 |
יש בטור הדעה הזה כמה עניינים מנוגדים ודומה כי הכותבת אינה מבחינה בהם וביניהם.
קודם כול, גם אם היו שם אלף דמויות נשים - להגיד שזה מייצג את החוויה הנשית זו רדוקציה של החוויה הזו ונפילה לאחד הטיעונים הנוחים של הפמיניזם: כשנוח אישה זו נקבה, כשנוח אישה זה מגדר, כשנוח כל אדם ייחודי עולם ומלואו, כשנוח האחד מייצג את הכלל. הרי באותה מידה ניתן היה לטעון שבין חמש דמויות הנשים אין ולו אחת ממוצא מקסיקני. ואז היינו רבים על הטייה גזעית. והרי יכולה הייתה להיות אישה המאמצת נקודת מבט גברית - האם זו חוויה נשית?
אבל יותר חשוב. הכותבת אינה מבדילה בין "אפשר היה להפוך את אחד מעורכי הדין לאשה" ו"לתת יותר נפח לסיפורה של השוטרת הסמויה" - כאילו מדובר סתם בשתי הצעות שוות. אבל לא, שכן הפיכת עורך דין לאישה שלא הייתה שם היא עיוות היסטורי, ויותר נפח לדמות זו או אחרת זו בחירה של היוצר והוא בוחר בכל מקרה, אין מנוס, תמיד ישנה בחירה. את זה ניתן היה לעשות גם בלי לעוות את העובדות - אם כי ניתן היה לטעון שמתן נפח רב יותר, נניח למזכירה שם, עלול לייצר עיוות כי פשוט התפקיד שלה היה שולי מאוד בשטח. בכל זאת, יש הבדל בין נטילת חופש יצירה מבחינת "מה היה שם" לבין "איך זה נמסר." פה בדיוק יכול עניין השיוויון בייצוג להיכנס בצורה המוצלחת ביותר אבל גם התובענית ביותר כי אז נוצר "אפקט דומינו" של אירועים ופרספקטיבות. סתם להשליך אל הקדרה דמות של אישה בגדר מס שפתיים זה הכי קל.
אגב, "משפט השבעה" בעיניי הוא סרט די בינוני ותמיד הייתה לי תחושה שלא ברור מה בדיוק קורה שם מבחינת הפוליטיקה שמאחורי הקלעים. הממד היחיד שמרשים בסרט לדעתי הוא השופט הפלגמט והמאבק התמידי להזכיר לו מי עורך דין של מי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש