 |
גדעון תודה על הניתוח הפסיכולוגי שעשית לי.
במאמר הצגתי את דעתי לגבי עמדות הימין, השמאל והמרכז. לדעתי כולן חלשות כי הן מתבססות על ''ניחוש'' מה הצד השני רוצה, ניחוש השונה מעמדה לעמדה.
לו ידענו ב''אמת'' מה רוצים הפלסטינים כאינדיבידואלים, היה מתברר לפתע שהקיטוב אצלנו קטן בהרבה. ברור שמנהיגיהם הנוכחיים (ואני טוען שגם שלנו במידה רבה) פועלים בצורה המעלה את מפלס החשדנות והפחד. אם הם מייצגים נאמנה את עמם (כלומר רוב הפלסטינים, לאחר שיקול דעת ממושך ועמוק יחליטו שהם תומכים בהמשך הטרור) אין אכן פרטנר לשלום.
לעומת זאת, קיימת דעה אחרת, לפיה העם הפלסטיני כן רוצה שלום אך הנסיבות הרגשיות הוליכו לכך שרצון זה אינו בא לידי ביטוי.
מטרת הצעתי היא להגיע לברור עמוק של הסוגייה בין אלו הנוגעים בכך -- בני העמים עצמם. המעורבות הבילאומית מספקת לתהליך מטריה ומסגרת אך בשום אופו אינה כופה הסדר כזה או אחר.
חידוש נוסף הוא שהוויתורים או השינויים בשטח נעשים רק לאחר שברור שהגענו להסכמה מחייבת והיא אושרה בחתימתם של רוב מיוחס של האזרחים.
אשמח אם תתיחס להצעתי כפי שנכתבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש