 |
|
 |
||
|
||||
 |
הזה היה הגילוי של עד כמה תחום חשוב זה של ספרות והתרבות הפופולארית הישראלית הוא למעשה בלתי ידוע ובלתי נחקר בקרב חוגי האקדמיה. חוקרי הספרות למיניהם באקדמיה כמעט כולם מתרכזים תמיד מסביב לקבוצה מצומצמת מאוד של סופרים ביאליק ,עגנון ,יזהר ,עמוס עוז ,א. ב. יהושוע ועוד חמישה שישה אחרים. אם טורחים לטפל בסופרים חדשים יותר אז אלה תמיד אתגר קרת ,אורלי קסטל בלום וחנוך לוין וכמעט לא אף אחד אחר. כלומר האקדמיה ( ועשרות עד מאות של חוקרים וסטודנטים שחלקם מקבלים משכורות מהמוסדות האקדמאיים ומהציבור שמממן אותם ) מעדיפה לעסוק אך ורק בחקר של נושאים וסופרים שזה נחשב ל''מכובד '' ( ואם תרצו אופנתי ) לעסוק בהם ומזניחה לחלוטין את כל השאר. וזה אומר שחלקים גדולים מאוד של התרבות הישראלית נשכחים ומושכחים,משום שזה לא ''מכובד '' ולא ''אקדמאי '' לעסוק בהם . התוצאה בין השאר היא סטריליזציה גוברת והולכת של לימודי הספרות העברית בארץ . עגנון ,ס. יזהר ואורלי קסטל בלום עם כל הכבוד הראוי להם ,אינם אפילו אפס הקצה של התמונה בניגוד למה שהאקדמיה נוטה לחשוב. . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שאלו סופר ספציפי למה הוא כותב בעברית גבוהה ולא בעברית של יום-יום והוא אמר שזה מכיוון שעברית של יום-יום משתנה משנה לשנה בעוד עברית גבוהה תהיה מובנת גם בעתיד. זו הייתה הסיבה לכך שהוא מעדיף לכתוב בעברית גבוהה ולא בעברית של יום-יום. אנשים מעדיפים יצירות בסגנונו של ש''י עגנון כמושאים למחקר מכיוון שהם מבינים אותן. אדם שמבקש לחקור על ספרות פופולרית מלפני שבעים שנה חייב להכיר גם את העגה מאותה התקופה כי מרבית הסופרים הללו כתבו בעגה וקיימים כמה ביטויים שלא שרדו יפה את מעבר השנים. בעוד אלף שנה בטח יהיו תילי-תילים של פרשנויות על מילים שכיום מובנות היטב כמו ''מגנובי''. סטודנטים וחוקרים לספרות אינם מעוניינים להשקיע מאמץ יותר ממה שהם צריכים. אנשים אלה רואים בזה עבודה ולא שליחות קדושה ולכן הם מחפשים משימות קלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכנים להשקיע מאמץ אמיתי במחקר. ואני אתן דוגמה מהימים האחרונים : בעקבות פרסום הספר התקשר אלי דוקטורנט לספרות שרוצה לעשות עבודת דוקטוראט על ספרות ילדים בישראל . הוא אמר שאחד הנושאים שהוצגו שם מצא חן בעיניו מאוד והאם יש בנושא זה כבר מאמרים אקדמאיים? אמרתי לו שלא ,אין כל מחקרים אקדמאיים בנושא זה מכיוון שאני הראשון שאי פעם התעסק בזה והדבר היחיד שנותר לו לעשות זה ללכת ולראיין את הסופר שעליו דיברנו וכמובן לקרוא את כתביו. הדוקטורנט היסס ,הוא אמר שאם אין כבר מחקרים אקדמאיים בנושא הוא אינו יודע כיצד יוכל להגיש הצעה בנושא לאוניברסיטה... אחרי השיחה הזאת חשבתי שאני מבין למה הרמה האקדמאית היום בתחומים האלה היא כה נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עבודת הדוקטורט על אגדות לילדים של אוריאל אופק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרות הילדים העברית לא על ספרות קלה . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה היה על אגדות - לא על ספרות ילדים ריאליסטית. לפי מה שידוע לי, הוא היה מומחה לאגדות (ודרך אגב, הוא גם זה שפרסם את אגדות הילדים שלי ב'דבר לילדים' - הן מופיעות היום כספר אלקטרוני ב'בקבוק'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעברית הגבוהה משתנה לא פחות מעברית יומיומית (מן הסתם כן פחות מסלנג הארד-קור, אבל עברית יומיומית היא לא בהכרח כזו). ראיה לכך היא... עגנון. אני חושב, בניגוד אליך, שעגנון היום איננו מובן באופן בלתי אמצעי, לפחות לא לקורא החילוני (ואפילו לקורא המשכיל למדי). גם במידה שאפשר להבין אותו, השפה שלו מאוד זרה ומוזרה. אם כן מרבים לחקור אותו באקדמיה, אני חושב שזה לא בגלל שהוא מובן אלא למרות שהוא לא מובן (או ליתר דיוק, דורש מאמץ רב להבנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון לדוגמה הוא דוגמה של הבדלי פרשנויות- יש הרואים בסיפור סיפור אימה פשוט ויש הרואים בזה אליגוריה על יחסי היהודים והגויים בגולה על סמך משפט אחד אומלל. מצד שני, איך מבחינים בין עברית גבוהה לבין עברית נמוכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, לפחות, השאלה צריכה להיות: אם נתרגם את הספר הלוך ושוב כמה פעמים, האם עדיין ישאר מעניין ובעל משמעות? כלומר, האם הרעיונות המובאים בו אלמותיים, או תלויים מדי בהקשר הנוכחי? דוגמה שתבהיר את כוונתי היא ספריו של טרי פראטצ'ט. אינני מאשימה את המתרגמים, שנכשלו בעבודתם על פראטצ'ט. ההומור שלו מבוסס באופן כבד מאד על האנגלית הנוכחית. קורא שיתעניין בפראטצ'ט עוד כמאה שנים, יצטרך ללמוד את האנגלית של סוף המאה העשרים, כתנאי מקדים להנאה מספרים אלה. דוגמה נוספת היא סיפור קצר של היינלין משנות הארבעים, שהוא סיפור מד"ב קשה, המתבסס על ספקולציות בנוגע לאטום, אשר התגלו כשגויות לחלוטין, ולכן הסיפור נראה לא רלוונטי לימינו. לעומת זאת, הרעיונות המובעים בסיפורי הרובוטים של אסימוב נוגעים לנושאים אלמותיים של עולם חדש וישן, של טכנולוגיה ושימוש בה לרעה ולטובה, והשפעתה על החברה, ויתכן וישארו רלונטיים גם עוד כמה מאות שנים. (ולו רק כאזכור לממשיכינו הרובוטיים, לכמה מגוחכים היו קודמיהם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביוצרים שאינם נחשבים "לחלק אינטגראלי מהקאנון " של הספרות העברית , כבר מעוררת תשומת לב גם מכיוונים אחרים . אחד החוקרים הידועים ביותר של ספרות עברית פרופסור דן מירון קבל על כך בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" והצהיר שהוא עצמו פועל כיום יותר לתיקון המעוות כאשר הוא מפרסם מחקרים על יוצרים ידועים פחות כמו המשורר ( הנפלא) אבנר טריינין והסופרת יהודית הנדל . אך הוא ציין שאכן המדובר בדוגמאות חריגות וקרא לחוקרים אחרים לעשות כמוהו. השבוע פירסם אלון אלטרס מכתב בנושא במוסף הספרות של "ידיעות " ובו ציין שמירון אף לא הציג את התמונה במלוא חומרתה . "ההזנחה אינה נוגעת רק לסופרים ולנושאים המצויים בשולי המערכת הספרותית . חקר הספרות העברית בשלושים השנים האחרונות שדן מירון עמיתיו ותלמידיו הרבים הם מעצביו המובהקים ,הזניח אף את גדולי הספרות העברית ואמנה רק כמה מהם :יעקב שבתאי ,נסים אלוני מאיר ויזלטיר יהודה עמיחי (!) זלדה ודליה רביקוביץ . וזו רק רשימה חלקית חי נפשי שחלקית היא". אלטרס מסיים : "דן מירון ועמיתיו שהשפעתם רבה באקדמיה יכולים וצריכים לפעול לעידוד דוקטורנטים צעירים ומוכשרים להעשיר את המחקר הספרותי .הספרות העברית בוודאי ראויה לכך". דברי אמת . וכל מה שיש לנו להציע הוא שאם חוקר ספרות כלשהו חש כיום צורך נפשי לכתוב מאמר מחקרי ,כי אז במקום לכתוב את המאמר ה-200 על א. ב. יהושע או המאמר ה-2000 על עגנון שיכתוב את המאמר הראשון מזה שנים רבות על יצירתו של יוסף אריכא , או יעקב חורגין , או יעקב כהן או אלכס אפשטיין. המחקר והקוראים וכלל הספרות העברית רק ירוויחו מכך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |