|
||||
|
||||
הכתבות לא מסכמות את הנושא בצורה טובה במיוחד. * ארצות הברית והודו פוצצו לוויינים, אבל בגובה מספיק נמוך כך שהשברים לא נשארו במסלול אלא נפלו (והם מספיק קטנים כדי להיהרס לחלוטין בנפילה). * תחנת החלל היא הבעיה הקטנה: מקסימום ימותו כמה אנשים. הבעיה היא עם לסינדרום קסלר (Kessler syndrome [Wikipedia]) – ככל שיש יותר שברי לוויינים במסלול, כך גדל הסיכון שאחד מהם יפגע בלוויין אחר וירסק אותו, מה שיוסיף עוד שברים. מעל רף מסוים יתחיל גל הרס שעלול להרוס חלק גדול מלווייני התקשורת שלנו. נצטרך להסתדר בלי GPS, תקשורת לוויינית, ערוצי טלוויזיה רבים ועוד לא מעט דברים. חוץ משני הלוויינים שהרוסים והסינים טרחו לפוצץ להנאתם, הייתה כבר התנגשות לוויינים אחת בשנת 2009 – התנגשות הלוויינים אירידיום 33 וקוסמוס 2251 [ויקיפדיה]. כמובן שאחד מהם היה לוויין רוסי לא פעיל. |
|
||||
|
||||
חידוד קטן: לוויני gps הם בגובה 20000 ק"מ, ולוויני טלוויזיה ברובם הם במסלול גבוה עוד יותר (מסלול גיאוסינכרוני). הבעייה היא במסלולים קרובים בהרבה לכדוה"א. אבל גם שם יש הרבה תשתיות. גם במצב הקיצוני של סינדרום קסלר, לא מדובר במחסום בלתי עביר. מדובר בגורם שיגדיל את הסיכוי לתאונות - בעיקר במסלול כדוה"א נמוך אבל גם במשימות אל מסלולים גבוהים יותר או אל מחוץ לכדוה"א. |
|
||||
|
||||
פינת הקונספירציה היומית: רוסיה הגיעה למסקנה שאינה יכולה להתחרות בלוויני הריגול המתוחכמים של א̶ר̶ה̶"̶ב̶ ישראל והחליטה להפעיל את מנגנון ק̶ס̶ל̶ר̶ "תמות נפשי" על לווינים במסלול נמוך. |
|
||||
|
||||
תהייה שיש לי: מאחר שידוע כי לווינים במסלול נמוך מאבדים מהירות (ולכן גובה) עקב חיכוך עם שאריות האטמוספירה, עד שהם נשרפים באטמוספירה כשנגמר להם הדלק לתיקוני גובה - אולי זה נכון גם לשברי לווינים במסלול הזה? אם כן, זה אומר ששברי הלווין המדובר ידעכו ויישרפו באטמוספירה תוך שנים ספורות, ויחדלו מלסכן את שאר הלווינים? |
|
||||
|
||||
תלוי בגובה ההתחלתי, אבל יכול להיות 3-5 שנים. |
|
||||
|
||||
נכון. גופים קטנים דועכים יותר לאט מגדולים אז זה תהליך מורכב. אבל בסופו של דבר, כן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |