדינה (ולא ישות) בעלת דרישות לגיטימיות. במשך זמן רב סירבו מנהיגי מדינות ערב לקבל את מדינת ישראל וביטאו זאת ע"י החרמה של מנהיגיה וחוסר התייחסות אליה בתור מדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה להסכם שלום, כלומר להסכם שבו הערבים שהיו תמיד בעלי התביעה בסכסוך, וגם לגבולות החלוקה לא הסכימו, יגידו שהם מסתפקים במה שניתן להם בהסכם ואין להם תביעה נוספת. לא כל כך הבנתי את ההשואה בין חינוך ילדינו לחינוך ילדיהם. איני יודע איך הם מלמדים את הקוראן ואת לימודי הקודש שלהם וזה גם לא מעניין אותי, ואני גם בכלל לא מבין איך זה קשור לעניננו. בדברי הקודמים לא דברתי על לימודי דת, אלא למשל על קייטנות בהן הילדים מנופפים בכלי נשק וקוראים לחיסול מדינת ישראל. אני חושב שדבריי הקודמים היו די ברורים, ואיני חושב שאטרח לפרשם שוב ולנסות כל פעם להחזיר את כוון הויכוח מכל מיני דרכים צדדיות לדרך הראשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שניסיתי להבהיר היתה שגם ישראל מחנכת את ילדיה למה שניתן לראות במבט מבחוץ כהסתה. בסיפורי התנ''ך(בתור דוגמה) שנלמדים בארץ מוזכרת בין השאר (מספר פעמים) הבטחה אלוהית לשייכות הארץ לישראל (ולישראל בלבד). אי אפשר לשפוט אחרים בצורה נוקשה מאשר את עצמנו (אדם ישר שופט את עצמו קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על דברים שכבר כתבתי שלא מדובר בשיפוט נוקשה שלהם אלא בהכרה בכך מצדנו שמטרם היא הכל (וזה כלעצמו לא מצביע על רוע ולכן לא מדובר בשיפוט נוקשה. מותר להם לרצות הכל.), ושיסכימו למשהו אחר רק אם יאולצו להסכים. עקרון אוסלו שבו מקרבים אותם למטרתם מבלי להוציא מהם שום דבר לגבי הסכמות על קו הסיום (כדי להראות להם כמה אנחנו נחמדים ? כדי לשחוק את ההתנגדות בקרב הצבור היהודי בישראל ?) הוא עקרון מוטעה. ההשואה למה שקורה אצלנו מבחינת המטרות אינה נכונה. אנו תמיד היינו מוכנים לשלום על בסיס המצב הקיים ומעולם לא תבענו יותר. הסכמנו לגבולות החלוקה. לאחר שהם לא הסכימו ופתחו במלחמה הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת השחרור, שבה אבדנו עשרה אחוזים מהאוכלוסיה. האם היינו צריכים לאחר מלחמת השחרור להסכים על שלום על בסיס גבולות החלוקה ? אני (וכנראה גם אתה) חושב שלא. הם לא הסכימו ובגלל אי הסכמתם פרצה מלחמת ששת הימים. הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת ששת הימים. האם היינו צריכים להסכים לשלום על בסיס מה שקדם למלחמת ששת הימים ? אני חשבתי שלא אבל רב הציבור חשב ככל הנראה שכן ובכל זאת לא הצלחנו ואיננו מצליחים להגיע לשלום גם על בסיס זה. הסיפור על לימודי התנ"ך אינו במקומו. ההבטחה האלוהית קיימת בתנ"ך ואי אפשר ללמד תנ"ך תוך שינוי הטקסט. אבל אין זה אומר שעמדת מדינת ישראל היא על סמך הטקסט הזה וכולנו (כולל המתנחלים הנוראים) למעט אולי קומץ תמהונים מכיר בכך. לעומת זה, כשערפאת מדבר על זכות השיבה (שפרושה חיסולנו) הוא לא מצטט מהקוראן אלא מתוך ההשקפה שלו ומתוך המדיניות הרשמית שלו. כל הדברים האלה הם ברורים לכל מי שאינו מוכן לטמון ראשו בחול, ואיני יודע כיצד אתה מצליח למשוך אותי להגיב שוב ושוב ולחזור שוב על אותם הדברים. אני מקווה שזו תגובתי האחרונה בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמת השחרור נהרגו ~6000 איש מתוך ישוב של ~600000 איש, דהיינו בערך אחוז אחד מהאוכלוסיה, שיעור גבוה לכל הדעות, הגבוה ביותר מכל מלחמות ישראל, אבל לא 10%. מעבר לכך - מסכים אתך, אם כי נוטה לייחס את קיצוניות העמדה הפלשתינית לרודנות שהוצבה בראשה ולא לעם הפלשתיני, איתו לדעתי ניתן היה להגיע לשלום, לא יודע אם נצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון הטעות שהייתה כמובן פליטת קולמוס (מסוג זה שקורות אצלי, לצערי, לעיתים תכופות מדי) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |